מחקר חדש מצא קשר בין פעילות חשמלית בשינה עמוקה לבין האטה בהחמרת המחלה, אך עדיין לא ברור אם מדובר בהגנה ישירה או בסמן למוח עמיד יותר
מחקר חדש מצא קשר בין פעילות חשמלית בשינה עמוקה לבין האטה בהחמרת המחלה, אך עדיין לא ברור אם מדובר בהגנה ישירה או בסמן למוח עמיד יותר
שינה עמוקה עשויה לרכך את הקשר בין רמות גבוהות של אורקסין לבין החמרה באלצהיימר, כך עולה ממחקר חדש שפורסם בכתב העת *Neurology*. החוקרים, Paez et al., בדקו 60 בני אדם שאובחנו לאחרונה עם אלצהיימר קל עד בינוני, ומצאו כי אצל מי שהציגו פעילות חזקה יותר של גלי שינה מסוימים, הקשר בין אורקסין גבוה לבין תוצאות גרועות יותר היה חלש יותר. הממצא אינו מוכיח הגנה ישירה, אבל הוא מציב את השינה העמוקה כחלק אפשרי בפאזל של מחלת האלצהיימר.
המחקר ניסה לענות על שאלה שמעסיקה חוקרי מוח זה שנים: האם שינה עמוקה היא רק סימן לבריאות מוחית טובה יותר, או שהיא עצמה קשורה בדרך כלשהי להאטת תהליכי המחלה. המחקר של Paez et al. הוא עוקבה תצפיתית פרוספקטיבית, כלומר מחקר שעוקב אחרי המשתתפים לאורך זמן בלי להתערב בטיפול שלהם. ממצא כזה יכול להצביע על קשר, אך לא לקבוע סיבתיות.
המחקר התמקד בשני סוגי פעילות חשמלית במוח בזמן שינה שאינה שנת REM, הנקראת NREM. על פי המאמר בNeurology, החוקרים בחנו "sleep spindles", צרורות קצרים של פעילות מוחית, ו"slow oscillations", תנודות איטיות יותר שמאפיינות שינה עמוקה. לפי החוקרים, במוח בריא דפוסים אלה קשורים לעיבוד זיכרון ולייצוב רשתות עצביות.
אל המחקר גויסו 60 בני אדם בני 60 ומעלה, שאובחנו לאחרונה עם אלצהיימר קל עד בינוני ולא נטלו תרופות הידועות ככאלה שעלולות להשפיע על פעילות גלי המוח. המשתתפים עברו בדיקת שינה בלילה אחד, ולמחרת נלקחה מהם דגימת נוזל מוחי שדרתי, הנוזל השקוף שמקיף את המוח ואת חוט השדרה ומוביל מולקולות אל מערכת העצבים וממנה.
במאמר ציינו החוקרים כי מעט מחקרים בדקו אם הפעילות האורקסינרגית קשורה לירידה קוגניטיבית או לחומרת תסמינים נוירו-פסיכיאטריים אצל אנשים עם אלצהיימר. במילים אחרות, מדובר עדיין בתחום שנמצא בשלב של מיפוי בסיסי, ולא של תשובות סופיות.
הנתון המרכזי במחקר היה הקשר בין רמות אורקסין בנוזל המוחי השדרתי לבין מהלך המחלה בשלוש השנים שלאחר הבדיקה. לפי הממצאים שפורסמו בכתב העת *Neurology*, רמות גבוהות יותר של אורקסין נקשרו להחמרה גדולה יותר באלצהיימר לאורך התקופה הזו.
אבל זה לא היה הסיפור כולו. החוקרים מצאו כי אצל משתתפים שהציגו פעילות חזקה יותר של גלי השינה הספציפיים, הקשר בין אורקסין גבוה לבין החמרה קלינית היה חלש יותר. כלומר, לא נצפתה השפעה מגינה מלאה, אך ייתכן שהפעילות הזו העידה על עמידות מסוימת של המוח בפני ההשפעה השלילית של האות הביולוגי הזה.
זה ממצא מעניין גם בגלל המצב הביולוגי הרחב יותר שבו הוא משתלב. על פי החוקרים, שיבוש בשינה קשור להצטברות של חלבונים כמו בטא עמילואיד וטאו במוח, שנחשבים למאפיינים מרכזיים של אלצהיימר. עם זאת, המאמר הנוכחי אינו בודק ישירות אם השינה העמוקה הפחיתה הצטברות כזו, אלא רק את הקשרים בין אותות שינה, רמות אורקסין והתקדמות המחלה.
אורקסין הוא מוליך עצבי שמוכר בעיקר מהקשר שלו לערות ולשינה. החוקרים הזכירו כי במחלת נרקולפסיה מסוג 1, מחסור באורקסין תורם לעייפות יומית קיצונית ולהתקפים פתאומיים של חולשת שרירים. משום כך, לדבריהם, יש עניין באורקסין גם בהקשר של אלצהיימר, במיוחד מפני שכבר קיימות תרופות שפועלות על המערכת הזו.
אבל כאן בדיוק נמצא הגבול בין מה שנבדק לבין מה שעדיין רק נשקל. החוקרים כתבו כי שיבוש באותות האורקסין נקשר גם לאפתיה, לדיכאון ולחרדה, ועשוי לתרום לתסמינים נוירו-פסיכיאטריים בדמנציה. עדיין לא ברור אם המנגנון הזה קשור ישירות לירידה קוגניטיבית באלצהיימר, והמחקר הנוכחי לא הוכיח שתרופות הפועלות על אורקסין יוכלו לשנות את מהלך המחלה.
אלצהיימר היא מחלה שמלווה בחוסר שינה, בשיבוש מחזורי שינה-ערות ובירידה קוגניטיבית מתמשכת, ולכן כל רמז ביולוגי שמחבר בין שינה לבין מהלך המחלה מושך תשומת לב.
המחקר בכתב העת *Neurology* אינו מספק תשובה מעשית מיידית, אבל הוא מציע כיוון עקבי: ייתכן ששינה עמוקה טובה יותר אינה רק תוצאה של מוח בריא יותר, אלא גם סמן לעמידות גבוהה יותר מול תהליכים שמאיצים אלצהיימר. השאלה אם מדובר במנגנון שיכול בעתיד לשמש יעד טיפולי, או רק במדד נוסף למחלה מורכבת, עדיין פתוחה.
כתבה זו היא דיווח חדשותי בלבד ואינה מהווה ייעוץ, אבחון או המלצה רפואית. לקבלת מידע המותאם למצבכם האישי יש להתייעץ עם רופא או איש מקצוע מוסמך.