לחיות בישראל בזמן מלחמה יכול ליצור תחושה שהמוח והגוף אף פעם לא מקבלים הזדמנות באמת להירגע. גם כשאתה בבית, בעבודה או עם המשפחה, חלק ממך עדיין מקשיב לחדשות, מחכה להודעה הבאה או חושב על האדם שנמצא עכשיו במילואים. עבור אחרים, המלחמה כבר הפכה לזיכרון כואב של אובדן, פציעה, פינוי או אירוע טראומטי.
לחיות בישראל בזמן מלחמה יכול ליצור תחושה שהמוח והגוף אף פעם לא מקבלים הזדמנות באמת להירגע. גם כשאתה בבית, בעבודה או עם המשפחה, חלק ממך עדיין מקשיב לחדשות, מחכה להודעה הבאה או חושב על האדם שנמצא עכשיו במילואים. עבור אחרים, המלחמה כבר הפכה לזיכרון כואב של אובדן, פציעה, פינוי או אירוע טראומטי.
Tab 1ARTICLE DRAFT
לחיות בישראל בזמן מלחמה יכול ליצור תחושה שהמוח והגוף אף פעם לא מקבלים הזדמנות באמת להירגע. גם כשאתה בבית, בעבודה או עם המשפחה, חלק ממך עדיין מקשיב לחדשות, מחכה להודעה הבאה או חושב על האדם שנמצא עכשיו במילואים. עבור אחרים, המלחמה כבר הפכה לזיכרון כואב של אובדן, פציעה, פינוי או אירוע טראומטי.
במצב כזה, טיפול נפשי לא חייב להיות רק המקום שבו מדברים על "מה קרה". הוא יכול להיות מקום שבו לומדים להבין מה קורה לך עכשיו - למה אתה מתקשה לישון, למה אתה דרוך, מדוע אתה מרגיש אשם, איך להתמודד עם אובדן, או איך להתכונן לחזרה למילואים.
תגובות כמו חרדה, קשיי שינה, עצב, כעס, תחושת חוסר אונים ומחשבות חוזרות יכולות להופיע בעקבות אירועים קשים.משרד הבריאות מסביר שתגובות כאלה יכולות להיות חלק מתגובה טבעית למצבי משבר, אך כאשר המצוקה משמעותית או נמשכת, כדאי לשקול קבלת עזרה מקצועית.
הבעיה היא שלפעמים מגיעים לפגישה ולא יודעים על מה לדבר.
החדשות? האבל? המילואים? הפחד? הילדים? השינה?
התשובה היא שכל אלה יכולים להיות נושאים חשובים.
לא צריך להגיע לפגישה עם סיפור מסודר או עם אבחנה עצמית. למעשה, המשפט "אני לא יודע מה קורה לי" יכול להיות התחלה מצוינת לשיחה.
בתקופת מלחמה, המצוקה יכולה להשתנות מיום ליום. יום אחד אתה מרגיש שאתה מצליח לתפקד, וביום אחר הודעה אחת בטלפון יכולה לגרום לכל החרדה לחזור. לכן כדאי לדבר עם המטפל לא רק על האירועים הגדולים, אלא גם על האופן שבו המציאות משפיעה על השגרה שלך.
לפני הפגישה, אפשר לחשוב על כמה שאלות פשוטות:
אפשר אפילו לומר למטפל:
זה מספיק כדי להתחיל.
אובדן בזמן מלחמה יכול להשפיע על כמעט כל חלק בחיים. האדם שאיבדת אולי היה בן משפחה, חבר, עמית לעבודה או מישהו שהכרת רק לזמן קצר, אבל הנסיבות שבהן התרחש האובדן יכולות להפוך את תהליך האבל למורכב במיוחד.
לפעמים אנשים מרגישים שהם צריכים לחזור לשגרה במהירות. הם חוזרים לעבודה, מטפלים במשפחה ומנסים לתפקד, בעוד שבתוכם הם עדיין מתמודדים עם השאלה איך החיים אמורים להיראות אחרי מה שקרה.
טיפול יכול לספק מקום שבו לא צריך להעמיד פנים שהכול בסדר. אפשר לדבר על האדם שאבד, על הזיכרונות, על הגעגוע, אבל גם על הכעס, הבלבול והפחד שהאובדן יקרה שוב.
אפשר לומר למטפל:
עיבוד אבל אינו אומר לשכוח את האדם או להפסיק להתגעגע. המטרה יכולה להיות ללמוד כיצד לחיות לצד האובדן, תוך כדי שמירה על האפשרות להמשיך בחיים.
עבור חלק מהאנשים שנחשפו לאירוע שבו אחרים נפגעו או נהרגו, ההישרדות יכולה להיות מלווה באשמה. המחשבות יכולות להישמע כמו: "למה אני נשארתי?", "אולי הייתי יכול לעשות יותר?" או "איך אני יכול ליהנות כשמישהו אחר כבר לא יכול?"
משרד הבריאות מציין שאשמה, בושה והאשמה עצמית, כולל אשמת ניצול, עשויות להופיע בעקבות אירועים טראומטיים.
בטיפול, אפשר לבחון את המחשבות האלה במקום פשוט לקבל אותן כאמת. לפעמים האדם לוקח אחריות על דברים שלא באמת היו בשליטתו, במיוחד כאשר המוח מנסה למצוא הסבר לאירוע שלא היה ניתן לשלוט בו.
אפשר לעבוד עם המטפל על שאלות כמו:
חשוב לזכור שאפשר להמשיך לחיות ועדיין לזכור. אפשר לצחוק, לעבוד, לטייל ולבלות עם המשפחה בלי שזה יבטל את האהבה או האבל.
אחד הדברים הקשים בחיים בזמן מלחמה הוא שלא צריך שמשהו יקרה עכשיו כדי להרגיש פחד. לפעמים עצם האפשרות שמשהו יקרה מספיקה.
אתה יכול לחשוב על הילדים כשהם מחוץ לבית, לחכות להודעה ממישהו שנמצא במילואים, לדמיין מה יקרה אם תהיה אזעקה נוספת או לחשוש שהמצב הביטחוני יחמיר.
הדאגה יכולה להפוך למעגל: אתה מרגיש חוסר ודאות, בודק חדשות כדי להירגע, מקבל מידע חדש, נבהל, ואז בודק שוב.
משרד הבריאות מסביר שחרדה יכולה להתבטא בדאגה מוגברת, דריכות, מחשבות חוזרות ותסמינים גופניים שונים.
בטיפול אפשר ללמוד להבדיל בין היערכות מעשית לבין ניסיון להשיג ודאות מוחלטת.
| אם אתה מוצא את עצמך... | אפשר לעבוד על... |
|---|---|
| בודק חדשות שוב ושוב | קביעת זמנים מוגדרים לקבלת עדכונים |
| מדמיין תרחישים קשים | זיהוי ההבדל בין אפשרות לבין עובדה |
| דואג ללא הפסקה למשפחה | זיהוי מה באמת נמצא בשליטתך |
| מרגיש שהגוף תמיד דרוך | טכניקות ויסות והרגעה |
| מתקשה להתרכז בהווה | החזרת תשומת הלב למה שקורה עכשיו |
המטרה אינה לשכנע את עצמך שהכול יהיה בסדר. בזמן מלחמה אי אפשר להבטיח דבר כזה. המטרה היא ללמוד להתמודד עם חוסר הוודאות מבלי שהדאגה תשתלט על כל היום.
עבור מילואימניקים, עצם האפשרות לקבל שוב צו יכולה לעורר תגובה רגשית חזקה. במיוחד אם השירות הקודם כלל חשיפה לאירועים קשים.
לפעמים קשה להודות בכך. יש תחושה שצריך להיות חזק, להמשיך לתפקד ולא להתלונן. אבל פחד לפני חזרה למילואים אינו בהכרח סימן לחולשה. הוא יכול להיות תגובה מובנת אחרי תקופה של לחץ או חשיפה לסכנה.
בטיפול אפשר לדבר על מה בדיוק מפחיד אותך, במקום להסתפק ב"אני לא רוצה לחזור".
אפשר לשאול:
היחידה לתגובות קרב של משרד הביטחון מציעה טיפול לאזרחים, חיילים משוחררים ומשרתי מילואים המתמודדים עם מצוקה בעקבות חשיפה ללחימה או פעילות מבצעית.
אם אתה מרגיש שהמחשבה על החזרה לשירות מעוררת מצוקה משמעותית, זו סיבה טובה להעלות את הנושא בטיפול - לא משהו שצריך להסתיר עד הרגע האחרון.
לפעמים אנשים מצפים שהקושי יהיה בזמן השירות, אבל מגלים שהמעבר חזרה הביתה קשה לא פחות.
במילואים יש משימה ברורה, מסגרת ותחושת מוכנות. בבית, פתאום צריך לחזור לשגרה: ילדים, עבודה, חשבונות, קניות ושיחות יומיומיות.
אבל הגוף עדיין יכול להיות במצב של דריכות.
אדם שחזר ממילואים עשוי להרגיש עצבני יותר, להתקשות לישון, להיבהל מרעשים, להתרחק מאנשים או להרגיש שאף אחד בבית לא באמת מבין מה הוא עבר.
במקום לומר לעצמך "אני כבר בבית, אז אני צריך להיות בסדר", אפשר לדבר על המעבר עצמו.
לדוגמה:
אלה נושאים חשובים לטיפול, במיוחד אם הם מתחילים לפגוע בשינה, בעבודה או ביחסים.
המלחמה אינה מתרחשת רק מחוץ לבית. הטלפון יכול להכניס אותה ישירות לסלון, לחדר השינה ואפילו למיטה.
הודעות, סרטונים, תמונות ועדכונים יכולים ליצור תחושה שאם רק תבדוק עוד פעם אחת, תהיה מוכן יותר למה שיקרה.
אבל לפעמים קורה ההפך.
משרד הבריאות ממליץ, בין היתר, לשמור על שגרה ככל האפשר ולהימנע מחשיפה מוגברת לתכנים קשים כאשר הם מגבירים את המצוקה.
אפשר לנסות:
המטרה אינה להתנתק מהמציאות. היא ללמוד לקבל את המידע שאתה צריך בלי להפוך את הטלפון למערכת התרעה שפועלת כל היום.
מלחמה יכולה לעורר כעס רב, ולא תמיד ברור מה עושים איתו.
אפשר לכעוס על המצב, על הממשלה, על הצבא, על אנשים אחרים, על בני משפחה ואפילו על עצמך.
לפעמים כעס הוא הדרך שבה הפחד יוצא החוצה. במקרים אחרים, הוא קשור לאובדן, לחוסר אונים או לתחושה שהעולם אינו הוגן.
במקום לנסות מיד להפסיק לכעוס, אפשר להביא את הכעס לטיפול ולבדוק מה עומד מאחוריו.
אפשר לשאול:
הבנת הכעס אינה מצדיקה פגיעה באחרים. היא יכולה לעזור לזהות את הטריגרים ולמצוא דרכים בטוחות יותר להתמודד איתו.
המצב הביטחוני יכול להשפיע על כל המשפחה, גם כאשר רק אדם אחד מגיע לטיפול.
הורה יכול להיות עסוק בשאלה כמה לספר לילדים. בן או בת זוג יכולים להתמודד עם הפחד בזמן שבן הזוג השני במילואים. ילדים יכולים להפוך תלותיים יותר, לפחד לישון לבד או לשאול שוב ושוב אם כולם יהיו בסדר.
טיפול יכול להיות מקום שבו מדברים על איך להתמודד עם השינויים האלה בלי לנסות להיות הורה מושלם.
אפשר לדבר על:
כאשר המצוקה משפיעה על כמה בני משפחה, לא תמיד חייבים להתמודד איתה לבד.
חרדה וטראומה אינן נמצאות רק בראש. לפעמים הגוף מגיב עוד לפני שאתה מבין מה אתה מרגיש.
דופק מהיר, מתח בשרירים, הזעה, רעד, קשיי שינה, קושי לנשום או תחושת דריכות יכולים להיות חלק מתגובה למצוקה.
לכן כדאי לספר למטפל גם על הדברים הגופניים.
במקום לומר רק:
אפשר לומר:
או:
הפרטים האלה יכולים לעזור למטפל להבין טוב יותר את התגובה שלך ולבחור יחד איתך כלים מתאימים לוויסות והרגעה.
טיפול לא חייב להיות רק מקום שבו מדברים על הבעיות. אפשר להשתמש בו גם כדי לבנות תוכנית להתמודדות עם הרגעים הקשים.
במקום לשאול רק "למה אני מרגיש ככה?", אפשר לשאול:
לדוגמה:
| מצב | מה אפשר לבדוק בטיפול |
|---|---|
| גל חרדה | אילו כלים עוזרים להרגיע את הגוף? |
| מחשבות קטסטרופליות | איך להפריד בין עובדות לבין תרחישים? |
| קושי לישון | מה מגביר את העוררות בערב? |
| צורך לבדוק חדשות | איך ליצור גבולות סביב צריכת מידע? |
| זיכרון טראומטי | איך להתמודד כשהזיכרון עולה? |
| התרחקות מאנשים | כיצד לשמור על קשר גם כשאין כוח? |
| חזרה למילואים | איך להתכונן רגשית ומעשית? |
| מצוקה מתמשכת | האם נדרשת הערכה או תמיכה מקצועית נוספת? |
כך הטיפול הופך ממקום שבו רק מתארים את הקושי למקום שבו מתחילים לפתח דרכים להתמודד איתו.
אחד החששות הנפוצים הוא שהגעה לטיפול פירושה שצריך לספר מיד את כל מה שקרה.
זה לא חייב להיות כך.
אפשר להתחיל בשינה. בחרדה. בילדים. במילואים. בעבודה. בכעס. בחדשות. בפחד מהעתיד.
אם אתה עדיין לא מוכן לדבר על אירוע מסוים, אפשר לומר למטפל:
גם המשפט הזה הוא חלק מהטיפול.
הקצב צריך להיות כזה שמאפשר לך להרגיש מספיק בטוח כדי לדבר, בלי להרגיש שאתה חייב לפתוח הכול בבת אחת.
אם אתה מגלה שאתה מגיע לפגישה ושוכח את כל מה שרצית להגיד, נסה לכתוב כמה נקודות במהלך השבוע.
אין צורך לנהל יומן ארוך.
אפשר לרשום:
לדוגמה:
זה מידע הרבה יותר שימושי לטיפול מאשר להגיע לפגישה ולומר רק "היה שבוע קשה".
לא צריך לחכות עד שלא תוכל לתפקד בכלל.
כדאי לשקול לפנות לעזרה אם החרדה, העצב או תגובות אחרות מתחילים להשפיע באופן משמעותי על השינה, העבודה, הלימודים, המשפחה או היכולת ליהנות מהחיים.
כדאי במיוחד לדבר עם איש מקצוע אם התסמינים מחמירים, נמשכים לאורך זמן, גורמים להימנעות משמעותית או גורמים לך להשתמש באלכוהול או בחומרים אחרים כדי להתמודד.
מרכזי החוסן של משרד הבריאות מציעים תמיכה וטיפול הקשורים למצוקה בעקבות אירועים ביטחוניים, בהתאם למקום המגורים ולזכאות. השירותים עשויים לכלול טיפול פרטני, זוגי, משפחתי או קבוצתי.
עבור אנשי מילואים וחיילים משוחררים המתמודדים עם תגובות הקשורות לחשיפה ללחימה, אפשר לפנות גם ליחידה לתגובות קרב של אגף השיקום במשרד הביטחון.
אין רשימה אחת של נושאי טיפול בזמן מלחמה שכולם צריכים לעבור עליה.
אם אתה לא מצליח להפסיק לחשוב על אדם שאיבדת - דבר על זה.
אם אתה מפחד מהשיחה על חזרה למילואים - דבר על זה.
אם אתה מרגיש אשם שאתה ממשיך ליהנות - דבר על זה.
אם אתה בודק חדשות כל חמש דקות - דבר על זה.
אם אתה מתעורר בלילה וחושב על מה שעלול לקרות - דבר על זה.
ואם אתה פשוט מרגיש שמשהו השתנה בך מאז שהמלחמה התחילה, אבל אינך יודע להסביר מה - גם זה מספיק.
טיפול בתקופת מלחמה יכול להיות לא רק מקום לעבד את מה שכבר קרה, אלא גם מקום ללמוד איך להתמודד עם מה שקורה עכשיו.
אתה לא צריך להגיע עם תשובות.
לפעמים מספיק להגיע עם משפט אחד:
מאמר זה מיועד למידע כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לאבחון, ייעוץ או טיפול מקצועי. אם אתם חווים מצוקה נפשית משמעותית, מומלץ לפנות לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש. במצב של סכנה מיידית לעצמכם או לאחרים, יש לפנות מיד לשירותי החירום או לחדר המיון הקרוב.