ניסוי מבוקר מטקסס מצא שקריאטין הוסיף רקמה רזה וכוח גם בלי אימונים, ועם אימונים ודיאטה הוביל לירידה גדולה יותר באחוז השומן. מה נמדד בפועל, מה המגבלות, ולמי זה מתאים.
ניסוי מבוקר מטקסס מצא שקריאטין הוסיף רקמה רזה וכוח גם בלי אימונים, ועם אימונים ודיאטה הוביל לירידה גדולה יותר באחוז השומן. מה נמדד בפועל, מה המגבלות, ולמי זה מתאים.
קריאטין מזוהה בעיקר עם חדרי כושר ועם צעירים שרוצים להעלות מסה. אבל בשנים האחרונות החוקרים מתעניינים בו דווקא בהקשר אחר: שמירה על שריר וכוח בגיל העמידה ואחריו, אז מסת השריר מתחילה להישחק בהדרגה. ניסוי מבוקר מאוניברסיטת טקסס A&M בדק מה קורה כשאנשים בני 45 עד 65 נוטלים קריאטין במשך שלושה חודשים, עם תוכנית אימונים ודיאטה, וגם בלעדיה.
73 מבוגרים בריאים שלא התאמנו באופן קבוע גויסו למחקר. כל אחד בחר בעצמו אם להצטרף לתוכנית אימונים ודיאטה או להמשיך בשגרה בלי אימונים. בתוך כל קבוצה, המשתתפים חולקו באקראי ובסמיות כפולה: חצי קיבלו 10 גרם קריאטין מונוהידרט ביום (שתי מנות של 5 גרם), וחצי קיבלו אבקת פלצבו שנראתה זהה. 64 משתתפים, בגיל ממוצע של 54.5, השלימו את 12 השבועות ונכללו בניתוח. 40 מהם היו נשים.
קבוצת האימונים התאמנה שלוש פעמים בשבוע, אימוני כוח ואימון אירובי, ושמרה על גירעון קלורי מתון לירידה במשקל. הרכב הגוף נמדד בסריקת DXA בתחילת המחקר, אחרי שישה שבועות ובסופו, לצד בדיקות דם, מבחני כוח ומבחנים קוגניטיביים.
זה החלק שתפס את הכותרות. מי שנטלו קריאטין בלי להתאמן הוסיפו בממוצע כ-1.1 ק"ג של רקמה רזה אחרי 12 שבועות. בקבוצת הפלצבו שלא התאמנה כמעט לא נרשם שינוי. גם הכוח בלחיצת חזה ובלחיצת רגליים עלה אצל נוטלי הקריאטין.
אבל חשוב להבין מה נמדד. רקמה רזה בסריקת DXA אינה רק שריר. היא כוללת גם מים, וידוע שקריאטין מושך מים לתוך תאי השריר. לכן חלק מהעלייה יכול לשקף שינוי בנוזלים ולא רק חלבון שריר חדש. העלייה בכוח מרמזת שיש כאן יותר ממים בלבד, אבל המחקר לא בנוי להפריד בין השניים.
כאן הממצאים מעניינים במיוחד לכל מי שמנסה לרדת במשקל. בדרך כלל, ירידה במשקל באה גם על חשבון שריר. בקבוצת האימונים והדיאטה, מי שנטלו קריאטין לא רק שמרו על הרקמה הרזה אלא הוסיפו כ-1.3 ק"ג, בעוד שבקבוצת הפלצבו המקבילה הרקמה הרזה כמעט לא השתנתה.
אחוז השומן בגוף ירד בכ-3.2 נקודות אחוז בקבוצת הקריאטין עם האימונים, לעומת כ-1.9 בקבוצת הפלצבו עם האימונים. גם העלייה בכוח הייתה גדולה יותר. לעומת זאת, הקריאטין לא שיפר את הכושר האירובי מעבר למה שהאימונים עצמם השיגו.
התוסף נסבל היטב. לא נמצאו הבדלים בתופעות לוואי בין הקבוצות, ואף משתתף לא פרש בגלל התוסף. רמת הקריאטינין בדם עלתה מעט, וכתוצאה מכך ירד מדד תפקוד הכליות המחושב ממנו, אבל נשאר בטווח התקין. זו תופעה מוכרת: קריאטינין הוא תוצר פירוק של קריאטין, כך שבבדיקת דם שגרתית הוא עלול להיראות גבוה יותר בלי שתהיה פגיעה בכליות. ניתוח קודם של אותה קבוצת מחקר, שכלל 685 ניסויים קליניים, לא מצא הבדל בשיעור תופעות הלוואי בין קריאטין לפלצבו.
שני דברים מחייבים זהירות. ראשית, המשתתפים בחרו בעצמם אם להתאמן, כך שההשוואה בין המתאמנים ללא-מתאמנים אינה אקראית. שנית, החוקר הראשי, פרופ' ריצ'רד קריידר, עומד בראש הוועדה המדעית המייעצת של חברה שמייצרת קריאטין, והחברה סיפקה את התוסף למחקר. לפי הדיווח, היא לא הייתה מעורבת באיסוף הנתונים או בניתוחם.