יותר מ-80% מהנשים שמאובחנות בסרטן השד אין להן סיפור משפחתי משמעותי, על פי דיווח חדש
יותר מ-80% מהנשים שמאובחנות בסרטן השד אין להן סיפור משפחתי משמעותי, על פי דיווח חדש
העובדה שאין היסטוריה משפחתית של סרטן שד בקרב קרובות משפחה אינה מבטיחה שסיכון ההתפתחות של המחלה נמוך. על פי הדיווח ב-ynet, יותר מ-80% מהנשים המאובחנות בסרטן השד אינן בעלות סיפור משפחתי משמעותי, ורק כ-20% מהמאובחנות מדווחות על היסטוריה משפחתית רלוונטית. פרופ' תניר אלוייס, מנהלת מערך השד במרכז הרפואי הדסה, מציינת שהתגובה השכיחה של נשים שנשמעות להן הידיעה על האבחון היא פליאה: "איך זה יכול להיות? אין אצלנו בכלל במשפחה. אבל זהו, שלא".
הדיווח מדגיש את ההבחנה בין סיפור משפחתי לבין נטייה תורשתית. סיפור משפחתי מתייחס למקרים של סרטן שד או סרטן השחלה במשפחה המיידית והמורחבת, בעוד שרקע תורשתי מתייחס לנוכחות של שינויים גנטיים ידועים המעלים את הסיכון למחלה. על פי הפרסום, כ-5% עד 10% מהמקרים קשורים לנטייה תורשתית מוכרת. משמעות הדבר היא שרוב המקרים אינם נובעים ממוטציה גנטית ידועה שעוברת במשפחה, ולכן היעדר מקרים במשפחה אינו שולל סיכון פרטני.
מלבד היסטוריה משפחתית או נטייה גנטית, קיימים גורמי סיכון רבים אחרים הידועים ברפואה. גיל הוא גורם בולט: הסיכון עולה עם הגיל, ולכן בדיקות סקר תקופתיות ממוקדות בעיקר באוכלוסיות מבוגרות יותר. חשיפה להורמונים לאורך חיים (כמו התחלות מחזור מוקדמות או גיל הפסקת וסת מאוחר), שימוש ממושך בהורמוני חלופה אחרי גיל המעבר בחלק מהמקרים, השמנה, חוסר פעילות גופנית, צריכה מופרזת של אלכוהול ומספר לידות נמוך או לידה מאוחרת נקשרים כולם לעלייה בסיכון. גם גורמים סביבתיים ותורשתיים שאינם מוכרים היטב עדיין נחקרים.
סרטן מתחיל כאשר תאים ברקמה עוברים שינוי במנגנוני הבקרה של גדילה והחלפה; שינויים אלה יכולים להיגרם על ידי מוטציות DNA, שינויים אפיגנטיים או השפעות סביבתיות המגבירות בהסתברות לשגיאות בזמן חלוקת התאים. ברוב המקרים בממאירות השד, השילוב של מספר גורמים - גנטיים וסביבתיים - מביא להיווצרות גידול סרטני, מה שמסביר מדוע רבות מהחולות אינן מדווחות על משפחה עם היסטוריה של המחלה.
תסמינים שמצריכים הערכה רפואית כוללים גוש חדש בשד או בבית השחי, שינויים בעור השד כגון שקע, אדמומיות או קשקשת, שינוי בגודל או בצורת השד, דליפה מהפטמה שלא קשורה להנקה, וכאב ממושך שאינו חולף. לא כל גוש הוא סרטן - קיימים מצבים שפירים רבים - אך כל שינוי ראוי להערכת רופא והתייחסות אבחנתית מתאימה.
מטרת בדיקות סקר היא לאתר גידולים מוקדמים כאשר הטיפול יעיל יותר. בקרב נשים עם סיכון סטנדרטי נהוג לקיים בדיקות תקופתיות על פי הנחיות מקובלות, הכוללות בדיקה קלינית והדמיה מותאמת גיל וסיכון. אצל נשים עם היסטוריה משפחתית משמעותית או חשד לנטייה תורשתית, מקובל לפנות לייעוץ גנטי ולהתאים תכניות מעקב אישיות שיכולות לכלול הדמיות תדירות גבוהה יותר או שיטות אבחון נוספות.
הדיווח מציין כי כאשר ישנם מקרים משמעותיים של סרטן השד או השחלה במשפחה, כולל מצד האב, מומלץ לפנות לייעוץ גנטי. הייעוץ מסייע להעריך את הסיכון המשפחה, לברר האם קיימת נטייה תורשתית ידועה, ולהמליץ על בדיקות גנטיות מתאימות, מעקב מותאם או צעדי מניעה מיוחדים. גם נשים שאין להן היסטוריה משפחתית משמעותית אך מוטרדות לגבי סיכון אישי בעקבות גורמי סיכון אחרים יכולות להיעזר בייעוץ להכוונה.
הטיפול בסרטן השד מותאם לסוג הגידול, לשלב המחלה ולמאפיינים אישיים של המטופלת. טיפולים מקובלים כוללים ניתוח למומי או חלקי להסרת הגידול, כימותרפיה, טיפול קרינתי, טיפול הורמונלי וטיפולים ממוקדים-ביולוגיים בהתאם לצרכים. מטרת הטיפול יכולה להיות ריפוי, שליטה במחלה או טיפול פליאטיבי להקלת תסמינים. בחירה בין אפשרויות הטיפול נעשית על ידי צוות מקצועי רב-תחומי.
ישנם צעדים להפחתת הסיכון שניתן ליישם ברמת האוכלוסייה והאינדיבידואל, כגון שמירה על משקל תקין, פעילות גופנית סדירה, הגבלת צריכת אלכוהול וטיפול בגורמי סיכון הורמונליים רק במידת הצורך ובהתייעצות רפואית. נשים עם סיכון גבוה באופן משפחתי או תורשתי יקבלו המלצות מיוחדות לגבי מעקב סדיר ואפשרויות מניעה מוגברות.
יש לפנות לרופא לבירור בכל מקרה של גוש חדש בשד, שינוי בעור או בפטמה, דליפה מהפטמה שאינה קשורה להנקה, כאב ממושך או כל חשש אחר. כמו כן, מומלץ לפנות לייעוץ גנטי כאשר קיימת היסטוריה משפחתית של סרטן השד או השחלה משמעותית, כולל מקרי מחלה מצד האב. פנייה מוקדמת יכולה להוביל לאבחון בגילוי מוקדם וטיפול יעיל יותר.
הנושא מדגיש את החשיבות בהעלאת המודעות לכך שהיעדר סיפור משפחתי אינו מבטל את הסיכון, ושהקפדה על מעקב רפואי, ידע על סימנים חשודים ופנייה לייעוץ מקצועי במידת הצורך חשובות לנשים בכל רמות הסיכון.
כתבה זו היא דיווח חדשותי בלבד ואינה מהווה ייעוץ, אבחון או המלצה רפואית. לקבלת מידע המותאם למצבכם האישי יש להתייעץ עם רופא או איש מקצוע מוסמך.