חוקרים חישבו את אותם 16 שעונים אפיגנטיים על 51 מחקרי התערבות בבני אדם. השעונים שחוזים קצב הזדקנות ותמותה הגיבו הכי חזק לשינויי אורח חיים ולתרופות, אבל עדיין לא ברור אם ירידה במספר מאריכה חיים.
חוקרים חישבו את אותם 16 שעונים אפיגנטיים על 51 מחקרי התערבות בבני אדם. השעונים שחוזים קצב הזדקנות ותמותה הגיבו הכי חזק לשינויי אורח חיים ולתרופות, אבל עדיין לא ברור אם ירידה במספר מאריכה חיים.
היום אפשר להזמין ערכה הביתה, לשלוח דגימת דם ולקבל בחזרה מספר אחד: "הגיל הביולוגי שלך הוא 47". חצי שנה אחרי שהחלפתם תזונה, ישנתם יותר והתחלתם לזוז, אתם בודקים שוב. המספר ירד, או לא. אבל מה בעצם המספר הזה מודד, ובאיזו מידה אפשר לסמוך עליו כשהוא זז? צוות בהובלת אוניברסיטת ייל ניסה לענות על השאלה הזאת בצורה הרחבה ביותר שנעשתה עד היום, וממצאיו פורסמו בכתב העת Nature Medicine.
רוב בדיקות הגיל הביולוגי המסחריות מבוססות על מתילציה של DNA: תגיות כימיות קטנות שיושבות על הגנים ומשפיעות על מידת הפעילות שלהם. הדפוס של התגיות האלה משתנה עם השנים, ואלגוריתמים שנקראים "שעונים אפיגנטיים" מתרגמים אותו למספר.
חשוב להבין שיש שעונים מסוגים שונים. השעונים הראשונים אומנו לנחש את הגיל הכרונולוגי, כלומר כמה שנים עברו מאז שנולדתם. דורות מאוחרים יותר אומנו על משהו אחר: לחזות סיכון לתמותה או למחלות, או למדוד את "קצב ההזדקנות", כמה מהר הגוף מתבלה ביחס לשנה קלנדרית. אלה שעונים כמו GrimAge ו-DunedinPACE. כשחברה מוסרת לכם "גיל ביולוגי", לא תמיד ברור איזה מהם עומד מאחורי המספר.
הבעיה עד היום הייתה שכל מחקר השתמש בשעונים אחרים, ולכן קשה היה להשוות. החוקרים בנו מאגר בשם TranslAGE, שאיחד נתונים מ-51 מחקרי התערבות בבני אדם, ציבוריים ופרטיים, שבהם נלקחו דגימות דם לפני ההתערבות ואחריה. על כל אחד מהם חישבו את אותם 16 שעונים אפיגנטיים מוכרים, ועוד 94 סמנים מבוססי מתילציה שעוזרים להבין מה בדיוק השתנה.
ההתערבויות היו מגוונות: שינויי אורח חיים ותזונה, תרופות, תוספי תזונה והליכים רפואיים. כך אפשר היה לשאול לראשונה בצורה שיטתית: אילו שעונים בכלל מגיבים כשמשהו משתנה?
הממצא המרכזי: השעונים שאומנו לחזות תמותה או קצב הזדקנות הגיבו בצורה החזקה ביותר, והראו תוצאות עקביות זה עם זה. לפי הדיווח על המחקר, DunedinPACE היה השעון הרגיש ביותר לשינוי. שעונים שמנסים רק לשחזר את הגיל הכרונולוגי הגיבו פחות.
עוד עלה שההתערבויות התרופתיות ואלה של אורח חיים הניעו את השינויים הגדולים ביותר. שני סוגים של תזונה ים-תיכונית הורידו כמה מהסמנים מהדור השני גם אצל אנשים בריאים. לעומת זאת, חמישה מחקרים על תרופות סנוליטיות, שמנסות לסלק תאים "מזדקנים", הראו תוצאות לא עקביות.
ממצא שלישי חשוב: מאפייני האוכלוסייה ומשך המחקר קבעו הרבה. אצל אנשים חולים נמדדו לעיתים ירידות גדולות יותר מאשר אצל בריאים. במילים אחרות, מי שמתחיל ממקום טוב יחסית צפוי לראות פחות תזוזה במספר, גם אם הוא עושה את כל הדברים הנכונים.
החוקרים הדגישו גם את היתרון של "שעונים מוסברים", כאלה שמפרקים את התוצאה לתתי-ציונים. למשל, סמן שמשקף רמות טריגליצרידים בדם הגיב ברוב מחקרי התזונה. זה נותן מושג על המנגנון, ולא רק מספר אחד.
כאן נמצא הסייג הגדול, והחוקרים עצמם מציבים אותו במרכז: העובדה ששעון מגיב להתערבות לא מוכיחה שהוא סמן תחליפי תקף. כלומר, אין עדיין הוכחה שהורדת המספר מתורגמת לפחות מחלות או לחיים ארוכים ובריאים יותר. כדי לדעת את זה צריך לקשר בין השינוי בשעון לבין תוצאות קליניות, לאורך שנים.
ניסוי CALERIE ממחיש את המורכבות. 220 מבוגרים בריאים ללא השמנה הוקצו באקראי להפחתה של 25% בקלוריות או לתזונה רגילה למשך שנתיים. DunedinPACE הראה האטה בקצב ההזדקנות, אבל שעונים אחרים כמו GrimAge ו-PhenoAge לא השתנו באופן מובהק, וגודל האפקט היה קטן. אותה התערבות, אותם אנשים, ותשובות שונות לפי השעון.