אדישות מול חדשות קשות? כך המוח מפתח 'כלום' כמנגנון הגנה

תחושת עייפות שלא עוברת, קוצר רוח כלפי אנשים קרובים, קושי להתרגש מדברים שפעם שימחו, ולפעמים אפילו תחושה מוזרה של "כלום" מול חדשות שהיו אמורות לזעזע - כל אלו הן תגובות נפוצות מאוד בקרב ישראלים שחיים תקופה ממושכת של מלחמה. רבים אינם יודעים שלתופעות האלו יש שם מקצועי, ושהן אינן סימן לחוסר אכפתיות, אלא בדיוק ההפך. במאמר זה נסביר מהו עומס רגשי בהקשר של מלחמה ממושכת, מהי עייפות חמלה ומה מבדיל אותה משחיקה רגילה, כיצד צריכת חדשות מוגברת תורמת לתופעה, ואילו כלים יכולים לסייע בהתמודדות.

תחושת עייפות שלא עוברת, קוצר רוח כלפי אנשים קרובים, קושי להתרגש מדברים שפעם שימחו, ולפעמים אפילו תחושה מוזרה של "כלום" מול חדשות שהיו אמורות לזעזע - כל אלו הן תגובות נפוצות מאוד בקרב ישראלים שחיים תקופה ממושכת של מלחמה. רבים אינם יודעים שלתופעות האלו יש שם מקצועי, ושהן אינן סימן לחוסר אכפתיות, אלא בדיוק ההפך. במאמר זה נסביר מהו עומס רגשי בהקשר של מלחמה ממושכת, מהי עייפות חמלה ומה מבדיל אותה משחיקה רגילה, כיצד צריכת חדשות מוגברת תורמת לתופעה, ואילו כלים יכולים לסייע בהתמודדות.

הבהרה חשובה: המידע במאמר זה הוא כללי ואינפורמטיבי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ פסיכולוגי מקצועי. אם אתם חווים עומס רגשי משמעותי ומתמשך, מומלץ לפנות לאיש/אשת מקצוע בתחום בריאות הנפש.

1. מהי "עייפות חמלה", ולמה היא כל כך שכיחה בישראל?

עייפות חמלה מוגדרת כירידה ביכולת לחוש אמפתיה כתוצאה מחשיפה ממושכת לסבל של אחרים. המונח נטבע לראשונה על ידי החוקר C. Figley בשנת 1992,מתוך מפגש עם אנשי מקצוע המטפלים בטראומה, אך בשנים האחרונות ברור שהוא רלוונטי הרבה מעבר לחדרי הטיפול - הוא מתאר מצב פסיכולוגיהמתפתח בקרב אנשים הנמצאים במגע מתמשך ואינטנסיבי עם סבל של האחר.

חשוב להדגיש נקודה קריטית:אין מדובר בחוסר רגישות, אלא בתוצאה של רגישות גבוהה לאורך זמן. התופעהשכיחה במיוחד בישראל - מדינה שחיה במתח מתמיד, עם מלחמות, אובדן, ותרבות של "להיות שם אחד לשני", ורבים חווים אותה מבלי לדעת שיש לה שם.

עייפות חמלה מול שחיקה - מה ההבדל?

רבים מבלבלים בין שתי התופעות, אך יש הבדל מהותי:שחיקה נגרמת מעומס עבודה כללי, בעוד שעייפות חמלה נגרמת ספציפית מקשר רגשי עם סבל של אחרים. כלומר, אפשר לחוות עייפות חמלה גם ללא עומס עבודה יתר - פשוט מתוך היותנו עדים מתמשכים לסבל של אחרים, בין אם מדובר בקרובי משפחה, חברים, או אפילו זרים שסיפוריהם מגיעים אלינו דרך התקשורת.

מי בסיכון מוגבר?

עייפות חמלהשכיחה אצל הורים, מטפלים, מתנדבים ואנשים שתמיד דואגים לאחרים. בהקשר הישראלי, קבוצה שנחקרה במיוחד היא סגלי הליווי לנפגעים בצה"ל, שכןתפקידי ליווי נפגעים מציבים אותם בחשיפה מתמשכת לאובדן, שכול וטראומה - חשיפה שמחריפה עוד יותר בתקופות מלחמה. באותו מחקר צוין כיהזמינות והדריכות הגבוהות הנדרשות מבעלי תפקידים אלו, לעיתים סביב השעון, מגבירות את הסיכון לתשישות חמלה.

אך אין צורך להיות איש מקצוע כדי לחוות זאת: גםבני משפחה של חיילים, פצועים או אנשים במצוקה חווים עייפות רגשית וירידה בסבלנות - תגובה טבעית לחלוטין לעומס ממושך, ולא סימן לכך שאכפת להם פחות.

2. סימנים לזיהוי עומס רגשי ותשישות חמלה

עייפות חמלה עשויהלבוא לידי ביטוי בכמה מישורים בו-זמנית:

תופעה מבלבלת שרבים חווים ואינם מבינים היא אדישות מפתיעה: מישהו מספר לכם סיפור קשה, ואתם מרגישים שאתם לא מצליחים להגיב באופן שהייתם מצפים מעצמכם. חשוב לדעת: זו לא אטימות לב, אלאמנגנון הגנה טבעי של המערכת הנפשית מפני עומס ממושך.

3. הגורם השני: רגישות יתר לחדשות וצריכת מדיה מוגברת

מעבר לחמלה כלפי אחרים, מקור מרכזי נוסף לעומס הרגשי בישראל הוא הזמינות המתמדת של חדשות ותוכן קשה דרך הטלפון הנייד. עדות אישית שפורסמה בישראל היום ממחישה תופעה נפוצה: אישה בשם אלודי מספרת כיההפתעה הגדולה של ה-7 באוקטובר טלטלה אותה, ומאז חשוב לה לדעת הכל, והיא "דבוקה" לחדשות כדי לא לפספס שום עדכון. מבחינתה,המידע שהיא מקבלת מעניק לה תחושת שליטה במצב והכנה לעתיד - אך אותה צריכה אינטנסיבית עלולה למעשה לפעול הפוך.

מומחים מזהירים מפני האפקט ההפוך של צריכת מדיה מוגברת:חשיפה ממושכת לתוכן שלילי, מבלי יכולת לווסת את התגובה הרגשית, עשויה להוביל להתפתחות מצבים נפשיים כמו חרדת אובדן שליטה, תחושת חוסר תקווה כרונית ואף דיכאון קיומי. בנוסף,היא עלולה לפתח קהות רגשית או אדישות, כך שבמצב של הצפת מידע המוח מפתח מנגנוני הדחקה - מה שגורם לאובדן רגישות לאירועים חמורים, אותה תופעה של עייפות חמלה שהוזכרה קודם.

מה חוקרים יודעים על הקשר בין צפייה בחדשות לתסמיני דחק?

מחקרים בתחום מצביעים עלקשר בין צפייה מרובה באירועים טראומטיים לבין הופעת סימפטומים של לחץ ודחק, אך יש כאן נקודה מעניינת ולא חד-משמעית: החוקרים אינם יודעים בוודאותהאם הצפייה בטלוויזיה היא זו שפוגעת במצב הנפשי, או שמא מי שבוחר לצפות באופן מוגבר הם אנשים חרדתיים יותר מלכתחילה, בעלי חוסן נפשי נמוך יותר ולכן פגיעים יותר. עם זאת, כפי שמדגישה החוקרת בתחום, המסקנה המעשית ברורה:ככל שנחשפים יותר לתכנים הללו, נפגעים יותר - וזה נכון גם לאנשים שאינם חרדתיים מלכתחילה.

חשוב לציין גם המלצה ברורה בנוגע לילדים:יש להימנע לחלוטין מחשיפת ילדים לחדשות, ובמיוחד להקפיד על השגחה הורית מפני תכנים מזעזעים העולים ברשתות החברתיות כמו טיקטוק, משום שחשיפה חודרנית ומציפה כזו עלולה לצלק את נפשם.

4. כלים מעשיים להתמודדות עם עומס רגשי

מינון צריכת המדיה

1. קבעו "חלונות זמן" לצריכת חדשות - במקום גלילה מתמשכת לאורך היום, בחרו זמנים קבועים ומוגבלים לעדכון.
2. שימו לב למי שאתם עוקבים אחריו -ייתכן שקשה יותר להתמודד עם אנשים שנוטים להבהיל ולהלחיץ עם עדכונים תכופים, ולעיתים נכון "להשקיט" חשבונות כאלה, גם אם באופן זמני.
3. הגנו על הילדים - הימנעו מחשיפתם לחדשות ולתכני רשתות חברתיות, ותווכו את המצב עבורםבעדינות ובהתאמה לגיל, ולא באמצעות חשיפה ישירה לתכנים המיועדים למבוגרים.

חמלה עצמית כתרגול יומיומי

תרגול פשוט אך משמעותי שיכול לסייע הוא חמלה עצמית - כלומר,לנהוג בעצמכם בחמלה במקום לרחם על עצמכם. כאשר עולה מחשבה ביקורתית על עצמכם - למשל תחושת אשמה על כך שאתם "לא מספיק אכפת לכם" - נסו להכיר בכך שזו תגובה נפשית טבעית לעומס, ולא כישלון אישי.

כלים ספציפיים לעייפות חמלה

1. זהו והכירו בתחושה -זיהוי תחושות של עייפות רגשית, ירידה בסבלנות או צורך במרחק אינו סימן לכך שאכפת לכם פחות; לעיתים זו תגובה טבעית של הנפש לעומס ממושך.
2. תנו לעצמכם תוקף -בשלב שבו אין בידכם הרבה משאבים אישיים, אתם נדרשים לגייס תוקף פנימי במקום לדרוש מעצמכם עוד ועוד.
3. שמרו על גבולות בריאים - הגבילו, במידת האפשר, את הזמן והאנרגיה שאתם משקיעים בהאזנה לסיפורים קשים של אחרים, גם אם מתוך אכפתיות, כדי לשמר יכולת תמיכה לטווח ארוך.
4. שאבו ממקורות תמיכה מקצועיים - עבור אנשי מקצוע ובעלי תפקידים החשופים לטראומה משנית,ליווי מובנה מאנשי טיפול מוסמכים, ימי הפוגה וכנסים מסייעים בעיבוד מתמשך של החוויות.

חמלה כפעולה, לא רק כרגש

זווית מעניינת ומעודדת מוצעת בספר "חמלה רדיקלית" של ד"ר אסף סטי אל-בר, המציעלתרגל חמלה ברוח הבודהיזם גם במצבים קיצוניים, ולהפוך אותה לפעולה קונקרטית ולא רק לתחושה מציפה שגורמת לשחיקה. גישה זו מציעה כיוון מעניין: חמלה שמתורגמת לפעולה ממוקדת וגבולית, במקום הצפה רגשית בלתי מוגבלת, עשויה להיות בת-קיימא יותר לאורך זמן.

5. מתי לפנות לעזרה מקצועית

עומס רגשי ותשישות חמלה הם תגובות טבעיות למצב חריג, אך כאשר הם נמשכים זמן רב או פוגעים משמעותית בתפקוד, כדאי לשקול פנייה לעזרה מקצועית. סימנים שכדאי לשים לב אליהם:

• קהות רגשית מתמשכת שאינה פוחתת גם בזמנים רגועים יותר
• ירידה משמעותית בתפקוד בעבודה, בבית או במערכות יחסים
• הפרעות שינה, כאבי ראש או תלונות גופניות חוזרות ללא הסבר רפואי אחר
• תחושת ניתוק מתמשכת מאנשים קרובים

בישראל ניתן לפנות לנט"ל - קו סיוע לנפגעי טראומה על רקע מלחמה וטרור, הפעיל 24/7 בטלפון 1-800-363-363, לקווי הסיוע הנפשי של קופות החולים, או לקו הסיוע הנפשי הארצי בטלפון 1201.

סיכום

עומס רגשי בזמן מלחמה ממושכת הוא תופעה אמיתית ומוכרת מבחינה מקצועית, המורכבת משילוב של עייפות חמלה - הנובעת מחשיפה מתמשכת לסבל של אחרים - וצריכת חדשות מוגברת, שעלולה להחריף תחושות של חרדה, חוסר שליטה ואף קהות רגשית. חשוב להבין שתחושות אלו אינן עדות לחוסר אכפתיות, אלא בדיוק ההפך: הן המחיר של לב פתוח בעולם קשה. מינון מודע של צריכת מדיה, זיהוי מוקדם של הסימנים, חמלה עצמית ופנייה לעזרה מקצועית בעת הצורך יכולים לסייע רבות בשמירה על חוסן נפשי לאורך זמן.

מקורות עיקריים

• רגע - עייפות חמלה: כשלדאוג לאחרים מרוקן אתכם
• מילם - כשגם הלב מתעייף: תשישות החמלה של בני המשפחה בזמן מלחמה
• Arts in Therapy - תשישות חמלה
• Hebpsy - התמודדות סגלי חטיבת הנפגעים עם התפקיד לאורך זמן
• ישראל היום - האם צריכת החדשות האינטנסיבית מאפשרת לנו שליטה או מוציאה אותנו מאיזון?
• שומרים - "ככל שצופים יותר בחדשות, תחושת ההגנה שלנו נפגעת"
• Doctors.co.il - חרדה: כיצד להתמודד עם חרדות על רקע המצב הבטחוני?
• הארץ - במקום לרחם על עצמכם, נסו לנהוג בעצמכם בחמלה
• כאן - חמלה במלחמה: ד"ר אסף סטי אל-בר על חמלה רדיקלית