סקירה רפואית מציגה נתונים עדכניים על היקף התופעה וגישות טיפוליות מומלצות
סקירה רפואית מציגה נתונים עדכניים על היקף התופעה וגישות טיפוליות מומלצות
כתב העת JAMA פרסם לאחרונה סקירה מקיפה שכתבו חוקרים מהרווארד ומהמכון למחקר הזדקנות בבוסטון, העוסקת בשברי ירך. לפי הדיווח, מדי שנה חווים יותר מ-14.2 מיליון בני אדם בעולם שבר ירך, ושיעור התמותה החציוני בשנה הראשונה לאחר השבר עומד על 22%. הסקירה מציינת כי רק כ-42% עד 71% מהחולים חוזרים לרמת התפקוד היומיומי שהייתה להם לפני השבר בתוך חצי שנה.
שבר ירך מתייחס לשבר בעצם הירך באזור המותני-ירכי (פרוקסימלי של הירך), וכולל שברים בצוואר הירך, באיזור הטרוכנטרי ובאיזור הסאבטרוכנטרי. ברוב המקרים, כפי שמצוין בסקירה, השבר נגרם בעקבות נפילה. אצל מבוגרים עם אוסטאופורוזיס או אובדן צפיפות עצם, נפילה אנרגיה נמוכה כמו נפילה מהגובה העצמי יכולה להספיק לגרום לשבר. תהליכים כרוניים כגון אובדן מסת עצם עם הגיל, תזונה לקויה, תת-משקל ושינויים במבנה העצם מגבירים את הסיכון לפגיעה חמורה כתוצאה מנפילה.
הסקירה מזכירה מספר גורמי סיכון ידועים: גיל מבוגר, אובדן צפיפות עצם, עישון, צריכת אלכוהול מוגברת, תת-משקל, ומחלות כרוניות כגון סוכרת, מחלת פרקינסון ודמנציה. גורמים נוספים המשפיעים בדרך כלל כוללים ירידה ביכולת הראייה, חוסר יציבות בהליכה, תרופות המשפיעות על שיווי משקל או ערנות, ותנאי מגורים לא בטוחים. שילוב של גורמי סיכון רבים מעלה משמעותית את הסיכוי לנפילה ולשבר.
הכותבים ממליצים על שימוש בכלי הערכת סיכון FRAX כדי לאמוד את הסבירות לשבר בעתיד על בסיס גורמי סיכון קליניים וצפיפות עצם. כמו כן מציינים החוקרים כי ניתן לנתח סריקות CT קיימות להערכת צפיפות עצם באופן שרירותי ("opportunistic screening"), מה שיכול לזהות מטופלים בסיכון גבוה ללא בדיקה נוספת ספציפית. הערכה מקיפה כוללת גם בדיקת היסטוריה רפואית, הערכת הסביבה הביתית והערכת תפקוד הליכה ושיווי משקל.
שברי ירך קשורים להשלכות בריאותיות רבות מעבר לכאב המיידי. שיעור התמותה החציוני בשנה הראשונה לאחר השבר עומד על 22%, כפי שנכתב בסקירה. עלייה בתחלואה ובתמותה נובעת ממספר מנגנונים: חוסר תנועה המוביל לירידה בכושר לב-ריאתי ובשריר, סיכון מוגבר לזיהומים כגון דלקת ריאות וטרשת הורידים, סיבוכים ניתוחיים ותגובות לטיפול תרופתי, וכן החמרה של מחלות כרוניות קיימות. בנוסף, רק חלק מהחולים משיבים לתפקוד הקודם; הסקירה ציינה כי 42% עד 71% בלבד חוזרים לרמת התפקוד היומיומי שהייתה לפני השבר בתוך חצי שנה.
הסקירה סוקרת מספר עקרונות טיפוליים שנמצאו קשורים לתוצאות טובות יותר. ניתוח תוך 48 שעות נמצא קשור בירידה של 20% בתמותה, ועל כן מומלצת התערבות כירורגית מהירה כאשר אפשרית ובלתי מסוכנת מבחינת המטופל. סוג ההשבה הכירורגית - בין החלפת מפרק שלם או חלקית לבין הקיבוע - נקבעת על פי מיקום השבר, גיל המטופל ורמת הפעילות. הסקירה מציינת שהחלפת מפרק בצמנט דווחה כקשורה בתמותה נמוכה יותר ובאיכות חיים משופרת.
טיפול רב-תחומי הכולל ניהול אורתו-גריאטרי, שבו צוות אורתופדי וגריאטרי עובדים יחד, מדווח כבעל תועלת בשיפור התוצאות, קיצור משך השהייה בבית החולים והפחתת סיבוכים. בנוסף, טיפול תרופתי למניעת אובדן עצם הוזכר כיעיל: ביספוספונטים ודנוסומאב דווחו כבעלי תועלת במניעת שברים עתידיים ובהפחתת איבוד צפיפות עצם.
שיקום מוקדם ופעילות פיזיותרפית אינטנסיבית לאחר הניתוח הם מרכיבים חשובים לשיפור התפקוד ולהפחתת סיבוכים. עבודת צוות הכוללת פיזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק, אחיות ותזונאיות מסייעת להערכת צרכים, הדרכת עזרים להליכה, שיפור תזונה וטיפול במצבי תרופות שיכולים להגביר את הסיכון לנפילה. יעדי השיקום כוללים החזרת עצמאות בביצוע פעולות יומיומיות, שיפור טווחי תנועה וחיזוק שרירי הירך והפלג הגוף התחתון.
מניעת שברי ירך כוללת הפחתת גורמי סיכון: הפסקת עישון, צמצום צריכת אלכוהול, שמירה על משקל תקין ותזונה עשירה בסידן ובוויטמין D, וכן הערכה וטיפול באוסטאופורוזיס. שימוש בכלי FRAX וזיהוי אובדן צפיפות עצם באמצעות בדיקות הדקסה או ניתוח סריקות CT יכולים לזהות מטופלים שזקוקים לטיפול מונע. אצל מטופלים שעברו שבר יש להמשיך במעקב אורתופדי וגריאטרי לטיפול מניעתי ולהבטיח המשך טיפול תרופתי ואימון שמפחיתים סיכון לשבר חוזר.
יש לפנות באופן מיידי לחדר מיון במקרה של נפילה עם כאב חמור בירך או חוסר יכולת להעמיד משקל על הרגל. אצל מבוגרים עם סיכון מוגבר (אוסטאופורוזיס, היסטוריה של שברים, מחלות כרוניות) מומלץ לעבור הערכת סיכון לגילוי מוקדם של צפיפות עצם ולשקול טיפול מניעתי. לאחר שבר ירך, יש להמשיך מעקב רפואי צמוד לשיקום, הערכת תפקוד ומניעה של סיבוכים עתידיים.
כתבה זו היא דיווח חדשותי בלבד ואינה מהווה ייעוץ, אבחון או המלצה רפואית. לקבלת מידע המותאם למצבכם האישי יש להתייעץ עם רופא או איש מקצוע מוסמך.