רופאים מתחילים לשאול אם ההשמנה היא הבעיה הראשונה, ולא רק הנלווית לה. מדובר בקשר תצפיתי שאינו מוכיח סיבתיות.
רופאים מתחילים לשאול אם ההשמנה היא הבעיה הראשונה, ולא רק הנלווית לה. מדובר בקשר תצפיתי שאינו מוכיח סיבתיות.
מומחית אוסטרלית לסוכרת ולהפרעות מטבוליות טוענת כי בטיפול באנשים עם סוכרת והשמנה חמורה, ייתכן שהמערכת הרפואית מתמקדת בסימפטום הלא נכון. לדבריה, במקום להתחיל מהסוכר בדם, יש לבחון קודם את ההשמנה עצמה ואת חומרתה, משום שהיא עשויה להיות הכוח שמניע את רוב הבעיות המטבוליות, כך על פי הדיווח ב-Medical Republic.
הטיעון הזה לא נשאר ברמת העיקרון בלבד. לפי הדיווח, דבריה של פרופ' סמנתה הוקינג, אנדוקרינולוגית מבית החולים רויאל פרינס אלפרד בסידני, הוצגו בכנס של הפדרציה הבינלאומית לסוכרת באזור מערב האוקיינוס השקט. שם היא שאלה אם אנשי רפואה מטפלים קודם במחלה הנכונה אצל מטופלים שיש להם גם סוכרת וגם השמנה חמורה.
עבור קוראים בישראל, השאלה הזו רלוונטית במיוחד מפני שסוכרת מסוג 2 והשמנה הן מחלות שכיחות גם כאן, והוויכוח סביב סדר הטיפול בהן עשוי להיות בעל משמעות קלינית ולא רק תאורטית. אם הגישה הטיפולית משתנה, גם האופן שבו נמדדת הצלחה רפואית עשוי להשתנות. פרטי המימון, ניגודי העניינים והמעמד הרגולטורי לא פורסמו במקורות הזמינים.
לא רק מדד BMI אחת הנקודות המרכזיות בדברים של הוקינג, כפי שצוטטו בדיווח, היא שאין הגדרה אחת מוסכמת ל"השמנה חמורה". ארגונים שונים משתמשים בהגדרות שונות, בהתאם להקשר, ולא תמיד מסתפקים במדד המוכר של BMI, שמחלק אנשים לקבוצות לפי גובה ומשקל.
במקום זאת, לפי הדיווח, האיגוד האמריקאי לסוכרת המליץ לאחרונה להשתמש במערכת דירוג אחרת, Edmonton Obesity Staging System, שמדרגת את ההשמנה לפי מצב המחלה וההשפעה שלה על הגוף. הוקינג תיארה את השיטה כפשוטה יחסית: בשלב 0 יש השמנה בלי סימנים לפגיעה באיברים או לפגיעה תפקודית, ואילו בשלב 4 מדובר במחלה חמורה ומגבילה מאוד.
המשמעות, לדבריה, היא שלא תמיד נכון להסתפק בתיאור של אדם כ"סובל מהשמנה". אם אין בחינה של הנזק שכבר נגרם, עלול להיווצר מצב שבו הרפואה מזהה מאוחר מדי את מי שההשמנה שלהם כבר מחייבת טיפול אגרסיבי יותר.
מה המחקר הקודם לימד על הישרדות הדיווח נשען גם על מחקר תצפיתי מ-2011 שבחן את הקשר בין שלבי EOSS לבין תמותה, באמצעות נתונים מסקרי הבריאות והתזונה הלאומיים של ארצות הברית. לפי הדיווח, במחקר הזה סיווג על פי BMI לא היה מנבא טוב של הישרדות, בעוד ששלב ההשמנה לפי EOSS היה מנבא חזק בהרבה.
עוד צוין כי בקרב המשתתפים באותו מחקר, שלב 3 נשא את הסיכון הגבוה ביותר למוות. עם זאת, לפי הדיווח, לא ניתן היה לסווג את המשתתפים לשלב 4 מפני שחסרו נתונים. זהו פרט חשוב, משום שהוא מזכיר שהמדד החדש אינו רק שפה אחרת לתיאור משקל עודף, אלא ניסיון לקשור את הסיווג הרפואי לחומרת המחלה בפועל.
אף על פי כן, גם כאן צריך לשמור על דיוק: המחקר הראה קשר בין שלב ההשמנה לבין סיכון לתמותה, ולא הוכיח שהחלפת מדד BMI כשלעצמה משנה תוצאות קליניות. הוא כן חיזק את הטענה שחומרת המחלה חשובה לא פחות, ולעיתים יותר, מהמספר על המשקל.
סוכרת, כבד שומני והקשר שמסתתר "במעלה הזרם" הציר המרכזי בדבריה של הוקינג, לפי הדיווח, הוא הצורך "להסתכל במעלה הזרם". כלומר, לא להסתפק בטיפול בערכי סוכר גבוהים או בסיבוכים שמופיעים אחר כך, אלא לנסות לטפל בגורם הבסיסי שמזין אותם. לפי הדיווח, הוקינג הזכירה גם סקירה מ-2022 שהציעה למקד את הטיפול בהשמנה כיעד הטיפולי העיקרי בסוכרת מסוג 2.
לפי המחקר שפורסם בFrontiers in Endocrinology, כ-70% מהאנשים עם סוכרת מסוג 2 סובלים גם ממחלת כבד שומני מטבולית. במחקר הזה נבחן קשר בין מדדי סיכון מטבוליים לבין מאפיינים כמו כולסטרול LDL גבוה והיצרות כלי דם במוח, והחוקרים ציינו כי המחלה הכבדית השומנית קשורה להפרעות במטבוליזם של שומנים בכבד.
לפי הדיווח, הוקינג הזהירה מפני מצב שבו מתמקדים רק בהורדת גלוקוז, בהפחתת סיבוכים מיקרו-וסקולריים ובצמצום סיבוכים מקרו-וסקולריים, אף שהם גורמי תמותה מרכזיים בחולי סוכרת מסוג 2. לדבריה, כך עלולים לפספס את ההזדמנות לטפל מוקדם יותר בהשמנה עצמה.
הפרט הזה חשוב גם בהקשר הישראלי, משום שהוא מדגיש עד כמה סוכרת איננה מחלה "בודדת". אצל מטופלים רבים היא כרוכה בעוד שכבות של סיכון, ובהן כבד שומני, עודף שומן וויסות לקוי של שומנים בדם. לכן הוויכוח על מה מטפלים קודם אינו רק ויכוח סמנטי, אלא שאלה על מבנה הטיפול כולו.
מה באמת מוכח, ומה עדיין פתוח על פי הדיווח, הוויכוח שמעלה הוקינג נשען על ראיות מתהוות ועל שינוי תפיסתי יותר מאשר על ניסוי יחיד שמכריע את הסוגיה. המחקר מ-2011 תמך ברעיון שסיווג לפי חומרת ההשמנה עדיף על BMI בלבד כמנבא תמותה, והסקירה שצוטטה בדיווח הציעה להציב את ניהול ההשמנה במרכז הטיפול בסוכרת מסוג 2. אבל אף אחד מהמקורות שצוטטו לא מוכיח לבדו שגישה אחת תפתור את הבעיה כולה.
זה גם המקום שבו ההבחנה בין מדדים לבין תוצאות קליניות חשובה. סיווג טוב יותר של השמנה אינו אותו דבר כמו הוכחת ירידה בתחלואה, באשפוזים או בתמותה בעקבות שינוי הגישה. גם אם נראה שההיגיון הטיפולי "עולה במעלה הזרם", עדיין נדרשות עדויות נוספות כדי לקבוע כיצד, מתי ולמי נכון ליישם את השינוי.
לפי הדיווח, הוקינג רואה בהשמנה עם סיבוכים מחלה שדורשת התערבות, ולא רק תיאור של מצב משקל. השאלה שהיא מעלה, ושהדיווח מבקש להציב במרכז, היא האם הרפואה מפספסת חלון הזדמנויות חשוב כשהיא מתמקדת רק בערכי הסוכר ולא במה שמזין את ההחמרה מלכתחילה.
כתבה זו היא דיווח חדשותי בלבד ואינה מהווה ייעוץ, אבחון או המלצה רפואית. לקבלת מידע המותאם למצבכם האישי יש להתייעץ עם רופא או איש מקצוע מוסמך.