השוואה בין תרופות שכיחות לחולי אלצהיימר גילתה קשר להידרדרות קוגניטיבית איטית יותר, אך לא הוכחה סיבתיות
השוואה בין תרופות שכיחות לחולי אלצהיימר גילתה קשר להידרדרות קוגניטיבית איטית יותר, אך לא הוכחה סיבתיות
אצל אנשים עם פרפור פרוזדורים ואלצהיימר, השאלה איזה נוגד קרישה נרשם להם עשויה להיות קשורה גם לקצב שבו הזיכרון והחשיבה מידרדרים. מחקר שוודי שפורסם בכתב העת European Heart Journal מצא קשר בין שימוש בנוגדי קרישה חדשים לבין ירידה איטית יותר בתפקוד הקוגניטיבי, בהשוואה לוורפרין הוותיק או לאי שימוש בנוגד קרישה כלל.
הממצאים, שהתבססו לפי המחקר על 7,308 מטופלים עם שתי האבחנות, אינם מוכיחים שהתרופות עצמן מגינות על המוח. אך הם מוסיפים נדבך לשאלה שכמעט לא נבדקה עד כה: מה קורה לחשיבה אחרי שאדם עם אלצהיימר מקבל טיפול נוגד קרישה בגלל בעיית קצב לב נפוצה.
פרפור פרוזדורים הוא מצב שבו העליות בלב אינן מתכווצות בקצב מסודר, אלא רועדות. במצב כזה, דם עלול להישאר בלב זמן רב יותר ולהיקרש, ולכן נהוג לטפל בו בנוגדי קרישה. לפי המחקר, המציאות הזאת נפוצה גם בקרב אנשים עם דמנציה, כולל אלצהיימר.
החוקרים ציינו כי פרפור פרוזדורים מופיע אצל כמעט אחד מכל חמישה אנשים ברגע האבחנה של דמנציה. השילוב הזה יוצר דילמה קלינית: מצד אחד, נוגדי קרישה מפחיתים את הסיכון לקריש שמגיע למוח ולשבץ; מצד שני, הם מעלים את הסיכון לדימום מסוכן. כאשר הזיכרון כבר נפגע, גם ניהול הטיפול נעשה מורכב יותר, משום שחולים עלולים להתקשות לעקוב אחרי מינונים ונטילה סדירה.
עד כה, לפי החוקרים, כבר היו רמזים לכך שנוגדי קרישה חדשים עשויים להיטיב עם החשיבה גם אצל אנשים בלי דמנציה. אבל לגבי חולי אלצהיימר עצמם, השאלה נשארה פתוחה. המחקר השוודי ניסה למלא בדיוק את הפער הזה.
החוקרים, ובהם נאנבו ז'ו, מריה אריקסדוטר ועמיתים נוספים מהמכון קרולינסקה בשטוקהולם, השתמשו ברישום הלאומי השוודי לדמנציה, SveDem. לפי המחקר, המאגר כולל נתונים מכל מרפאות הזיכרון וכמעט מכל מרפאות הרפואה הראשונית בשוודיה.
הצוות שלף מהמאגר כל מטופל שאובחן באלצהיימר בין מאי 2007 לדצמבר 2020, ולפני כן כבר סבל מפרפור פרוזדורים. כך התקבלה קבוצת מחקר של 7,595 בני אדם. לאחר שהחוקרים הסירו אנשים שלא היה להם רישום של ציון קוגניטיבי, נותרו 7,308 מטופלים.
הגיל הממוצע, לפי המחקר, היה 82.6. מדובר בקבוצה מבוגרת מאוד, שבה גם תרופות מועילות וגם סיכונים של טיפול נוגד קרישה מקבלים משקל גדול במיוחד. חשוב עוד יותר, לא היה כאן ניסוי שבו אנשים הוקצו אקראית לקבל תרופה מסוימת. החוקרים הסתכלו על הטיפול שכבר ניתן בפועל, ולכן המחקר יכול להצביע על קשר, אך לא להוכיח שהתרופה היא שגרמה להבדל.
במחקר נמצא כי מי שקיבלו את נוגדי הקרישה החדשים, המכונים NOACs, הידרדרו לאט יותר במבחן זיכרון ותפקוד קוגניטיבי מאשר מי שטופלו בוורפרין הוותיק. הם הידרדרו לאט יותר גם בהשוואה לאנשים שלא קיבלו נוגד קרישה כלל.
החוקרים דיווחו כי לפי המחקר, על סולם של 30 נקודות, ההבדל הסתכם בכ-0.2 נקודה בשנה. זהו פער קטן, אבל במחלה מתקדמת כמו אלצהיימר, גם הבדל צנוע בקצב ההידרדרות עשוי להיות משמעותי מבחינת הזמן שבו אדם נשאר מתפקד.
לדברי מריה אריקסדוטר, כפי שצוטטה בדיווח, הממצאים עשויים לתמוך בבחינה של טיפול ב-NOACs באנשים עם פרפור פרוזדורים ואלצהיימר. עם זאת, חשוב להדגיש: זו מסקנה זהירה של החוקרים על סמך נתוני תצפית, לא הוכחה חד-משמעית לנזק או תועלת של אחת התרופות.
וורפרין היא תרופה ותיקה ומוכרת, אך לפי החוקרים היא גם קשה יותר לניהול. עבור אדם עם פגיעה בזיכרון, זה חשוב במיוחד. נטילה לא סדירה, מעקב מורכב אחרי מינונים ותלות רבה בבדיקות מעבדה הופכים את הטיפול למאתגר יותר.
נוגדי הקרישה החדשים, לעומת זאת, נחשבים פשוטים יותר לשימוש שגרתי. המחקר לא בדק אם זה כשלעצמו מסביר את הפער בהידרדרות הקוגניטיבית, אבל הוא כן מציב את נוחות הטיפול כחלק מהתמונה. עבור מערכת רפואית שמטפלת בחולים מבוגרים עם כמה מחלות במקביל, זו אינה נקודה שולית.
ההקשר הזה רלוונטי גם בישראל. פרפור פרוזדורים ואלצהיימר אינם ייחודיים לשוודיה, וגם כאן מטופלים רבים חיים עם שתי האבחנות בו-זמנית. לכן, כל מידע חדש על האופן שבו תרופות לב שכיחות עשויות להיות קשורות גם למסלול הדמנציה מעורר עניין קליני מיידי, אף שאין במחקר הזה נתונים ישראליים.
החוקרים הדגישו כי מדובר ברישום תצפיתי ולא בניסוי התערבותי. משמעות הדבר היא שהרופאים לא בחרו את התרופה עבור המחקר, אלא לפי שיקוליהם הקליניים. גם אם החוקרים ניסו לאזן את ההבדלים בין הקבוצות, תמיד ייתכן שחולים שקיבלו תרופה אחת היו שונים במשהו שלא נמדד.
לכן, המחקר תומך בקיומו של קשר בין סוג נוגד הקרישה לבין קצב ההידרדרות הקוגניטיבית, אבל לא מאפשר לקבוע שהתרופה החדשה מאטה את האלצהיימר עצמו. הוא גם לא מראה אם ההבדל הקטן בציון המבחן מתורגם בפועל לפחות אשפוזים, פחות תמותה או איכות חיים טובה יותר לאורך זמן.
ובכל זאת, בעיני החוקרים מדובר בממצא שמצדיק תשומת לב. אם תרופות שכבר נמצאות בשימוש שכיח בלב עשויות להיות קשורות גם למסלול המחלה הנוירולוגית, הדבר עשוי להשפיע בעתיד על האופן שבו רופאים שוקלים טיפול בחולים עם שתי האבחנות גם יחד.
כתבה זו היא דיווח חדשותי בלבד ואינה מהווה ייעוץ, אבחון או המלצה רפואית. לקבלת מידע המותאם למצבכם האישי יש להתייעץ עם רופא או איש מקצוע מוסמך.