תסמונת שוגרן עשויה להגביר סיכון לאירועים לבביים ותמותה

מחקר שבוצע בספרד דיווח על קשר בין אירועים לבביים חמורים לבין סיכון מוגבר לתמותה בקרב חולי תסמונת שוגרן. לפי הדיווח, כחמישה מכל מאה חולים עם תסמונת שוגרן חוו אירועים לבביים משמעותיים במהלך תקופת מעקב של כמעט עשר שנים.

המחקר הספרדי מצביע על עלייה בסיכון לאירועים לבביים חמורים ותמותה בקרב חולי תסמונת שוגרן. לפי הדיווח, כחמישה מכל מאה חולים עם תסמונת שוגרן חוו אירועים לבביים משמעותיים במהלך תקופת מעקב של כמעט עשר שנים. החוקרים הדגישו כי, מעבר לגורמי סיכון לבביים מסורתיים, זוהו גורמים ספציפיים למחלה שקשורים לסיכון מוגבר לאירועים אלה, ובכלל זה נוכחות של קריוגלובולינים וטיפול בגלוקוקורטיקואידים סטנדרטיים. על בסיס ממצאים אלה ציינו החוקרים כי יש לשלב הערכת סיכון לבבי בטיפול השגרתי בחולי שוגרן ולפתח כלים חיזויים המותאמים למאפייני המחלה.

רקע על תסמונת שוגרן תסמונת שוגרן היא מחלה אוטואימונית כרונית שבה מערכת החיסון תוקפת בעיקר את הבלוטות שמפרישות דמעות ורוק, מה שגורם ליובש בעיניים ובפה. המחלה עלולה להיות ראשונית או להופיע בשילוב עם מחלות אוטואימוניות אחרות. לפי הדיווח, בנוסף להשפעה על הבלוטות הלוקליות, תסמונת שוגרן עלולה להשפיע גם על איברים מרוחקים כמו הריאות, מערכת העצבים וכלי הדם, כלומר יכולה להיות מעורבות מערכתית רחבה יותר מהתמונה המקומית של יובש.

מנגנונים אפשריים לקשר עם מחלה לבבית קישור בין מחלות אוטואימוניות לבין מחלות לב וכלי דם מוסבר בדרך כלל על ידי כמה מסלולים פתופיזיולוגיים מוכרים. דלקת מערכתית כרונית יכולה להאיץ את התפתחות טרשת עורקים על ידי פגיעה בתפקוד האנדותל, העלאת פעילות תאי חיסון דלקתיים והגברת פעילות ציטוקינים פרו-דלקתיים. קריוגלובולינים, שהם נוגדנים שמתקבצים בטמפרטורות נמוכות, עלולים לגרום להיווצרות קומפלקסים אימוניים ופגיעה בכלי דם קטנים ובאמצעות זאת להעלות סיכון לאירועים כלי-דמיים. טיפול ממושך בגלוקוקורטיקואידים, אף על פי שהם מדכאים דלקת, ידוע כמקושר לתופעות מטבוליות כגון עלייה במשקל, סכרת, יתר שומנים בדם ולחץ דם גבוה, שיכולות להחמיר את הסיכון הקרדיווסקולרי.

מנגנונים וקשר למחלה לבבית

גורמי סיכון מסורתיים ומיוחדים הערכה של סיכון לבבי בחולי שוגרן צריכה לכלול הן גורמי הסיכון המסורתיים המוכרים והן מאפיינים ייחודיים של המחלה. בין הגורמים המסורתיים: גיל מבוגר, עישון, יתר לחץ דם, סוכרת, שומנים בדם גבוהים והיסטוריה משפחתית של מחלות לב. בין הגורמים הספציפיים למחלה שעלו במחקר: נוכחות קריוגלובולינים וטיפול בגלוקוקורטיקואידים סטנדרטיים. שילוב של דלקת מערכתית מתמשכת ותופעות לוואי מטבוליות של טיפולים עשוי להגביר את ההשפעה של גורמי הסיכון המסורתיים.

תסמינים של אירועים לבביים אירועים לבביים משמעותיים כוללים אוטם שריר הלב, אירועי איסכמיה חדה של כלי דם קורונריים, שבץ איסכמי שנגרם ממחלת כלי דם לבבית, וכן מצבי אי-ספיקת לב חדים. תסמינים אופייניים שדורשים בדיקה דחופה כוללים כאב בחזה או תחושת לחץ בחזה, קוצר נשימה פתאומי או החמרה פתאומית בקוצר נשימה, סחרחורת או התעלפות, הזעה קרה, בחילה בלתי מוסברת, תחושת דפיקות לב מהירות או בלתי סדירות. בחולי שוגרן יש לשים לב גם לסימנים מערכתיים המתקשרים להחמרת המחלה או להופעת קריוגלובולינמיה.

תסמינים ואבחנה דחופה

מניעה והערכת סיכון מטרת המניעה היא להפחית את הסיכון הכולל על ידי שליטה בדלקת ובגורמי הסיכון המסורתיים. יש להעריך באופן שגרתי גורמי סיכון קרדיווסקולריים בחולים עם שוגרן, להדגיש הפסקת עישון, שמירה על תזונה בריאה ופעילות גופנית מתאימה, וכן מעקב וניתוח פרמטרים מטבוליים כגון פרופיל שומנים, סוכר בדם ולחץ דם. במקרים בהם יש קריוגלובולינים או מחלה מערכתית פעילה, יש לשקול הערכה קרדיאלית מקיפה יותר בהתאם להנחיות רפואיות ולמצב הספציפי של המטופל.

טיפול ומעקב טיפול באירועים לבביים עצמם מתבצע על פי פרוטוקולים קרדיאליים מקובלים וכולל טיפול דחוף באוטם שריר הלב, תכניות מניעה משנית, ושיקום קרדיווסקולרי לפי הצורך. בהתייחס למחלה הבסיסית של שוגרן, הטיפול מותאם לאופי המעורבות האיברית ולחומרת התסמינים; טיפול המדכא את פעילות המחלה יכול להפחית דלקת מערכתית, אך יש להיזהר במתן גלוקוקורטיקואידים ארוכי טווח בשל ההשפעות המטבוליות המגבירות סיכון לבבי. התאמת הטיפול צריכה להתבצע בשיתוף בין רופא מומחה למחלות ראומטולוגיות ובין רופא לב או פנימאי כאשר קיימת מעורבות קרדיווסקולרית או סיכון מוגבר.

טיפול, מניעה ומעקב

מתי לפנות לרופא חולה עם שוגרן שמרגיש כאב בחזה, קוצר נשימה פתאומי, סחרחורת משמעותית, התעלפות, דפיקות לב בלתי סדירות או תסמינים חדשים שאינם מוסברים חייב לפנות מייד לטיפול רפואי. כמו כן מומלץ לפנות למעקב שגרתי אצל רופא המשפחה או רופא מומחה אם יש החמרה בסימפטומים של המחלה, הופעת סימני קריוגלובולינמיה (כגון שינוי בצבע הידיים בקור, פריחות עוריות), או שינוי במדדים מטבוליים. הערכה תקופתית של סיכון לבבי ותיאום בין המומחים תורמים לניהול מיטבי של חולים אלה.

במסקנה, המחקר מציב אתגר קליני חשוב: תסמונת שוגרן יכולה להיות יותר מאשר מחלה של יובש בעיניים ובפה, וראויה להתייחסות מערכתית הכוללת הערכת סיכון קרדיווסקולרי ושילוב שיקולים אלה בתכנון הטיפול השגרתי.

כתבה זו היא דיווח חדשותי בלבד ואינה מהווה ייעוץ, אבחון או המלצה רפואית. לקבלת מידע המותאם למצבכם האישי יש להתייעץ עם רופא או איש מקצוע מוסמך.