מחקר עוקבה מברזיל מצא קשר בין גמישות גבוהה יותר לבין תמותה נמוכה יותר לאורך שנים
מחקר עוקבה מברזיל מצא קשר בין גמישות גבוהה יותר לבין תמותה נמוכה יותר לאורך שנים
מחקר עוקבה מברזיל מצא קשר בין גמישות גבוהה יותר לבין תמותה נמוכה יותר לאורך שנים
מחקר עוקבה גדול שנערך בברזיל מצא קשר בין גמישות הגוף לבין סיכויי הישרדות טובים יותר בגיל הביניים, כך עולה ממאמר שפורסם בכתב העת Scandinavian Journal of Medicine & Science in Sports. החוקרים, שבדקו יותר מ-3,100 בני 46 עד 65, מצאו כי מי שהיו גמישים יותר נטו גם להיות בעלי תמותה נמוכה יותר לאורך מעקב שנמשך בממוצע כ-13 שנים, לפי המחקר של Araújo et al. (2024). מדובר בקשר תצפיתי, ולא בהוכחה שגמישות מאריכה חיים, אבל הוא מציב מדד גופני שנוטה להישאר בשוליים במרכז תשומת הלב. למחקר
הקשר הזה חשוב גם לקוראים בישראל, משום שגמישות אינה עניין של ספורטאים בלבד. היא חלק מכושר גופני בסיסי, ולפי המחקר היא עשויה לשמש סמן פשוט יחסית למצב בריאותי כללי, במיוחד בגיל הביניים והלאה, כשהקשחת המפרקים והפחתת טווח התנועה נעשות מורגשות יותר בחיי היומיום.
על פי המחקר, שנקרא "Reduced Body Flexibility Is Associated With Poor Survival in Middle-Aged Men and Women: A Prospective Cohort Study", החוקרים בחנו 3,139 בני אדם בגיל 46 עד 65. הנתונים נאספו בין מרץ 1994 לאוקטובר 2022, לפי המחקר של Araújo et al. (2024), והמשתתפים עברו סדרת בדיקות גופניות שכללה מבחן גמישות בשם Flexitest.
המבחן בדק 20 תנועות של מפרקים וחלקי גוף שונים, בהם הקרסוליים, הכתפיים, הברכיים, הגו, שורשי כף היד, הירכיים והמרפקים. לכל משתתף חושב ציון כולל, Flexindex, שנע בין 0 ל-80, כאשר ציון גבוה יותר סימן גמישות טובה יותר, כך עולה מהמאמר. לפי החוקרים, זה היה ניסיון להעריך לא רק אם אדם "נוקשה" או "גמיש", אלא את טווח התנועה הכללי של הגוף באופן שיטתי.
הבחירה לבדוק גמישות דווקא בגיל הביניים אינה מקרית. זהו שלב שבו שינויים קטנים בכושר הגופני יכולים להפוך בהמשך למגבלות ממשיות בתנועה, ולפי החוקרים, גמישות היא רכיב מוכר בכושר הגופני, אך כזה שלא זכה עד כה למספיק תשומת לב בהקשר של הישרדות.
בממצאים שפורסמו בכתב העת נמצא קשר בין גמישות גבוהה יותר לבין תמותה נמוכה יותר. נשים קיבלו בדרך כלל ציוני Flexindex גבוהים יותר מגברים, עם ממוצע שהיה גבוה בכ-35 אחוז, לפי המחקר של Araújo et al. (2024).
הפערים בקבוצות הגמישות באו לידי ביטוי גם בסיכון למוות לאורך תקופת המעקב. נשים עם ציוני גמישות נמוכים היו בסיכון גבוה פי 4.78 למוות בהשוואה לנשים עם ציונים גבוהים יותר. בקרב גברים, מי שהיו פחות גמישים היו בסיכון גבוה פי 1.87, לפי המאמר.
החוקרים מדגישים כי מדובר בקשר סטטיסטי, לא בהוכחה סיבתית. כלומר, המידע שנאסף מראה שלאנשים גמישים יותר היה סיכוי טוב יותר לשרוד לאורך תקופת המעקב, אך אינו מוכיח שהגמישות עצמה היא שגרמה לכך. ייתכן שגמישות משקפת רמת בריאות כללית טובה יותר, או שהיא קשורה להרגלי חיים אחרים שלא נמדדו במלואם במחקר.
החוקרים מסבירים כי גמישות היא היכולת של שרירים ורקמות חיבור לאפשר למפרק או לקבוצת מפרקים לנוע בטווח התנועה הזמין להם. עם השנים, שמירה על טווח תנועה תקין יכולה לסייע בתנועה יומיומית, להפחית נוקשות ולהקטין את הסיכון לכאבים, במיוחד בצוואר, בירכיים ובגב התחתון.
כאשר הגמישות יורדת, גם פעולות פשוטות עלולות להיעשות קשות יותר, כך עולה מהרקע המדעי שהובא עם המחקר. למשל, קימה מכיסא, התכופפות או הושטת יד לחפץ גבוה עלולות להפוך מאמץ מורגש. בהקשר הזה, הממצא הברזילאי מציע שגמישות עשויה לשמש לא רק מדד של נוחות תנועה, אלא גם אינדיקציה כללית לכושר גופני ולהזדקנות בריאה.
עם זאת, המחקר אינו אומר שתרגילי מתיחה כשלעצמם יפחיתו תמותה. זהו ההבדל המרכזי בין סמן לבין טיפול. אדם יכול להיות גמיש יותר משום שהוא פעיל יותר, בריא יותר או בעל מסת גוף, הרכב גוף ותפקוד גופני טובים יותר. המחקר הנוכחי לא מפרק את כל הגורמים האלה עד הסוף, ולכן אי אפשר לייחס לגמישות עצמה את כל ההשפעה שנצפתה.
למחקר יש גם גבולות ברורים. הוא נערך בקרב מבוגרים בגיל הביניים בברזיל, ולכן לא בהכרח מייצג אוכלוסיות אחרות. הוא גם בחן תמותה כללית ולא הראה אילו סיבות מוות הושפעו, או אם הקשר היה דומה בין גברים לנשים בכל תת-קבוצה.
בנוסף, המחקר עקב אחרי אנשים לאורך זמן, ולכן הוא יכול להראות קשר לאורך השנים אך לא להוכיח מנגנון. הוא אינו מספק תשובה לשאלה אם שיפור יזום בגמישות, למשל באמצעות פעילות גופנית, יוביל בפועל לשיפור בהישרדות. לשם כך יידרשו מחקרים נוספים, אולי גם כאלה שבודקים התערבות ולא רק תצפית.
ובכל זאת, המסקנה העיקרית ברורה: גמישות, שנחשבת לעיתים רכיב משני לעומת כוח או סבולת, עשויה להיות קשורה לתמונה רחבה יותר של בריאות ואריכות ימים. לפי המחקר, זהו עוד סימן לכך שכושר גופני אינו נמדד רק במהירות הלב או בכוח השרירים, אלא גם ביכולת של הגוף להמשיך לנוע בלי לאבד טווח.
כתבה זו היא דיווח חדשותי בלבד ואינה מהווה ייעוץ, אבחון או המלצה רפואית. לקבלת מידע המותאם למצבכם האישי יש להתייעץ עם רופא או איש מקצוע מוסמך.