סיפור אישי על פחד, שתיקה והחלטות טיפוליות, על רקע נטל כבד של סרטן השד בניגריה
סיפור אישי על פחד, שתיקה והחלטות טיפוליות, על רקע נטל כבד של סרטן השד בניגריה
אחרי כריתה, כימותרפיה וסבב נוסף של המחלה, סיפור חייה של גלוריה צ'יניירה אוקו מדגים, לפי הדיווח, עד כמה שתיקה סביב סרטן השד בניגריה עלולה לעכב טיפול, לבודד חולות ולחזק אמונה באמצעים חלופיים במקום ברפואה מבוססת. על רקע זה, הסיפור האישי שלה מעלה שאלות רחבות גם על האופן שבו פחד, בושה ומידע רפואי זמינה משפיעים על קבלת החלטות.
גלוריה צ'יניירה אוקו הייתה בת 32 בלבד כשהרופא שבדק אותה ב-2017 אמר לה, לדבריה, שזה נראה כמו סרטן השד, ואם אכן כך, השד ייכרת. המילים האלה, שנאמרו כשהוא בכלל לא הביט בה, סימנו את תחילת דרכה לעולם כאוטי ומטלטל של מחלה, ניתוחים וחשש מהעתיד. באותו רגע היא חשבה על שלושת ילדיה, על התואר האקדמי שזה עתה סיימה להשיג ועל החיים שתכננה.
כעבור שבעה ימים התקבלה תוצאת הביופסיה, וההמלצה הרפואית הייתה כריתת שד. אבל כפי שעולה מהסיפור האישי שלה, הבעיה לא הסתכמה בטיפול עצמו. בני משפחה וחברים הציפו אותה בעצות סותרות, חלקם הפנו אותה למרפא מסורתי, אחרים לגרסה מקומית של נחמה דתית. הלחץ הזה, כך מתארת אוקו, גדל דווקא ככל שמועד הניתוח התקרב.
במקרה שלה, השתיקה והפחד לא היו רק עניין רגשי. הם השפיעו על ההחלטות הרפואיות עצמן. אחרי כריתת השד, הרופאים אמרו לה שהיא תזדקק להמשך טיפול, כולל כימותרפיה, כלומר טיפול תרופתי נגד סרטן. לפי הדיווח, גם אחרי שלב זה היא עדיין לא השתכנעה.
הסיפור של אוקו נשען על מציאות רחבה הרבה יותר. לפי סקירת הספרות של Fatiregun OA ועמיתיו ב-JCO Global Oncology, בניגריה יש נטל כבד של סרטן, עם כ-127 אלף מקרים חדשים וכ-80 אלף מקרי מוות בשנה. באותה סקירה צוין גם כי סרטן השד הוא הסרטן השכיח ביותר בקרב נשים במדינה, והוא אחראי ל-22.7% מכלל מקרי הסרטן החדשים בנשים.
המספרים האלה מסבירים מדוע הסיפור האישי של אוקו חורג הרבה מעבר למקרה פרטי. במקום שבו המחלה שכיחה כל כך, עיכוב באבחון, היסוס סביב טיפול ושתיקה סביב המחלה עלולים להפוך לבעיה ציבורית של ממש. על פי הדיווח, זו אחת הסיבות לכך שהמאבק שלה בדממה סביב המחלה הפך כמעט למאבק חברתי.
אצל אוקו, השתיקה לא הייתה רק בחוץ, אלא גם בתוכה. היא סיפרה כי אחרי הניתוח הרגישה בודדה מאוד. אף שהייתה לה מערכת תמיכה, היא לא מצאה בסביבתה מי שיבינו באמת את הפחד, החרדה והקושי בדימוי הגוף שנלווים לכריתת שד. לפי הדיווח, דווקא היעדר קהילה של חולות אחרות החריף את התחושה שהיא מתמודדת לבד.
במקום להתחיל כימותרפיה, אוקו בחרה לחפש חלופות. לדבריה, היא ויתרה על הטיפול התרופתי משום שחברים הזהירו אותה שהוא יהרוג אותה, והעדיפה לנסות מזונות וצמחים שנתפסים כמועילים, בהם מלפפון, סורסופ, תבלינים, שורשים וירקות שונים. בהמשך, לפי הדיווח, כ-16 חודשים אחרי כריתת השד חזרה המחלה, והרופא המליץ לה להתחיל כימותרפיה שוב, והיא סירבה פעם נוספת.
הפעם היא נסעה לכפר בצפון ניגריה כדי לקבל טיפול צמחי שהוצג בפניה ככזה שצבר מוניטין. גם כאן, לפי הדיווח, היא הייתה מוכנה לנסות כמעט כל דבר, חוץ מכימותרפיה. רק חודשים לאחר מכן הגיעה התפנית שסדקה את האמון שלה בפתרונות הלא-רפואיים: הדודה שהפנתה אותה למרפא, ושלטענת הסביבה נרפאה מסרטן השד, נפטרה. רק אחרי מותה גילתה אוקו שגם קרובות משפחה אחרות מצד אמה מתו מסרטן.
הגילוי הזה, לדבריה, היה קריאת השכמה. הוא חשף לא רק את הסיכון האישי שלה, אלא גם את האפשרות שיש במשפחה דפוס של מחלה שהוסתר או לא הובן בזמן. במקרה שלה, השתיקה לא רק דחתה טיפול, אלא גם הסתירה רמזים שיכלו לשנות את הבנתה את המחלה.
הסיפור של אוקו אינו מוכיח לבדו מהו הטיפול הנכון בכל מקרה ומקרה, והוא גם לא מחקר רפואי. אבל הוא מדגים איך החלטות רפואיות אינן מתקבלות בחלל ריק. על פי הדיווח, בסביבה שבה סרטן עדיין עטוף בסטיגמה, וחולות חוששות לדבר בקול על האבחנה, נוצר מרחב שמאפשר לעצות לא מבוססות להתחרות ברפואה.
זה הרקע שבו חשוב להבין גם את הנתונים הרחבים יותר מניגריה. כאשר סרטן השד הוא הסרטן השכיח ביותר בקרב נשים במדינה, וכאשר הנטל הכולל של סרטן כה כבד, כל עיכוב בטיפול עלול להיות משמעותי. הסיפור האישי שלה ממחיש את המתח בין תקווה, פחד, מסורת ורפואה, ואת המחיר של מצב שבו נשים נשארות לבד עם אבחנה מפחידה.
על פי הדיווח, הסיפור שלה מעורר שאלות גם בישראל ובמקומות אחרים, משום שהוא ממחיש את הפער בין בושה, שתיקה ומידע רפואי זמין. זה בדיוק הפער שאוקו מבקשת לפרק כאשר היא מדברת על חייה בגלוי.
המשך הסיפור שלה, לפי הדיווח, הוא לא רק רפואי אלא גם ציבורי: להפוך חוויה פרטית וקשה לעדות שמאפשרת לאחרות לדבר מוקדם יותר, ולפחות להישאר בשיחה עם הרפואה במקום לברוח ממנה.
כתבה זו היא דיווח חדשותי בלבד ואינה מהווה ייעוץ, אבחון או המלצה רפואית. לקבלת מידע המותאם למצבכם האישי יש להתייעץ עם רופא או איש מקצוע מוסמך.