Shigeko Kagawa, הרופאה שעבדה עד שנות ה-80 לחייה, אמרה שהליכה ושימוש במוח עזרו לה לחיות עד גיל 115. מדובר בקשר תצפיתי שאינו מוכיח סיבתיות.
Shigeko Kagawa, הרופאה שעבדה עד שנות ה-80 לחייה, אמרה שהליכה ושימוש במוח עזרו לה לחיות עד גיל 115. מדובר בקשר תצפיתי שאינו מוכיח סיבתיות.
שיגקו קגאווה, שלפי הדיווח ב-The Independent אמרה שהסוד שלה לחיים ארוכים הוא "הליכה ושימוש במוח", מתה בגיל 115 ו-91 ימים. קגאווה, רופאה לשעבר, המשיכה לעבוד עד שנות ה-80 לחייה ונודעה בשגרה יומיומית קבועה, בזמן שמדענים ממשיכים לבחון עד כמה הרגלים פשוטים כמו הליכה יכולים להשפיע על הזדקנות בריאה.e.
קגאווה הלכה לעולמה ביום חמישי האחרון, לפי הדיווח. היא סיימה לימודי רפואה במכללת אוסקה לנשים לרפואה, והקימה מרפאה משלה. בהמשך עבדה כמיילדת וגינקולוגית, ואף הקדישה חלק מעבודתה לטיפול בחולי כולרה.
על פי הדיווח, היא נהגה ללכת כמה קילומטרים כדי לבקר חולים בבתיהם לאחר שקיבלה פניות מהמרפאה. לדבריה, היא נעלה סנדלי עץ יפניים מסורתיים, ה"גתא", והלכה עד אזור יאטאיאמה. "הייתי הולכת כל כך הרבה מגיל צעיר, ולכן הרגליים שלי חזקות", אמרה. "אני חושבת שההליכה הרבה מגיל צעיר היא מקור החיוניות שלי כיום".
גם בשנים המאוחרות יותר לחייה היא שמרה על פעילות מנטלית. לפי הדיווח, היא עסקה בקליגרפיה ובפאזלים של מציאת ההבדלים בין תמונות. בני משפחתה ייחסו את אריכות ימיה גם לשגרה קבועה: שלוש ארוחות ביום, שעת שינה ושעת קימה מסודרות, ומעט מאוד שינויים מיום ליום.
הסיפור של קגאווה קיבל חיזוק מצד מחקר סקירה שפורסם בכתב העת GeroScience. לפי החוקרים, להליכה יש "יתרונות רב-ממדיים" להזדקנות בריאה, והיא נקשרה לשורה של תוצאות טובות יותר אצל מבוגרים.
בסקירה נכתב כי פעילות גופנית, ובהליכה בפרט, נתמכת במאות מחקרים תצפיתיים והתערבותיים. החוקרים דיווחו שהליכה מפחיתה את הסיכון או את חומרתן של מחלות לב וכלי דם, מחלות מוח וכלי דם במוח, סוכרת סוג 2, ירידה קוגניטיבית ודמנציה, ובמקביל משפרת רווחה נפשית, שינה ואריכות ימים.
חשוב להדגיש כי המחקר לא בחן את קגאווה עצמה ולא הוכיח שהליכה היא הסיבה לכך שאדם מסוים יחיה עד גיל 115. הוא כן מצביע על קשר עקבי בין הליכה, בריאות טובה יותר בגיל מבוגר ותוצאות טובות יותר במדדים שונים של הזדקנות. במילים אחרות, מדובר בתמיכה מדעית בהרגל שקגאווה עצמה תיארה, לא בהוכחה מוחלטת לכך שזה היה הסוד הבלעדי לחייה הארוכים.
קגאווה הפכה לאדם המבוגר ביותר ביפן אחרי מותה של אישה בת 114 מנקאטסו שבמחוז אויטה, ב-29 ביולי 2025, כך לפי הדיווח. היא עצמה הפכה לכותרת גם הרבה לפני מותה, כשב-2021, בגיל 109 ו-10 חודשים, לקחה חלק בשליחים של הלפיד האולימפי לקראת משחקי טוקיו. אז אמרה, "לא ציפיתי שכולם יעודדו אותי. אני מאוד שמחה".
העניין הציבורי בסיפורה נובע גם מהפער בין תדמית של "סוד" לאריכות ימים לבין מה שמתואר בפועל: לא טיפול יקר, לא טכנולוגיה רפואית מתקדמת, אלא שגרה פשוטה, תנועה יומיומית, עבודה ממושכת, ותחזוקה של פעילות מחשבתית. זהו בדיוק המקום שבו הסיפור האישי פוגש ממצא מדעי רחב יותר. מחקרים בתחום ההזדקנות מנסים להבין לא רק כמה שנים אנשים חיים, אלא גם איך לשמור על תפקוד, עצמאות ובריאות לאורך השנים האלה.
עם זאת, גם כאן יש גבולות ברורים למה שאפשר להסיק. המחקר ב-GeroScience הוא סקירה, כלומר חיבור וניתוח של מחקרים קודמים, ולא ניסוי אחד שמוכיח מנגנון יחיד. בנוסף, תיאורי המשפחה והעדויות על שגרת חייה של קגאווה הם חלק מהדיווח, אך אינם מדידה רפואית מבוקרת. לכן, אי אפשר לדעת כמה מכל זה תרם בפועל לאורך חייה, לעומת גנטיקה, מזל או נסיבות חיים אחרות.
הדיווח על קגאווה מציג שילוב שנשמע פשוט כמעט מדי, אבל חוזר שוב ושוב בספרות המדעית על הזדקנות: תנועה, אתגר מנטלי ושגרה יציבה. על פי הדיווח, היא לא סבלה ממחלות כרוניות, כמעט לא נטלה תרופות, שמיעתה נפגעה במידה מסוימת, אך היא עדיין יכלה לנהל שיחות, וראייתה נשמרה מספיק טובה כדי לצפות בטלוויזיה ולקרוא עיתונים.
גם הפרטים האלה לא הופכים אותה ל"אשת אריכות ימים" חריגה עבור כולם. מדובר באישה אחת שחיה עד גיל יוצא דופן, ושסיפורה משתלב עם ממצאים מוכרים ממחקרי בריאות הציבור. במקביל, עצם העובדה שמדובר באשת אריכות ימים חריגה מזכירה עד כמה הזדקנות מוצלחת היא תוצאה מורכבת, ולא נוסחה אחת.
הליכה היא אחת מצורות הפעילות הנפוצות והנגישות ביותר, ולכן לסיפור כזה יש הד ברור מעבר ליפן. הוא מציב שאלה פשוטה אך חשובה: האם הרגלים יומיומיים קטנים, שנראים כמעט טריוויאליים, הם דווקא מה שמצטבר לאורך שנים ומשפיע על הבריאות בגיל מבוגר. המחקר שפורסם בכתב העת GeroScience לא נותן תשובה מוחלטת, אבל הוא מחזק את ההבנה שהשגרה הבסיסית עשויה להיות משמעותית יותר ממה שנדמה.
המשך הסיפור המדעי צפוי להישאר בתחום ההזדקנות הבריאה, ולא בגילוי "סוד" בודד. החוקרים ממשיכים לבחון כיצד הליכה, פעילות קוגניטיבית, שינה ושגרה יומיומית משתלבים יחד, ומהו משקלם היחסי מול גורמים אחרים כמו מחלות, גנטיקה וסביבה. במקרה של קגאווה, השאלה הזו נותרת פתוחה גם אחרי מותה, אבל הסיפור שלה מספק עוד תזכורת לכך שהמדע נוטה לחזור דווקא אל הדברים הפשוטים ביותר.
כתבה זו היא דיווח חדשותי בלבד ואינה מהווה ייעוץ, אבחון או המלצה רפואית. לקבלת מידע המותאם למצבכם האישי יש להתייעץ עם רופא או איש מקצוע מוסמך.