כשמלחמה נמשכת חודשים ואף שנים, קשה לדעת היכן עובר הגבול בין תגובה נורמלית וצפויה למציאות קשה, לבין סימן שמעיד על כך שהגוף והנפש זקוקים לתמיכה נוספת. סקר שערכה עמותת נט"ל לרגל שנה למלחמה מצא כי78% מהישראלים דיווחו על תחושת עצבות גבוהה, ו-67% דיווחו על תחושות חוסר תקווה לגבי העתיד, פחד ומתח ברמה גבוהה - נתונים שממחישים עד כמה תגובות אלו נפוצות ומשותפות לחלק ניכר מהחברה הישראלית.
כשמלחמה נמשכת חודשים ואף שנים, קשה לדעת היכן עובר הגבול בין תגובה נורמלית וצפויה למציאות קשה, לבין סימן שמעיד על כך שהגוף והנפש זקוקים לתמיכה נוספת. סקר שערכה עמותת נט"ל לרגל שנה למלחמה מצא כי78% מהישראלים דיווחו על תחושת עצבות גבוהה, ו-67% דיווחו על תחושות חוסר תקווה לגבי העתיד, פחד ומתח ברמה גבוהה - נתונים שממחישים עד כמה תגובות אלו נפוצות ומשותפות לחלק ניכר מהחברה הישראלית.
כשמלחמה נמשכת חודשים ואף שנים, קשה לדעת היכן עובר הגבול בין תגובה נורמלית וצפויה למציאות קשה, לבין סימן שמעיד על כך שהגוף והנפש זקוקים לתמיכה נוספת. סקר שערכה עמותת נט"ל לרגל שנה למלחמה מצא כי78% מהישראלים דיווחו על תחושת עצבות גבוהה, ו-67% דיווחו על תחושות חוסר תקווה לגבי העתיד, פחד ומתח ברמה גבוהה - נתונים שממחישים עד כמה תגובות אלו נפוצות ומשותפות לחלק ניכר מהחברה הישראלית. במאמר זה נסקור את הסימנים הרגשיים, הגופניים וההתנהגותיים המרכזיים למתח מוגזם, נבין מתי מדובר בתגובה נורמלית ומתי הגיע הזמן לפנות לעזרה, ונציג כלים מבוססים להתמודדות.
הבהרה חשובה: המידע במאמר זה הוא כללי ואינפורמטיבי בלבד ואינו מהווה תחליף לאבחון או לטיפול מקצועי. אם אתם או מישהו קרוב אליכם חווים מצוקה נפשית משמעותית, פנו לעזרה מקצועית בהקדם.
לפני שנצלול לסימנים עצמם, חשוב להבין עיקרון מרכזי שמדגישים אנשי מקצוע בתחום הטראומה:רבים מהתסמינים הרגשיים המופיעים בתקופת מלחמה מהווים תגובה צפויה ונורמטיבית לאירוע ולמציאות הקשה והלא-נורמלית, ולא כל מי שנחשף לאירועים קשים או מגיב אליהם יפתח בהכרח הפרעה פוסט-טראומטית או תחלואה כרונית אחרת. למעשה,גם במצבים קשים, מרבית הסימפטומים דועכים עם הזמן.
עמותת נט"ל, המספקת סיוע נפשי לנפגעי טרור ומלחמה בישראל, מנסחת זאת כך:כל התגובות הללו נחשבות תגובות נורמליות למצב לא נורמלי, ורוב התגובות נעלמות תוך זמן קצר לאחר החזרה לשגרה. זו נקודת מוצא חשובה שיכולה להקל על התחושה המבהילה של "משהו לא בסדר איתי" כאשר מבחינים בשינויים במצב הרוח או בהתנהגות.
הטבלה הבאה מרכזת את קשת הסימנים הרגשיים הנפוצים ביותר בתקופת סכסוך ממושך, לפי מקורות מקצועיים בישראל:
| קטגוריה | סימנים |
|---|---|
| מצב רוח | דיכאון וחוסר שמחת חיים, מצב רוח פסימי, תחושת בדידות |
| עצבנות וכעס | עצבנות, התפרצויות כעס, חוסר סבלנות, הצפה רגשית |
| חרדה ודריכות | חרדה מתמשכת, אי שקט, דריכות גבוהה וקופצנות |
| דאגה וחשיבה שלילית | דאגה מתמדת, מחשבה שמשהו רע עומד לקרות לעצמו או למישהו קרוב, ראייה פסימית של המציאות |
| ניתוק וקהות רגשית | ניתוק, נתק רגשי, חוסר חיות, קושי לחוות שמחה או התרגשות |
| שכיחות בכי ופרצי רגש | פרצי בכי, שיחזור האירועים במחשבה ובהתנהגות, חישובים בלתי פוסקים לגבי סכנה ודרכי הגנה |
אחד הסימנים המבלבלים ביותר, ולעיתים המפחידים ביותר עבור מי שחווה אותם, הוא קהות רגשית - תחושה של "כלום" מול דברים שהיו אמורים לעורר תגובה. חשוב להבין: זהו לרובמנגנון הגנה טבעי של המערכת הנפשית, לא סימן לאדישות או לחוסר אכפתיות, במיוחד כאשר הוא מופיע לאחר תקופה ממושכת של עומס רגשי.
מתח כרוני אינו מתבטא רק ברמה הרגשית - הוא משפיע גם על הגוף ועל דפוסי ההתנהגות היומיומיים:
חלק מהסימנים המשמעותיים ביותר דווקא קשה לזהות, כי הם אינם בולטים כלפי חוץ. עמותת נט"ל וגורמים נוספים מזהירים:גם אדם ש"נראה מתפקד" יכול להיות בסיכון, במיוחד אחרי תקופה ממושכת של סטרס, אובדן וחוסר יציבות. סימנים עדינים יותר שכדאי לשים לב אליהם:
ליווי כזה נכון במיוחד עבור בני משפחה של חיילים ומילואימניקים, שלגביהם מומלץליצור קשר ולהקשיב, מבלי לשפוט, גם אם נראה כלפי חוץ שהכל חזר לשגרה.
זוהי כנראה השאלה הקריטית ביותר, ולמרבה המזל יש לגביה קווים מנחים ברורים מטעם נט"ל. שני קריטריונים עיקריים עוזרים להבחין:
חשוב להבחין בין תגובת דחק חולפת לבין PTSD ממשי. הפרעת דחק פוסט-טראומטית מוגדרתכמצב שבו תופעות רגשיות, גופניות ונפשיות ממשיכות לפחות חודש לאחר האירוע, ואינן חולפות עם הזמן, תוך פגיעה מתמשכת בתפקוד היומיומי. סימפטומים שכיחים ל-PTSD כולליםפלאשבקים, הימנעות מגורמים המזכירים את האירוע, דריכות תמידית, אמונות שליליות לגבי העצמי והעולם, ותחושת יכולת פחותה לחוות שמחה ואהבה. יחד עם זאת,חשוב להדגיש שרק מיעוט מאלה שחוו אירוע טראומטי יפתחו בפועל הפרעת דחק פוסט-טראומטית.
היבט ייחודי למלחמה הנוכחית שמדגישות מטפלות בתחום, הוא שהמלחמה הזו יוצרת מציאות ייחודית שבההמטפלים והמטופלים כאחד נמצאים באותה מציאות בדיוק של חרדה, דאגה ונזקקות - מה שמקשה גם על אנשי המקצוע עצמם וגם על המשפחה התומכת. הנתונים ממחישים את היקף התופעה:40% מהמשיבים בסקר נט"ל דיווחו על בן משפחה שנטל חלק במלחמה, ול-25% יש קרוב משפחה שהוא חטוף, נעדר או הרוג, ו26% מהציבור היו בטיפול נפשי בשנה שלאחר תחילת המלחמה.
מומלץ לפנות לעזרה מקצועית ללא דיחוי אם מבחינים באחד מהמצבים הבאים:
בישראל ניתן לפנות לנט"ל בטלפון 1-800-363-363, לקווי הסיוע הנפשי של קופות החולים, או לקו הסיוע הנפשי הארצי בטלפון 1201.
מגוון רחב של תגובות רגשיות, גופניות והתנהגותיות - עצבנות, קהות רגשית, הפרעות שינה, דריכות מוגברת ועוד - נחשבות תגובות נורמליות וצפויות לחיים בצל סכסוך ממושך, וברוב המקרים הן דועכות עם הזמן. יחד עם זאת, כאשר מספר רב של סימנים מופיע בו-זמנית, כאשר עוצמתם גבוהה ביחס לסביבה, או כאשר הם נמשכים מעבר לחודש ופוגעים בתפקוד היומיומי, מדובר בסימן ברור לפנות לעזרה מקצועית. ההכרה בכך שתגובות אלו הן "תגובה טבעית למצב לא נורמלי" - ולא חולשה אישית - היא צעד ראשון וחשוב בדרך לקבלת התמיכה הנדרשת.