אצל חולי אלצהיימר, דפוסי שינה מסוימים נקשרו לפחות הידרדרות קוגניטיבית, למרות רמות גבוהות של אורקסין, חומר הקשור לערות ולשיבוש שינה. עם זאת, מדובר במחקר תצפיתי על 60 מטופלים בלבד, ולכן הוא מעלה כיוון טיפולי מעניין, אך לא מוכיח הגנה קלינית מלאה.
אצל חולי אלצהיימר, דפוסי שינה מסוימים נקשרו לפחות הידרדרות קוגניטיבית, למרות רמות גבוהות של אורקסין, חומר הקשור לערות ולשיבוש שינה. עם זאת, מדובר במחקר תצפיתי על 60 מטופלים בלבד, ולכן הוא מעלה כיוון טיפולי מעניין, אך לא מוכיח הגנה קלינית מלאה.
שינה ירודה נקשרה כבר בעבר להידרדרות קוגניטיבית ולניוון מוחי אצל מבוגרים, אבל מחקר חדש מצביע על כך שלא כל שינה שווה. דפוסים מסוימים של פעילות מוחית בלילה עשויים לרכך את השפעתו של חומר כימי במוח שנמצא קשור לאלצהיימר. במחקר שפורסם בכתב העת Neurology נבחנו 60 מבוגרים עם אלצהיימר קל עד בינוני, והחוקרים מצאו קשר בין רמות גבוהות של אורקסין בנוזל המקיף את המוח וחוט השדרה לבין מדדים גרועים יותר של זיכרון, חשיבה ותסמינים נוירופסיכיאטריים.
הממצא הבולט ביותר, לדברי החוקרים, הוא שהקשר הזה לא היה אחיד אצל כולם. מי שהראו בשנתם פעילות חזקה יותר של "כישורי שינה" מסוימים, כלומר גלים קצרים ומחזוריים של המוח בשלב שינה עמוקה יחסית, נטו להידרדר לאט יותר לאורך שלוש שנות המעקב, גם כאשר רמות האורקסין אצלם היו גבוהות יותר. עבור עולם האלצהיימר, שבו מחפשים זה זמן רב סמנים מוקדמים ודרכים להאט את המחלה, זו תוצאה שמכוונת את תשומת הלב אל הלילה ולא רק אל התרופות.
המחקר נערך בהובלת חוקרים מאוניברסיטת קונקורדיה, על בסיס נתונים שנאספו בידי חוקרים מאוניברסיטת ליידה בקטלוניה, ספרד, כך עולה מהמאמר בכתב העת Neurology. המשתתפים, כולם עם אלצהיימר קל עד בינוני, בילו לילה אחד במעבדת שינה. במהלך הלילה תועדו גלי המוח שלהם בעזרת בדיקה שנקראת פוליסומנוגרפיה, שמודדת בין השאר את פעילות המוח בזמן שינה.
למחרת נאספה דגימת נוזל מוחי שדרתי, כדי למדוד אורקסין ולבחון סמנים ביולוגיים נוספים שמקושרים לאלצהיימר. לאחר מכן עברו המשתתפים סדרה של בדיקות קוגניטיביות ונוירופסיכיאטריות במרווחים קבועים במשך שלוש שנים, כך שהחוקרים יכלו לראות לא רק מה מצבם בנקודת זמן אחת, אלא איך הוא משתנה לאורך זמן.
אורקסין הוא נוירוטרנסמיטר, כלומר מולקולה שמשמשת להעברת מסרים בין תאי עצב. לפי המחקר, הוא מעורב בוויסות ערות ושינה, ונקשר גם לאלצהיימר. החוקרים מצאו כי רמות מוגברות שלו בנוזל המוחי היו קשורות לסימנים חמורים יותר של ירידה בזיכרון ובחשיבה, ולתסמינים התנהגותיים ונפשיים קשים יותר. במקביל, אותן רמות נקשרו גם לסמנים ביולוגיים גבוהים יותר של ניוון מוחי ודלקת.
כאן נכנס החלק שמבדיל את המחקר הזה מעוד דיווח על "שינה טובה". החוקרים התמקדו בשני דפוסי פעילות מוחית שמופיעים בשלב השינה שאינו שנת REM. הראשון הוא sleep spindles, מעין פרצי פעילות קצרים של המוח. השני הוא slow oscillations, תנודות איטיות ורחבות יותר. בשני המקרים מדובר בדפוסים שנקשרו בעבר לתמיכה בזיכרון ולשמירה על תפקוד מוחי.
במחקר הנוכחי, מי שייצרו בשנתם פעילות חזקה יותר של שני הדפוסים האלה היו מוגנים יותר מפני ההשפעה השלילית של אורקסין. במילים פשוטות, השינה העמוקה יותר לא מחקה את האורקסין, אבל כן החלישה את הקשר בינו לבין ההידרדרות הקוגניטיבית והנפשית. החוקרים מתארים זאת כעמידות עצבית, כלומר יכולת של המוח לעמוד טוב יותר מול נזק פוטנציאלי.
הפרשנות הזו חשובה, מפני שהיא שומרת על הבחנה בין קשר לבין הוכחת סיבה. המחקר לא מראה שגלי השינה גרמו לשיפור, ולא הוכיח שאפשר "לתקן" אלצהיימר באמצעות מדידת אורקסין בלבד. הוא כן מציע שהתמונה הביולוגית מורכבת יותר מהנחה פשוטה של "שינה רעה שווה מוח גרוע". ייתכן שישנם מנגנוני ביניים שמחלישים או מגבירים את הנזק לאורך זמן.
לדברי המחברים, הממצא עשוי לעזור לזהות מסלולים חדשים לטיפול באלצהיימר. הם ציינו כי תרופות שחוסמות אורקסין כבר משמשות לטיפול בנדודי שינה ובנרקולפסיה, ונבדקות גם בהקשר של אלצהיימר. עם זאת, במחקר הנוכחי לא נבחנה יעילותה של תרופה כזו בחולי אלצהיימר, ולכן אי אפשר להסיק ממנו שהתרופות האלה יאטו את המחלה בפועל.
זה גם המקום להזכיר את מגבלות המחקר. מדובר במחקר תצפיתי, לא בניסוי התערבותי, ולכן הוא יכול להראות קשרים לאורך זמן אך לא להוכיח מנגנון סיבתי. בנוסף, המדגם כלל 60 איש בלבד, כולם כבר אובחנו עם אלצהיימר קל עד בינוני. כלומר, המחקר לא בדק אם אותם ממצאים קיימים באנשים בריאים יותר, באנשים בשלב מוקדם מאוד של המחלה, או באוכלוסיות גדולות ומגוונות יותר.
למרות זאת, למחקר יש חשיבות משום שהוא בודק שאלה שרלוונטית גם לקוראים בישראל: מחלות זיכרון, שינה מקוטעת ותרופות לשינה הן נושאים שמעסיקים משפחות ורופאים כאחד, והקשר בין שינה למוח אינו תיאורטי. אם יתברר בעתיד שאפשר לזהות דפוסי שינה מסוימים כסימן לעמידות מוחית, או להשתמש בהם כדי למקד טיפול, זה עשוי לשנות את הדרך שבה חושבים על אלצהיימר בשלב מוקדם.
החוקרים עצמם מדגישים כי יש כאן בעיקר בסיס להמשך. הם מבקשים לבחון את הקשר בין אורקסין, פעילות מוחית בשינה וסמנים של אלצהיימר באוכלוסיות נוספות, ובשלבים שונים של המחלה. רק מחקרים כאלה יוכלו לקבוע אם האות שנמצא כאן הוא רמז ביולוגי חשוב, או חלק מתמונה רחבה יותר שעדיין אינה מובנת עד הסוף.
כתבה זו היא דיווח חדשותי בלבד ואינה מהווה ייעוץ, אבחון או המלצה רפואית. לקבלת מידע המותאם למצבכם האישי יש להתייעץ עם רופא או איש מקצוע מוסמך.