תוחלת חיים אחרי אירוע מוחי: איך נכון להבין את הנתונים

אין מספר אחד לתוחלת חיים אחרי אירוע מוחי, והנתונים שונים מאוד בין מחקרים. בקבוצה מבוטחת בברזיל שרדו חמש שנים כ-32% מהחולים, וברישום ליטאי של בני 25-64 שרדו 70.4%. ההבדל נובע גם מגיל, מסוג האירוע וממחלות רקע.

נתוני אוכלוסייה מתארים קבוצות ולא יחידים. הם מראים מה קרה לאלפי אנשים במחקר, לא מה יקרה לאדם מסוים.

המדריך מסביר מה משפיע על ההערכה, איך קוראים מחקרי הישרדות ועל מה אפשר להשפיע. זהו מידע כללי. הערכה אישית נקבעת עם הצוות המטפל, לפי ISPOR ו-PLoS One.

מה עושים עכשיו: חירום או מעקב שגרתי

תסמינים חדשים, כמו חולשה בצד אחד, עיוות בפנים או קושי בדיבור, הם מצב חירום גם אם חלפו מעצמם. פעלו כך:

1. רשמו את שעת תחילת התסמינים.
2. התקשרו מיד למד"א, 101.
3. אל תנהגו בעצמכם לבית החולים.
4. אל תמתינו לשיפור.

כל מצב אחר הוא עניין למעקב עם הצוות המטפל. בשיחה איתו, כדאי לברר:

• מה סוג האירוע ומה הסיבה שזוהתה לו?
• אילו גורמי סיכון אצלי דורשים טיפול, ומה היעדים?
• מה הסיכון שלי לאירוע חוזר, ומה מפחית אותו?
• אילו מעקב ושיקום מתאימים למצבי?

לפי הנחיית AHA/ASA 2021, כדאי לברר את סיבת האירוע בתוך 48 שעות, כי היא קובעת את אסטרטגיית המניעה.

למה אין מספר אחד לתוחלת חיים

אירוע מוחי הוא כמה מצבים שונים תחת שם אחד. אירוע איסכמי נגרם מחסימת כלי דם במוח, ואירוע דימומי נגרם מדימום בתוך המוח. לפי הנחיית AHA/ASA 2021, כ-87% מהאירועים בארה"ב הם איסכמיים, אך המהלך של כל סוג שונה.

רוב המחקרים אינם מדווחים על תוחלת חיים, כלומר מספר השנים הממוצע שנותרו לאדם. הם מדווחים על שיעורי הישרדות: איזה אחוז מהקבוצה בחיים אחרי שנה, חמש שנים או עשר.

שני אנשים עם אותה אבחנה יכולים להיות במצבים שונים לגמרי. אדם בן 55 עם אירוע קל ולחץ דם מאוזן שונה מאדם בן 82 עם סוכרת, פרפור פרוזדורים (הפרעת קצב שבה הלב פועם באופן לא סדיר) ואירוע נרחב. ממוצע ההישרדות של שניהם אינו מתאר אף אחד מהם.

גם ההישרדות אינה כל התמונה. לפי CDC, אירוע מוחי הוא גורם מרכזי לנכות חמורה לטווח ארוך.

אילו גורמים משפיעים על הפרוגנוזה

הפרוגנוזה, כלומר ההערכה לגבי המשך המצב, נקבעת מכמה גורמים הפועלים יחד. הטבלה מרכזת את העיקריים.

אף גורם אינו קובע לבדו. מחקרים טובים מתאימים את התוצאות לגיל ולמחלות רקע לפני שהם משווים בין קבוצות.

איסכמי מול דימומי: מה ההבדל בהישרדות

אירוע דימומי קשור בדרך כלל להישרדות נמוכה יותר. התרשים מראה את התמותה ברישום האוסטרלי.

World Stroke Congress 2022 · רישום אוסטרלי, 94,780 אשפוזים של מבוגרים

הפער צר יותר בחמש שנים מאשר בשנה הראשונה. הנתון לקוח מתקציר כנס, לא ממאמר שפורסם. התוצאה האישית תלויה גם במיקום הדימום ובמצב הכללי.

האם הגיל ומחלות הרקע משנים את התוצאה?

כן, והקשר הוא סטטיסטי. ברישום הליטאי בני 55-64 שרדו פחות מבני 25-54, ונשים שרדו יותר מגברים. חלק מהפער עשוי לשקף את הגיל עצמו ולא רק את האירוע. הקשר אינו מוכיח שסוכרת, למשל, גרמה בעצמה למוות.

אירוע קל מול אירוע קשה: מה ההבדל

אין הגדרה רפואית אחת ל"אירוע מוחי קל". במחקרים מקובל להשתמש בסולם NIHSS, שמודד את חומרת הליקוי הנוירולוגי, ולהגדיר ציון של עד 5 כקל. מאמר שפורסם ב-PMC מציין שיותר מ-50% מהאירועים מגיעים בחומרה כזו.

מחקר הולנדי שפורסם ב-Lancet עקב אחרי 2,473 אנשים אחרי אירוע חולף (TIA, תסמינים שחולפים) או אירוע קל, בגיל ממוצע 65. לפי סיכום של האקדמיה האמריקאית לרפואת משפחה, הסיכון בעשר שנים היה גבוה יותר אחרי אירוע קל מאשר אחרי TIA.

The Lancet 2005 · מחקר TIA ההולנדי, מעקב ממוצע של 10.1 שנים

התרשים מציג את הסיכון בעשר שנים. "אירוע כלי דם" כולל מוות מסיבה כלי-דמית, שבץ שאינו קטלני והתקף לב שאינו קטלני. הסיכון הכולל למוות בעשר שנים, לכל המשתתפים, היה 42.7%.

שלוש סיבות לזהירות

1. המשתתפים גויסו ב-1986-1989, לפני הטיפולים הנוכחיים.
2. המחקר הגדיר אירוע קל לפי דרגת רנקין עד 3, סולם שעשוי לכלול גם מגבלה מסוימת.
3. הוא אינו משווה לאנשים ללא אירוע, ולכן חלק מהתמותה היה צפוי בגיל הזה בכל מקרה.

ומה קורה באירוע קשה

ההשוואה לאירוע קשה מבוססת על נתונים מוגבלים. במחקר רב-מרכזי של 7,568 מטופלים שעברו ניתוק קריש בצנתר, התמותה הייתה 10.4% בציון NIHSS נמוך ו-24.5% בציון גבוה. אלה חולים שנבחרו לטיפול הזה, ולכן המספרים אינם מייצגים את כל האירועים. הם מצביעים על כיוון, לא על תחזית אישית.

אירוע קל אינו סיכון זניח לטווח ארוך

במחקר ההולנדי הסיכון לאירוע כלי דם ראשון היה 6.8% בשנה, 24.4% בחמש ו-44.1% בעשר. באירוע קשה מתווספת גם שאלת התפקוד, כפי שצוין למעלה.

מה הסיכון לאירוע מוחי חוזר

לפי הנחיית AHA/ASA 2021, כ-185,000 מתוך כ-795,000 אירועים מוחיים בשנה בארה"ב, כמעט אחד מכל ארבעה, הם אצל מי שכבר עבר אירוע. זה אינו אומר שהסיכון של אדם שעבר אירוע הוא 25%. זה חלקם של האירועים החוזרים מכלל האירועים.

מטא-אנליזה מ-2011 העריכה סיכון מצטבר של 11.1% בתוך שנה ו-26.4% בתוך חמש שנים. בין המחקרים שנסקרו, הסיכון בחמש שנים ירד מ-32% ל-16.2%.

מחקר מאוחר יותר ברישום של דרום לונדון מצא שהסיכון בחמש שנים ירד מ-18% אצל מי שחלה ב-1995-1999 ל-12% אצל מי שחלה ב-2000-2005, ללא שיפור נוסף מאז.

הסיכון תלוי בסיבת האירוע. באותו מחקר, אירועים שמקורם בקריש מהלב חזרו יותר, ואירועים של כלי דם קטנים חזרו פחות. פרפור פרוזדורים לפני האירוע הראשון נקשר לעלייה של 54% בסיכון לחזרה.

לפי אותו מחקר, סקירות מצאו שטיפולי מניעה מפחיתים אירועי כלי דם נוספים ב-20% עד 30%. זו ירידה יחסית: אם הסיכון הוא 10%, הוא עשוי לרדת לכ-7%-8%.

איך קוראים נתוני הישרדות במחקרים על אירוע מוחי

מספר הישרדות בלי הקשר יכול להטעות. ארבע בדיקות עוזרות לפרש נתון על תוחלת חיים לאחר אירוע מוחי:

1. בדקו את האוכלוסייה: גיל, סוג האירוע, חומרתו והמדינה.
2. בדקו מתי גויסו המשתתפים, כי מחקרים ישנים משקפים טיפול ישן.
3. בדקו מה נמדד: הישרדות כוללת או מוות מהאירוע, ובאיזו נקודת זמן.
4. בדקו אם הנתון יחסי או מוחלט, ומה קבוצת ההשוואה.

ההבדלים בין אוכלוסיות גדולים, כפי שראינו בפתיחה. הם משקפים אוכלוסיות שונות, לא בהכרח טיפול שונה. הנתונים מגיעים מהרישום הליטאי ומקבוצה המבוטחת בברזיל.

ירידה של הסיכון מ-2% ל-1% · דוגמה להסבר

סיכון יחסי וסיכון מוחלט מתארים אותו שינוי בשתי דרכים. כשמשווים בין טיפולים, כדאי לשאול תמיד מה הסיכון ההתחלתי.

על מה אפשר להשפיע אחרי אירוע מוחי

מניעת אירוע נוסף היא ההשפעה הברורה ביותר. לפי הנחיות AHA/ASA 2021, עד 90% מהאירועים המוחיים עשויים להיות ניתנים למניעה בטיפול בגורמי סיכון, והשפעת הטיפולים מצטברת. זהו אומדן לאוכלוסייה ולא הבטחה לאדם מסוים. לפי ההנחיות, אצל רוב מי ששרד אירוע גורמי הסיכון אינם מאוזנים היטב.

ההנחיה עוסקת באירוע איסכמי ובאירוע חולף (TIA). באירוע דימומי, או בנוכחות מחלות נוספות, הרופא קובע יעדים אישיים.

ההנחיות נשענות על הפחתת אירועים חוזרים. ההשפעה על מספר השנים של אדם מסוים אינה ניתנת לחיזוי. עם זאת, זו הדרך המבוססת ביותר להקטין את הסיכון.