כל חמישי מבני הנוער בישראל מדווח על תסמיני פוסט טראומה

לפי דיווח שפורסם אתמול באתר doctorsonly, מחקר שנערך באוניברסיטת בר אילן בשיתוף משרדי החינוך והבריאות מצביע על מצוקות נפשיות בקרב בני נוער בישראל.

מחקר שנערך באוניברסיטת בר אילן בשיתוף משרדי החינוך והבריאות מצביע על מצוקות נפשיות משמעותיות בקרב בני נוער בישראל. על פי הדיווח באתר doctorsonly, המדגם כלל כ-7,400 תלמידים בכיתות ז'-י"ב ונועד לבחון את מצבם הנפשי לאחר שנות משבר שכללו את מגיפת הקורונה והמלחמות. הנתונים מצביעים כי 22.3% מהתלמידים מדווחים על תסמינים המעידים על פוסט טראומה, וכ-27% סובלים ממצוקות נפשיות הכוללות תסמינים כגון כאבי ראש, עצבנות, קשיי שינה ומצב רוח ירוד. כמו כן, דווח על פערים מגדריים בולטים: 36.5% מהבנות מדווחות על מצוקות נפשיות לעומת 17.8% מהבנים. פרופ' יוסי הראל-פיש מאוניברסיטת בר אילן ציין כי הנתונים משקפים את השפעת שנות הטלטלות על בני הנוער, וכי לצד המצוקות זוהו גם גורמי חוסן חשובים כמו תמיכה משפחתית, מעורבות בקהילה ושייכות לבית הספר.

מהי פוסט טראומה אצל בני נוער פוסט טראומה (Post-Traumatic Stress Disorder, PTSD) היא תגובה פסיכולוגית לאירוע טראומטי או לחשיפה ממושכת להצטברות של אירועים מלחיצים. בבני נוער תסמיני פוסט טראומה יכולים לכלול זכרונות חוזרים או פלשבקים של האירוע, סיוטים, הימנעות ממקומות או מצבים שמעוררים את הזיכרון הטראומטי, עוררות מוגברת (כגון רגישות יתר, תגובות קפיצה, קשיי ריכוז) ושינויים במצב הרוח ובחשיבה. בקרב צעירים התסמינים עלולים לבוא לידי ביטוי גם בהתנהגויות כגון עצבנות פתאומית, נסיגה חברתית, ירידה בתפקוד בבית הספר או שיעור גבוה יותר של היעדרויות.

מנגנונים ביולוגיים ונפשיים התגובה הטראומטית מערבת מערכות מוחיות והורמונליות שלוקחות חלק בעיבוד סיכון והישרדות. חשיפה ממושכת ללחץ יכולה להוביל לשינויים בפעילות האמיגדלה, בהיפוקמפוס ובפרונטל קורטקס וכן לשיבושים בציר ההיפותלמוס-היפופיזה-אדרנל (HPA), שאחראי על שחרור הורמוני לחץ כמו קורטיזול. שינויים אלה עשויים לגרום להגברה של תגובות פחד, קושי בוויסות רגשי ופגיעה בזיכרון. מנגנונים פסיכולוגיים כגון חשיפה חוזרת לגירויים מעוררי פחד, הפניית תחושות אשמה והתגברות על בושה גם הם משפיעים על התפתחות והתמשכות התסמינים.

סימפטומים מדווחים במחקר המחקר מדווח על תסמינים כגון כאבי ראש, עצבנות, קשיי שינה ומצב רוח ירוד, סימפטומים שאינם ספציפיים לפוסט טראומה אך עולים בתדירות גבוהה במצבי מצוקה נפשית. כאבי ראש ושינויים בדפוסי שינה עשויים להיות ביטוי להתעייפות כרונית או למתח כרוני; עצבנות וקושי בוויסות רגשי עלולים להשפיע על היחסים המשפחתיים והחברתיים; ומצב רוח ירוד עלול להוביל לפגיעה במוטיבציה ובהישגים הלימודיים. כאשר תסמינים אלה מצטברים וממשיכים לאורך זמן הם מהווים אינדיקציה לצורך בהערכה מקצועית.

גורמי סיכון והסבר לפערים מגדריים גורמי סיכון להתפתחות תסמינים פוסט-טראומטיים כוללים חשיפה לאירועים אלימים או מאיימים, חשיפה ממושכת למצבי חוסר ודאות, תמיכה חברתית מועטה, היסטוריה של הפרעות נפשיות קודמות ולחץ משפחתי-כלכלי. המחקר מצביע על פערים מגדריים ברורים: 36.5% מהבנות מדווחות על מצוקות נפשיות לעומת 17.8% מהבנים. פערים אלה עשויים לשקף שילוב של גורמים ביולוגיים, חברתיים ותרבותיים-כולל דפוסי גילוי של רגשות, נטייה פנימית לדיכאון וחרדה בקרב בנות, וכן הבדלים בסוגי החשיפה לאירועים טראומטיים. עם זאת, חשוב להדגיש כי דווח גבוה אצל קבוצת אחת אינו מפחית מהצורך להיבדק ולטפל בכל נער ונערה הסובלים מתסמינים.

גורמי חוסן וכיצד הם עובדים המחקר זיהה גורמי חוסן מרכזיים: תמיכה משפחתית, מעורבות בקהילה ושייכות לבית הספר. תמיכה משפחתית מספקת מסגרת יציבה, הקשבה ותמיכה רגשית שמפחיתה בידוד ומשפרת יכולות התמודדות. מעורבות בקהילה ושייכות לבית הספר מחזקות תחושת משמעות ושייכות, מעודדות תמיכה חברתית ויכולות להתמודד מול לחץ לאורך זמן. חיזוק גורמי חוסן אלה יכול להפחית את הסיכון להחרפה של תסמינים ולהאיץ שיקום.

דרכי מניעה וטיפול מקובלות מניעה וטיפול בפוסט טראומה ובמצוקות נפשיות בבני נוער מתבססים על שילוב של התערבויות פסיכולוגיות ותמיכה חברתית. גישות טיפוליות מוכרות כוללות טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) המותאם לטראומה, חשיפה ממוקדת בטוחה, טיפול משפחתי וטיפולים קבוצתיים בבית הספר. במקרים מסוימים ניתן לשקול טיפול תרופתי בשליטתם של רופאים מומחים, במיוחד אם קיימים תסמינים עזים של דיכאון או חרדה. חשוב ששירותי בריאות הנפש יהיו נגישים בבתי ספר וברמה הקהילתית כדי לאפשר זיהוי מוקדם וטיפול מהיר.

מתי לפנות לרופא או לאיש מקצוע יש לפנות לאיש מקצוע אם תסמינים כמו הפרעות שינה, כאבי ראש ממושכים, ירידה חדה בתפקוד לימודי או חברתי, מחשבות על פגיעה עצמית או התנהגות מסוכנת נמשכים או מחמירים. פנייה למרפאה קהילתית, פסיכולוג קליני, פסיכיאטר ילדים ובני נוער או לשירותי בריאות הנפש של משרד החינוך יכולה לאפשר הערכה מקצועית ותכנון טיפול מותאם לגיל ולמצב. גם אם תסמינים אינם חריפים במיוחד, עצה מקצועית יכולה לסייע במניעת החמרה.

משמעות ציבורית והמלצות מעשיות הנתונים מהמחקר מדגישים את הצורך בגיבוש מדיניות חינוכית-בריאותית שתשקיע בזיהוי מוקדם, תמיכה משפחתית וחיזוק תחושת השייכות בבתי הספר. הכשרה של צוותי חינוך לזיהוי סימני מצוקה, הקמת מערכי יעוץ ותמיכה במוסדות חינוך והנגשת טיפולים קהילתיים יוכלו לשפר את מצבם של בני הנוער ולמנוע השלכות ארוכות טווח על בריאותם הנפשית והתפקודית. פרופ' יוסי הראל-פיש הדגיש את הקשר בין שנות הטלטלות לבין המצוקה, ובמקביל ציין את חשיבותם של גורמי החוסן שהתגלו במחקר.

כתבה זו היא דיווח חדשותי בלבד ואינה מהווה ייעוץ, אבחון או המלצה רפואית. לקבלת מידע המותאם למצבכם האישי יש להתייעץ עם רופא או איש מקצוע מוסמך.