ההתנהגויות הקטנות שקדמו לאבחון, ולא נראו כמו דמנציה
ההתנהגויות הקטנות שקדמו לאבחון, ולא נראו כמו דמנציה
אם אמא שמכניסה למכונת הכביסה חולצה אחת, שולחת הודעות מוזרות או מפתחת לפתע הרגלי קנייה אובססיביים, קל מאוד לייחס את זה לעייפות, לחץ או אופי. אבל אצל חלק מהחולים, דווקא שינויים כאלה עשויים להופיע לפני שהזיכרון מתחיל להיפגע, כך עולה מהדיווח ב-Daily Mail, בריאות ומהמחקר על דמנציה חזיתית-רקתית.
המקרה של אישה שזיהתה שמשהו לא בסדר אצל אמה הרבה לפני האבחון, ממחיש עד כמה הסימנים הראשונים יכולים להיראות יומיומיים לגמרי. בישראל, כמו במקומות אחרים, דמנציה עדיין מזוהה אצל רבים בעיקר עם שכחה, אבל לא כל סוג של דמנציה מתחיל שם.
מה שנראה כמו הרגל, התברר כרמז על פי הדיווח, אישה החלה לחשוד שמשהו משתבש אצל אמה כששמה לב למכונת הכביסה שפעלה כמעט ללא הפסקה. בכל ביקור בבית המשפחה, המכונה עבדה, לפעמים בבוקר ולפעמים בלילה, ובתוף נמצאה לעיתים קרובות פריט לבוש יחיד בלבד, כמו חולצה, חצאית או אפילו גרב אחת.
האם, שעבדה כאחות וגידלה ארבעה ילדים, תוארה כאדם מסודר במיוחד. דווקא משום כך, הדפוס החריג לא הוצג מיד כסימן אזהרה. האישה סיפרה כי פירשה אותו תחילה כאחד ההרגלים האובססיביים של אמה. רק בדיעבד, כך על פי הדיווח, היא הבינה שייתכן שהיה זה אחד הביטויים המוקדמים של מחלת המוח שהלכה והתפתחה.
הנקודה הזאת חשובה, משום שהיא מבהירה עד כמה דמנציה חזיתית-רקתית יכולה להטעות. לא מדובר תמיד בשכחה בולטת או בשאלה החוזרת שוב ושוב. לפעמים המחלה מתחילה בשינוי בהתנהגות, בסדרי העדיפויות או ביכולת לשפוט מצבים יומיומיים.
דמנציה שאינה מתחילה בזיכרון דמנציה חזיתית-רקתית, או FTD, היא קבוצה של מחלות מוח מתקדמות שפוגעות באונות הקדמיות והרקתיות, האזורים שאחראים בין השאר על אישיות, התנהגות ושפה. לפי הדיווח, היא פוגעת במספר לא מבוטל של אנשים בבריטניה, והיא אחראית לחלק ממקרי הדמנציה.
בניגוד לאלצהיימר, שהוא הסוג השכיח ביותר של דמנציה, FTD מופיעה לעיתים קרובות בגיל צעיר יותר, כך לפי הדיווח. אלא שדווקא הגיל הזה מסבך את הזיהוי: אנשים באמצע החיים עסוקים בעבודה, בילדים ובהורים מבוגרים, ולכן שינויים קטנים בהתנהגות נוטים להיראות כמו לחץ, עייפות או אופי.
גם השלב הראשון של המחלה מטעה. לפי המחקר המצורף, FTD לא תמיד פוגעת בזיכרון בשלבים המוקדמים. במקום זאת היא יכולה להתבטא בהתנהגות אימפולסיבית, בהרגלים כפייתיים או בהעדפה פתאומית למתוק. כלומר, מה שנראה כמו שינוי בתיאבון או במזג יכול להיות בעצם סימן מוקדם למחלה נוירולוגית.
למה הסימנים האלה נעלמים מעין הקושי, על פי הדיווח, הוא שהסימנים הראשונים אינם דרמטיים דיים כדי להדליק נורה אדומה. אם אדם מתחיל לקנות באינטרנט ללא שליטה, שולח הודעות מוזרות או מפתח הרגלים חדשים שנראים תמימים, בני משפחה לא תמיד יקשרו זאת למחלה. לעיתים קל הרבה יותר לחשוב שמדובר בשינוי רגשי, בהרגל חולף או בלחץ נפשי.
כאן עולה גם הבעיה של אבחון מאוחר. מומחים מצוטטים בדיווח מסבירים ש-FTD היא מחלה נדירה יחסית, וכיוון שהיא מתחילה לא פעם באמצע החיים, התסמינים עלולים להיות מוסברים לא נכון או מוסברים אחרת. המשמעות היא שבני משפחה, וגם מטפלים, לא תמיד חושדים בדמנציה כשעדיין אין שכחה בולטת.
זו גם הסיבה שהסיפור הזה רלוונטי הרבה מעבר למשפחה אחת. בישראל, משפחות רבות מתמודדות עם השאלה מתי התנהגות חריגה היא רק שלב בחיים, ומתי היא כבר רמז לבעיה רפואית. דווקא משום ש-FTD עלולה להופיע בגיל שבו לא מצפים לדמנציה, היא עשויה להתפספס גם במערכת רפואית שמורגלת יותר לחשוב על ירידה בזיכרון כעל הסימן המרכזי.
מה כן ידוע, ומה עדיין לא במחקר שפורסם בNeurologia i neurochirurgia polska הוצג מידע על מטופלים במרכז מאיו קליניק שנבדקו בשל מחלות נוירודגנרטיביות שונות. עם זאת, עצם המחקר לא נועד לאבחן דמנציה חזיתית-רקתית או למדוד שכיחות של הסימנים המשפחתיים שתוארו בדיווח. הוא כן תומך בתיאור הקליני ש-FTD יכולה להופיע בלי פגיעה מוקדמת בזיכרון ועם ביטויים של אימפולסיביות, כפייתיות או משיכה פתאומית למתוק.
המשמעות היא שיש כאן חיזוק לכך שהמחלה אינה מתנהגת כמו התבנית המוכרת של "שכחנות", אבל לא הוכחה אחת פשוטה שמאפשרת לזהות אותה על סמך סימן יחיד. גם השאלה אילו התנהגויות אמורות להדליק חשד, ומתי, עדיין תלויה בהערכה רפואית רחבה יותר.
לפי הדיווח, פרופסור מאוניברסיטת לופבורו אמר כי מדובר במצב נדיר יחסית, וכי משום שהוא מתחיל לעיתים באמצע החיים, הסימנים יכולים להידחק הצידה או להתפרש בטעות. ההקשר הזה מסביר מדוע משפחות רבות מגיעות לאבחון רק אחרי שורה של שינויים שנראו בנפרד סבירים, ורק בדיעבד מתחברים לתמונה אחת.
הדיווח לא מסר מידע על מימון, ניגודי עניינים או טיפול רגולטורי, וגם לא על אפשרות של אבחון מוקדם שמבוסס על אותו מחקר. מה שכן עולה ממנו הוא פער מוכר בעולם הדמנציה: ככל שהמחלה פחות סטריאוטיפית, כך גדל הסיכוי שהיא תתפספס.
כתבה זו היא דיווח חדשותי בלבד ואינה מהווה ייעוץ, אבחון או המלצה רפואית. לקבלת מידע המותאם למצבכם האישי יש להתייעץ עם רופא או איש מקצוע מוסמך.