התסמינים לא תמיד נראים כמו התקף לב, במיוחד אצל נשים, והמגבלה היא שגם לא כל כאב בטן הוא לבבי
התסמינים לא תמיד נראים כמו התקף לב, במיוחד אצל נשים, והמגבלה היא שגם לא כל כאב בטן הוא לבבי
קיי מקגראת, מגישת חדשות לשעבר מקווינסלנד, מספרת כיצד חופשה עם ארוסה ריצ'רד מור בהודו הפכה לאירוע רפואי קטלני שהתחיל, לכאורה, כמו בעיית קיבה רגילה. מה שנראה להם בתחילה כ"Delhi belly", כלומר קלקול קיבה של מטיילים, התברר מאוחר יותר כסימן לכך שלבו של מור כבר היה תחת עומס מסוכן, כך לפי הדיווח ב-7NEWS. הסיפור האישי שלה מציף שאלה רפואית רחבה הרבה יותר: עד כמה קל לפספס אירוע לבבי כשאינו מופיע בצורה ה"קלאסית".
ב-7NEWS דיווחו כי מקגראת, שעבדה במשך כ-40 שנה בעולם החדשות, משתפת כעת את סיפורה במסגרת סדרה בת ארבעה חלקים של הערוץ, בשיתוף קרן הלב. היא מתארת כיצד חייה וחיי בן זוגה השתנו בזמן טיול עם חברים בהודו, כשכמה מחברי הקבוצה סבלו גם הם מבעיות עיכול, וריצ'רד עצמו נראה בתחילה עייף בלבד. אלא שעל פי הדיווח, מאחורי התחושות הכלליות האלה הסתתר תהליך לבבי חמור, שלא זוהה בזמן.
הנקודה המטרידה בסיפור של מקגראת אינה רק הטרגדיה האישית, אלא האפשרות שתסמינים של אירוע לב יכולים להופיע באופן מטעה. בסקירה שפורסמה בJournal of personalized medicine החוקרים מציינים כי אוטם שריר הלב מסוג 2, כלומר התקף לב שנובע מחוסר איזון בין אספקת החמצן לשריר הלב לבין הצורך בו, מציב אתגר אבחוני וטיפולי משמעותי. לפי החוקרים, המצב מופיע לעיתים קרובות בצורה לא טיפוסית, במיוחד משום שהוא מושפע גם ממחלות רקע וגורמים מערכתיים אחרים.
הסקירה מדגישה נקודה חשובה במיוחד לקהל הרחב: אצל נשים, האבחנה מורכבת עוד יותר, בין היתר בגלל הבדלים הקשורים למין בקינטיקה של סמנים ביולוגיים, כלומר האופן שבו מדדי הדם משתנים במהלך האירוע. במילים פשוטות, מה שרופא רואה בבדיקות לא תמיד מתיישב עם התמונה שמצפה לה מבחוץ. זו אחת הסיבות לכך שאירועים לבביים עלולים להתפרש בטעות כעייפות, בחילה, קלקול קיבה או חולשה כללית.
על רקע זה, הסיפור של מקגראת מקבל ממד ציבורי רחב יותר. הוא מזכיר שגם במצבים יומיומיים, וגם כאשר יש הסבר "פשוט" לכאורה כמו בעיית עיכול, לא תמיד כדאי להניח שהכול נובע מאותו מקור. עבור רבים, במיוחד כשמדובר בחולשה, בחילה או כאב לא חד, קל לייחס את התחושות לעומס, לאוכל או לווירוס חולף.
על פי הדיווח ב-7NEWS, מור לא התמוטט בבת אחת. תחילה הוא היה עייף, לקח תרופות נגד בחילה, דילג על ארוחת ערב והלך לישון מוקדם. גם חברי הקבוצה לא חשבו שמדובר במשהו לבבי, משום שכמה מהם סבלו בעצמם מבטן רגיזה במהלך הטיול. לפי עדויותיהם בסדרה, ההנחה המיידית הייתה שמדובר באותה תופעה מוכרת של טיולים, ולא במצב מסכן חיים.
אבל לפי מה שנמסר בדיווח, כבר אז מצבו היה חמור. החוקרים בסקירה ב-Journal of personalized medicine מסבירים כי אוטם מסוג 2 קשור לעיתים קרובות למצבים מערכתיים אחרים ולריבוי מחלות כרוניות, ולכן הוא עלול להציג מהלך קליני לא אופייני. זה לא מחקר על המקרה של מור, כמובן, אך הוא מבהיר מדוע אירועים לבביים אינם תמיד מגיעים עם סימני האזהרה שמלמדים עליהם בדרך כלל.
הדיווח ב-7NEWS מוסיף כי רק בהמשך, כאשר החבורה הגיעה לאגרה, התמונה החמירה. למחרת בבוקר התעורר מור עם כאב חד בחזה, סחרחורת ותחושת עילפון, ומקגראת מיהרה לבית החולים. שם, על פי הדיווח, לחץ הדם שלו צנח שוב ושוב. זה כבר לא נשמע כמו קלקול קיבה.
הסקירה המדעית מצביעה על כך שאוטם מסוג 2 מופיע בעיקר בקרב מבוגרים יותר, ולרוב הוא מגיע יחד עם מחלות רקע שונות. עוד נכתב כי אין הנחיות קליניות אחידות ומסודרות לאבחון ולניהול של המצב, מה שמקשה על צוותים רפואיים לזהות אותו במהירות. זהו חלק חשוב מהסיפור, משום שהוא מסביר מדוע המציאות הקלינית מורכבת יותר מהדימוי הפשוט של "התקף לב".
החוקרים גם מדגישים שהאבחנה אצל נשים קשה במיוחד. זו אינה קביעה כללית על כל אירוע לבבי, אלא תיאור של קושי מוכר בסוג מסוים של אוטם. במונחים עיתונאיים, המשמעות היא שאפשר לפעמים לטעות ולחשוב שמדובר בבעיה אחרת לגמרי, במיוחד כשיש תסמינים מעורפלים, כמו עייפות, בחילה או חולשה.
עם זאת, חשוב להישאר מדויקים: הסקירה אינה מראה שהטעות של מקגראת ומור מייצגת את כל מקרי האוטם, ואינה מוכיחה שכל כאב בטן הוא בעיה לבבית. היא כן מצביעה על כך שלפעמים הלב מציג סימנים פחות דרמטיים, ולרופאים וגם לציבור קשה יותר לפענח אותם בזמן.
העובדה שמקגראת בחרה לשתף את סיפורה במסגרת סדרת תחקיר על לב ובריאות הופכת את המקרה הפרטי שלה לאזהרה רחבה יותר. הדיווח ב-7NEWS מראה כיצד תסמינים שנראים שגרתיים עלולים להוביל למסלול אבחנתי שגוי, לפחות בתחילה. המחקר המדעי משלים את התמונה ומסביר מדוע הדבר קורה יותר ממה שהיינו רוצים לחשוב: אירוע לבבי, בעיקר מסוג 2, עלול להיות לא טיפוסי, במיוחד אצל נשים ובקרב אנשים עם מחלות רקע.
בשלב זה, לפי הציטוטים הזמינים, מוקד הבעיה אינו טיפול ניסיוני או תרופה חדשה, אלא עצם הזיהוי.רים אתגר קליני של ממש. לכן, השאלה הגדולה שהסיפור של מקגראת מעלה אינה רק מה קרה למשפחתה, אלא איך מערכת רפואית שלמה מזהה בזמן מקרה שבו הלב אינו "צועק" אלא שולח אותות קלים יותר.
כתבה זו היא דיווח חדשותי בלבד ואינה מהווה ייעוץ, אבחון או המלצה רפואית. לקבלת מידע המותאם למצבכם האישי יש להתייעץ עם רופא או איש מקצוע מוסמך.