לפי פרסום חדש, גברים שמגיעים לטיפול מספרים לעיתים על כעס, קהות רגשית או בדידות, גם כשבידיהם קריירה, זוגיות וחיים יציבים.
לפי פרסום חדש, גברים שמגיעים לטיפול מספרים לעיתים על כעס, קהות רגשית או בדידות, גם כשבידיהם קריירה, זוגיות וחיים יציבים.
בדיווח ב-The Guardian נטען כי אצל חלק מהגברים, התחושה הזו נובעת לאו דווקא מאירוע אחד, אלא מאכזבה מהפער בין החיים שדמיינו לבין התחושה בפועל כשהגיעו אליהם. לפי הכתבה, המטפל שתיאר את התופעה רואה בה לעיתים סוג של אבל על עתיד שנחשב מבטיח, אך לא סיפק את תחושת המשמעות שקיוו לה. על פי הפרסום, הדפוס הזה עשוי להיות קשור גם לכך שגברים רבים, כך נטען, מתקשים לזהות עצב או אובדן כשהם אינם מלווים בטקס או בהכרה חברתית. הכתבה קושרת זאת לנורמות שלפיהן גברים אמורים להיות חזקים, מתפקדים ומספקים, ולכן מתקשים לבטא פגיעוּת או לבקש קרבה רגשית. בישראל, כמו במקומות אחרים, השאלות על לחץ סביב עבודה, זוגיות ותפקוד משפחתי רלוונטיות גם לגברים שנראים מבחוץ "מסודרים". עם זאת, הכתבה מציגה פרשנות טיפולית בלבד, ולא ממצא רפואי מוכח.
תחושת ריקנות יכולה להופיע כתוצאה משילוב של גורמים פסיכולוגיים, חברתיים וביולוגיים. לעתים היא מתעוררת לאחר השגת מטרות חשובות - קידום בעבודה, נישואין, רכישת בית - כאשר הציפייה לרגש של סיפוק מתמשך אינה מתממשת. תחושת אכזבה מפער בין מצופה למצוי עלולה להוביל להקטנה במשמעות החיים, ירידה בהנאה מפעילויות שבעבר היו מספקות והתרחקות מקשרים רגשיים.
נורמות חברתיות ותפקידים מגדריים מקשים על גברים לבטא רגשות כמו עצב וחולשה. במקרים שבהם עצב מופיע ללא טקס ציבורי או הכרה חברתית - לדוגמה, אובדן שאינו ברור או שחוויית הקושי נתקעת כ"לא משהו שאפשר לדבר עליו" - ההכנה הפסיכולוגית וההקלה שמספק שיתוף לא מתרחשות, וזה עלול לחזק תחושת הבדידות והריקנות.
כאשר אדם חווה חוסר משמעות כרוני, מערכות המוח האחראיות על תגמול ומוטיבציה יכולות להיות מושפעות. הירידה בתחושת סיפוק עשויה להקטין תגובתיות לחיזוקים חיוביים ולשנות את האיזון הכימי במוח הקשור למודולים של מצב רוח ולמידה. מבחינה פסיכולוגית, תהליכים של אבל, אובדן זהות או קונפליקטים בלתי פתורים בנוגע לציפיות אישיות וחברתיות מעמיקים את תחושת הריקנות.
קושי לזיהוי רגשות אצל חלק מהגברים - תופעה שמוזכרת בהקשר של חוסר טקס חברתי - עלול להתבטא גם כאלכסיתימיה, כלומר קושי לזהות ולבטא רגשות. זה לא אומר שכל מי שמרגיש ריקנות סובל מאלכסיתימיה, אך הקושי בשפה רגשית מקשה על חיפוש תמיכה ובניית קשרים עמוקים שיכולים להקל.
תחושת ריקנות יכולה לבוא לידי ביטוי בתחושת חוסר משמעות, קול מוחי פנימי של "זה לא מספיק", ירידה בהנאה מפעילויות שהיו חשובות בעבר, קושי ביצירת קשרים אינטימיים, הרגשת ניתוק מהסביבה ואפילו חוסר מוטיבציה לפעול. אצל חלק מהגברים זה יתבטא בהגברת עבודה כביכול "להתמלא", שימוש בעיסוקים חיצוניים כדי להמנע מעמיקה רגשית, או בהתנהגויות סיכון.
מניעה וטיפול מוקדם מתמקדים בבניית מודעות רגשית, שיפור היכולת לזהות ולבטא רגשות, חיזוק רשתות תמיכה ובדיקת ציפיות מציאותיות לגבי החיים. אימון בכישורים חברתיים, עידוד שותפות בשיחות עמוקות בזוגיות ובמשפחה, ויצירת מרחבים שבהם רגשות זוכים להכרה ולתמיכה יכולים להפחית את הסיכון להעמקת תחושת הריקנות.
הגברת פעילות גופנית, שיפור היגיינת שינה, תזונה מאוזנת וניהול סטרס - כל אלו יכולים לשפר מצב רוח ומוטיבציה ולהוות חלק מתכנית מניעה.
הכתבה מציינת פרשנות טיפולית ולא ממצא רפואי חד משמעי, אך קיימות גישות טיפוליות מקובלות שיכולות לסייע. טיפול פסיכותרפי - כולל טיפולים התנהגותיים-קוגניטיביים, טיפול ממוקד משמעות וטיפול דינמי-קליני - יכול לעזור לעבד את האבל על עתיד שלא התממש, לזהות ציפיות לא מציאותיות ולבנות דרכי קיום משמעותיות חדשות.
עבודה על יכולות רגשיות - זיהוי רגשות, דיבור על פגיעוּת, ושיפור היכולת לבקש ולהעניק תמיכה - מרכזית בטיפול. במקרים שבהם תחושת הריקנות מלוּוה בתסמינים של דיכאון קליני או הפרעות מצב רוח אחרות, יש לשקול ייעוץ רפואי למדוד הצורך בטיפול תרופתי או בשילוב טיפול תרופתי וטיפולי.
אם תחושת הריקנות מלוּוה בירידה משמעותית בתפקוד עבודה או במערכות יחסים, שינוי בתיאבון, שינויים בשינה, מחשבות אובדניות או קושי ביציאה מהבית - יש לפנות לרופא משפחה או לפסיכיאטר. גם פנייה לפסיכולוג או מטפל מוסמך כאשר התחושה מפריעה לאיכות החיים היא צעד נכון. פנייה מוקדמת מאפשרת הערכה מקצועית ובניית תוכנית טיפולית מותאמת.
לסיכום, תחושת ריקנות אחרי הצלחה אינה בהכרח מצב פתולוגי יחידני, אלא עשויה לנבוע מצבר של גורמים רגשיים, חברתיים וביולוגיים. הכרה בתופעה, פתיחות לשיח רגשי ושילוב של תמיכה מקצועית ואישית יכולים לסייע למציאת משמעות מחודשת ולשיפור הבריאות הנפשית.
כתבה זו היא דיווח חדשותי בלבד ואינה מהווה ייעוץ, אבחון או המלצה רפואית. לקבלת מידע המותאם למצבכם האישי יש להתייעץ עם רופא או איש מקצוע מוסמך.