שילוב של פעילות גופנית, תזונה, אימון מוחי ומעקב רפואי נקשר לשיפור במדדים קוגניטיביים, אך עדיין לא הוכח אם הוא מונע דמנציה
שילוב של פעילות גופנית, תזונה, אימון מוחי ומעקב רפואי נקשר לשיפור במדדים קוגניטיביים, אך עדיין לא הוכח אם הוא מונע דמנציה
על פי המחקר, מבוגרים בסיכון לירידה בזיכרון ולדמנציה הראו שיפור של כ־55% בתפקוד הקוגניטיבי אחרי תוכנית רב-תחומית שנמשכה שנתיים. המחקר רב-המרכזי, שפורסם בכתב העת Lancet, נערך ב-12 מרכזים ב-11 מדינות באמריקה הלטינית ובחן האם שילוב של כמה שינויים פשוטים יחסית בשגרת החיים יכול לשפר את תפקוד המוח אצל בני 60 עד 77 שנמצאו בסיכון. לצד השיפור הכולל דווח גם על תוצאות טובות יותר בזיכרון, בתכנון ובמהירות עיבוד המידע.
על פי המחקר, המשתתפים חולקו באקראי לשתי קבוצות. קבוצה אחת קיבלה הנחיות כלליות לשמירה על הבריאות, ואילו הקבוצה השנייה השתתפה במשך שנתיים בתוכנית מובנית ומלווה. התוכנית כללה פעילות גופנית ארבע פעמים בשבוע, שעה בכל פעם, עם שילוב של תרגילי כוח ופעילות שמעלה את הדופק, הדרכה תזונתית מותאמת, אימון לזיכרון ולחשיבה, מפגשים קבוצתיים ומעקב אחר מצבים רפואיים כמו לחץ דם גבוה, סוכרת, כולסטרול ובעיות נוספות.
החוקרים כתבו כי הדגש היה על התערבות רב-תחומית, כלומר לא שינוי יחיד אלא כמה הרגלים שמשתלבים יחד. לפי המחקר, התזונה הותאמה גם להרגלי האכילה המקומיים ולרקע הכלכלי של המדינות המשתתפות. על פי החוקרים, המחקר נועד לבדוק אם תוכנית שניתן להתאים תרבותית יכולה לעבוד גם שם.
הנתון הבולט ביותר במחקר הוא השיפור של כ־55% בתפקוד הקוגניטיבי הכולל לעומת קבוצת ההשוואה. אבל כאן בדיוק נכנס ההבדל בין כותרת מושכת לבין מה שהמחקר באמת הוכיח. על פי המחקר, המדד הזה מתאר הבדל בשיפור במבחני חשיבה וזיכרון בין שתי הקבוצות, ולא הוכחה לכך שאפשר להפחית באותו שיעור את הסיכון לדמנציה.
במילים אחרות, המשתתפים בתוכנית לא הוצגו כמי שנמנע מהם בהכרח לחלות בעתיד. המחקר בחן שיפור בתפקוד המוח אחרי שנתיים, לא תחלואה ארוכת טווח. גם החוקרים עצמם כתבו כי עדיין לא ידוע אם ההתערבות אכן תוכל למנוע דמנציה או לדחות את הופעתה.
לצד השיפור הכללי נמצאו תוצאות חיוביות גם בכמה תחומים ספציפיים. על פי הדיווח, המשתתפים בקבוצה שהתאמנה ושולבה במעקב הקבוע השיגו תוצאות טובות יותר במבחנים של זיכרון, תכנון פעולות ומהירות עיבוד מידע. אלה מדדים שמסייעים להבין איך המוח מתמודד עם משימות יומיומיות, כמו זיכרון של הוראות, תכנון סדר פעולות או עיבוד מהיר של מידע חדש.
אחד המאפיינים הבולטים של המחקר הוא המיקום שלו. LatAm-FINGERS נערך ב-12 מרכזים ב-11 מדינות באמריקה הלטינית, אזור שלדברי החוקרים נושא נטל גבוה של דמנציה ושל גורמי סיכון שמלווים ירידה קוגניטיבית. זה חשוב גם לקוראים בישראל, משום שמדובר בשאלה רחבה הרבה יותר מאשר מחקר אזורי בלבד: האם שילוב של פעילות, תזונה, קשר חברתי ומעקב רפואי יכול להגן על המוח גם באוכלוסיות מבוגרות שאינן חיות בסביבה אחידה או בעלת משאבים רפואיים זהים.
החוקרים ציינו כי ייתכן שהשיפור שנמדד הושפע גם מהתמקדות בגורמי סיכון קרדיו-מטבוליים, לצד שינוי בהרגלי החיים. לכן, כך על פי המחקר, ייתכן שטיפול מסודר בבעיות הללו תרם לתוצאה טובה יותר.
למי שמחפש השוואה לעבודות קודמות, החוקרים הזכירו כי במחקר בפינלנד ובמחקר אמריקאי קודם נמצאו גם כן תוצאות חיוביות. אלא שבמחקר הנוכחי, שנערך באמריקה הלטינית, השיפור היה גדול יותר. ההבדל הזה מחדד בעיקר את השאלה מה מסביר את העוצמה של ההתערבות, ולא בהכרח מוכיח שהתוכנית עצמה זהה בתועלתה בכל אוכלוסייה.
למרות המספר המרשים, המחקר עדיין רחוק מלהיות תשובה סופית. ראשית, מדובר בניסוי מבוקר שנמשך שנתיים, ולכן הוא בוחן שינוי בטווח בינוני בלבד. שנית, גם אם נרשם שיפור במבחני חשיבה, אין בכך הוכחה שההתערבות מונעת מחלה, מאשפוזים או מירידה תפקודית בהמשך החיים.
החוקרים עצמם כבר הציבו את השאלה הבאה: האם השיפור שנמדד אחרי שנתיים יישמר גם בהמשך, והאם הוא ישפיע על הסיכוי לפתח דמנציה. לשם כך המשתתפים ימשיכו להיות במעקב במשך ארבע שנים נוספות. זהו השלב שיכול להבהיר אם מדובר בשיפור נקודתי במדדים קוגניטיביים, או בהשפעה עמוקה וארוכת טווח יותר.
יש גם חשיבות לשאלה עד כמה התוכנית הזו מעשית מחוץ למסגרת מחקרית. על פי המחקר, היא כללה ליווי צמוד, הדרכה מותאמת ומפגשים קבוצתיים, כלומר לא רק המלצה כללית "לזוז יותר" או "לאכול טוב יותר". עדיין לא ברור אילו רכיבים היו המשפיעים ביותר, והאם ניתן לשמר את האפקט גם אם התוכנית תיושם בקנה מידה רחב יותר. מומלץ להתייעץ עם רופא.
כתבה זו היא דיווח חדשותי בלבד ואינה מהווה ייעוץ, אבחון או המלצה רפואית. לקבלת מידע המותאם למצבכם האישי יש להתייעץ עם רופא או איש מקצוע מוסמך.