כך משווים סוכר לפי 100 גרם או 100 מ״ל, מחשבים את הכמות שבאמת אוכלים ומבינים את הסימון האדום בלי לחבר סוכרים פעמיים.

כך משווים סוכר לפי 100 גרם או 100 מ״ל, מחשבים את הכמות שבאמת אוכלים ומבינים את הסימון האדום בלי לחבר סוכרים פעמיים.

כך משווים סוכר לפי 100 גרם או 100 מ״ל, מחשבים את הכמות שבאמת אוכלים ומבינים את הסימון האדום בלי לחבר סוכרים פעמיים.

בישראל, הדרך הנכונה להתחיל לקרוא תווית סוכר היא להסתכל על הטבלה הישראלית, על הכמות ל-100 גרם או ל-100 מיליליטר, על רשימת הרכיבים ועל הסימון האדום בחזית. כך אפשר להשוות בין מוצרים וגם להבין כמה סוכר מגיע בפועל לצלחת או לכוס.
בעמוד הרשמי של משרד הבריאות על תוויות מזון וסימון תזונתי מוסבר שעל האריזה צריכים להופיע, בין היתר, תכולת המוצר, רשימת הרכיבים, הסימון התזונתי, תאריכים והוראות אחסון ושימוש. אלה אינם קישוטים: כל אחד מהם עונה על שאלה אחרת בקנייה.
ב-רפורמת הסימון של משרד הבריאות ההשוואה בטבלה נעשית על בסיס קבוע: 100 גרם במזון מוצק ו-100 מיליליטר במזון נוזלי. בחזית האריזה עשוי להופיע סמל אדום כאשר המוצר עובר את רמות הסף שנקבעו לסוכרים, נתרן או שומן רווי. הסמל הוא איתות שכדאי לעצור ולבדוק, לא חותמת שאסור לאכול את המוצר; ומוצר בלי סמל אדום אינו מקבל בכך אישור שהוא בריא או מומלץ.
הנתון ל-100 גרם או ל-100 מיליליטר מאפשר להשוות בין שני מוצרים באותו סוג, אבל הוא לא תמיד מתאר את הכמות שמישהו אכל. אפשר לחשב את הכמות בפועל כך:
אלה דוגמאות חישוב, לא נתונים על מוצר מסוים. אם היצרן מציג גם נתון למנה, אפשר להשוות אותו לחישוב ולבדוק אם גודל המנה שעל האריזה דומה לכמות שמוזגים או מגישים בבית. אם לא, הנתון ל-100 גרם או ל-100 מיליליטר הוא נקודת ההשוואה הבטוחה יותר.
בישראל הסימון האדום מתייחס לסך הסוכרים במוצר. משרד הבריאות מבהיר ב-שאלות והתשובות על הסימון האדום שהחישוב כולל גם סוכר שנמצא באופן טבעי וגם סוכר שהוסף בייצור, למעט החריגים שנקבעו למזון בלתי מעובד כמו פרי טרי. לכן לא מחברים את שורת "סוכרים" עם מספר נוסף של "סוכר מוסף" כאילו מדובר בשני סוגי סוכר נפרדים שמצטברים מחדש.
מה כן עושים? קוראים את שורת הסוכרים כדי לדעת כמה סוכר יש במוצר, ואז בודקים ברשימת הרכיבים אם מופיעים סוכר, סירופ, דבש, רכז או ממתיק אחר. פרי, חלב או יוגורט טבעי עשויים להכיל סוכר טבעי; מוצר בטעם יכול להכיל גם תוספת. ההבחנה בין המקורות עוזרת להבין את המוצר, אבל אינה משנה את פעולת החישוב: משתמשים בנתון הכולל שמופיע בטבלה.
המטרה אינה להפוך כל קנייה למבחן, אלא לתת למשפחה שפה מספרית פשוטה: מה כתוב ל-100, כמה באמת הוגש, ומה מקור הסוכר. כך אפשר לבחור לעיתים קרובות יותר מוצרים שמתאימים להרגלי הבית, בלי לבלבל בין סוכר טבעי למוסף ובלי להעתיק יעדים ממדינה אחרת.
כתבה זו היא דיווח חדשותי בלבד ואינה מהווה ייעוץ, אבחון או המלצה רפואית. לקבלת מידע המותאם למצבכם האישי יש להתייעץ עם רופא או איש מקצוע מוסמך.