מחקר חדש מצא שהיקף המותניים עשוי לזהות סיכונים קרדיווסקולריים שנעלמים במדידת משקל גוף סטנדרטית
מחקר חדש מצא שהיקף המותניים עשוי לזהות סיכונים קרדיווסקולריים שנעלמים במדידת משקל גוף סטנדרטית
היקף המותניים עשוי לחשוף מידע חשוב יותר על בריאות הלב מאשר המספר שמופיע על המשקל, כך עולה מהדיווח על ניתוח נתונים של כמעט 260,000 מבוגרים שנעקבו במשך כ-20 שנה. לפי הדיווח, מדידת היקף המותניים יכולה לזהות סיכונים קרדיווסקולריים פוטנציאליים שעלולים להיות מוחמצים כאשר ההערכה מסתמכת אך ורק על מדד מסת הגוף (BMI).
מהו BMI ומה חסרונו מדד מסת הגוף (BMI) הוא יחס בין משקל לגובה הנחשב לכלי מהיר ונוח להערכת משקל גוף ביחס לגובה. עם זאת, BMI אינו מבדיל בין מסת שומן למסת שריר, ולא מתחשב בפיזור השומן בגוף. משמעות הדבר היא כי שני אנשים עם אותו BMI עשויים להיות בעלי פרופילים בריאותיים שונים לחלוטין - אחד עם כמות שומן מרכזית גבוהה סביב הבטן ואחד עם פחות שומן בטני אך אחוזי שומן גבוהים באזורים אחרים.
שומן ויסצרלי וההשפעה המטבולית שלו הדיווח מתייחס לכך שחלק מהאנשים שנחשבו כבעלי משקל תקין לפי BMI נשאו רמות גבוהות יותר של שומן סביב הבטן. שומן זה, המכונה שומן ויסצרלי, מצטבר סביב האיברים הפנימיים של הבטן והוא בעל פעילות מטבולית שונה משומן תת-עורי שנמצא ישירות מתחת לעור. שומן ויסצרלי משחרר מולקולות דלקתיות וגורמי גדילה שמשפיעים על המטבוליזם, ומקושרים לעמידות לאינסולין, הפרעות בחדירות כלי הדם ותהליכים דלקתיים כרוניים. פעילות מטבולית זו יכולה לתרום להסתיידות העורקים, לשיבושים בפרופיל השומנים בדם ולהגברת הסיכון לאירועים קרדיווסקולריים.
ממצאי המחקר כפי שתוארו בדיווח על פי הדיווח, בקרב משתתפים שהיו בטווחי BMI תקינים ועד עודף משקל, אלו עם היקפי מותניים גדולים יותר או יחס מותניים-ירכיים גבוה יותר התמודדו עם סיכון גבוה יותר של 15% עד 50% לבעיות לב שונות ולתמותה במהלך תקופת המחקר. משמעות טווח הסיכון הזה היא שהרבה מהמסתכלים על BMI כמנבא יחיד עלולים להחמיץ אנשים בסיכון גבוה במיוחד בשל הצטברות שומן בטני שאינה ניכרת דרך ה-BMI בלבד.
מדידת היקף מותניים ויחס מותניים-ירכיים היקף המותניים נמדד בקו הטבור או בנקודה הצרה של המותן, בהתאם לפרוטוקול השונה. יחס מותניים-ירכיים מחושב כמחלקת היקף המותניים בהיקף הירכיים. שני המדדים משמשים להערכת פיזור השומן בגוף: היקף מותניים גדול ויחס גבוה מעידים על אגירת שומן מרכזית. מדדים אלה נחשבים קלים יחסית למדידה במרפאות ובקליניקות ומתאימים ככלי מסייע להערכת הסיכון הקרדיווסקולרי.
גורמי סיכון נוספים לשומן בטני מספר גורמי סיכון מקושרים להצטברות שומן בטני: גיל מתקדם, שינויים הורמונליים (למשל לאחר גיל המעבר בנשים), חוסר פעילות גופנית, תזונה עתירת קלוריות ושומנים רוויים, צריכת אלכוהול מוגברת, שינה לקויה ותורשה משפחתית. גם מצבי סטרס כרוני ופעילות הורמונלית של הקורטיזול עלולים לקדם אגירה בטנית של שומן.
תסמינים וסימנים מעשיים שומן ויסצרלי עצמו אינו גורם לכאבים ספציפיים, ולכן קשה לזהותו ללא מדידה. עם זאת, סימנים מעשיים שעשויים להעיד על הסיכון כוללים היקף מותניים גדול מהמומלץ לפי טבלאות התייחסות, הופעה של "בטן בירה" אצל גברים או אגירה מרכזית על אף משקל כללי נראה תקין. תסמינים של תחלואה קרדיווסקולרית או מטבולית שמחייבים תשומת לב כוללים כאבים בחזה, קוצר נשימה, עייפות לא מוסברת, הצטברות בצקות בקצות הגוף, ועליית לחץ דם או שינויים ברמות הסוכר בדם.
מניעה וטיפול הפחתת השומן הבטני מתמקדת בעיקר בשינויי אורח חיים מוכרים: שילוב של פעילות גופנית סדירה הכוללת אימון אירובי ואימוני כוח, תזונה מדורגת עם הפחתת קלוריות מיותרות ודגש על ירקות, פירות, דגנים מלאים וחלבונים רזים, הפחתת סוכר ומשקאות ממותקים והגבלת צריכת אלכוהול. שיפור איכות השינה והפחתת סטרס גם הם חלק מאסטרטגיה למניעת אגירת שומן בטני. במצבים מסוימים, כאשר קיימת מחלת מטבולית משמעותית או גורמי סיכון אחרים, ייתכן שיידרש טיפול תרופתי או התערבויות נוספות בהתאם להערכת רופא.
מי צריך להיבדק וכיצד לפעול הדיווח מציין כי הממצאים רלוונטיים גם לישראלים, היות ש-BMI הוא הכלי הנפוץ בקופות החולים בישראל להערכת משקל תקין. לכן, ראוי להעלות את המודעות למדידת היקף המותניים ככלי משל Ergänפי להערכת הסיכון. אנשים בעלי BMI תקין אך עם היקף מותניים גדול או יחסי מותניים-ירכיים גבוהים צריכים לשקול בדיקה רפואית מקיפה יותר הכוללת מדידת לחץ דם, בדיקות שומנים וגלוקוז בדם והערכה קרדיו-מטבולית.
פנייה לרופא מומלצת אם נצפים היקפי מותניים גדולים מהמקובל, שינויים בתבנית הצטברות השומן, הופעת תסמינים חשודים או אם קיימים גורמי סיכון נוספים כגון משפחה עם מחלות לב, עמידות לאינסולין, סכרת או יתר לחץ דם. הרופא יוכל להנחות בדיקות מתאימות, לתכנן שינויים באורח החיים ולהמליץ על מעקב וטיפולים במידת הצורך.
הבנה של ההבדלים בין BMI לפיזור שומן יכולה לסייע בזיהוי טוב יותר של אנשים שנמצאים בסיכון קרדיו-מטבולרי ולהניע אבחון וטיפול מוקדם שמטרתו הפחתת סיכון תחלואה ותמותה בעתיד.
כתבה זו היא דיווח חדשותי בלבד ואינה מהווה ייעוץ, אבחון או המלצה רפואית. לקבלת מידע המותאם למצבכם האישי יש להתייעץ עם רופא או איש מקצוע מוסמך.