דווקא עיבוי במגזר הטמפורלי, ולא דילול, נקשר לחומרת המחלה אצל 833 עיניים שנבדקו, אך עדיין לא ברור אם זה מנבא החמרה עתידית
דווקא עיבוי במגזר הטמפורלי, ולא דילול, נקשר לחומרת המחלה אצל 833 עיניים שנבדקו, אך עדיין לא ברור אם זה מנבא החמרה עתידית
מיליוני חולי סוכרת ברחבי העולם עוברים מעקב קבוע אחר רשתית העין כדי לזהות מוקדם סימנים לנזק. במקום דילול בשכבת סיבי העצב המקיפה את עצב הראייה, נמצא שדווקא עיבוי באזור ספציפי עשוי להצביע על החמרה במחלה, כך עולה מדיווח על מחקר שבדק 833 עיניים של חולי סוכרת מסוג 2 בסין. הממצא עשוי לשנות את אופן הניטור של רטינופתיה סוכרתית.
על פי הדיווח, חוקרים בדקו 833 עיניים ימניות של משתתפים בקהילה בפושון, סין: 273 עיניים עם רטינופתיה סוכרתית ו-560 עיניים ללא המחלה. כל המשתתפים עברו בדיקות עיניים מקיפות, צילום קרקעית עין וסריקת OCT למדידת עובי שכבת סיבי העצב המקיפה את עצב הראייה. החוקרים חילקו את העיניים לשלוש קבוצות: ללא רטינופתיה סוכרתית, עם מחלה לא מתפשטת ועם מחלה מתפשטת.
התוצאה הפתיעה: לא נמצא הבדל בעובי הכולל של שכבת העצב בין הקבוצות, אך באזור הטמפורלי, המגזר הצדדי של השכבה, נמצא עיבוי משמעותי בעיניים חולות. ככל שחומרת המחלה גדלה, כך גדל העיבוי באזור זה. ניתוח סטטיסטי מתקדם הראה שחומרת המחלה הייתה הגורם היחיד שחזה באופן עצמאי את העיבוי הטמפורלי.
הממצא עומד בניגוד לדפוס הדילול הכללי ששוחזר במחקרים קודמים על חולי סוכרת. החוקרים מציעים שני הסברים אפשריים. ראשית, מחקר זה תפס שלב ביניים "נוירו-דלקתי" שבו חסימה מקומית של הזרימה בתוך האקסונים ותגובת תאי גליה, תאי תמיכה במערכת העצבים, גורמים לעיבוי זמני שמסווה את אובדן התאים העצביים. מחקרים אחרים אולי תפסו שלבים מאוחרים יותר של דילול ניווני.
שנית, על פי הדיווח, באוכלוסיית המחקר נמצא שיעור גבוה במיוחד של בצקת מקולרית סוכרתית, 41.4% מהעיניים החולות. בצקת זו גורמת להצטברות נוזלים מקומית ולהתרחבות של מגזרים ספציפיים ברשתית. הדיווח מציין שהממצא תומך ברעיון של שני תת-טיפוסים שונים של רטינופתיה סוכרתית: אחד בעל אופי וסקולרי-דומיננטי (נזק לכלי דם בעיקר) ואחר בעל אופי נוירו-דלקתי.
שכבת סיבי העצב ברשתית משמשת כבר שנים כלי מוכר למעקב אחר ניוון עצבי. מחקרים קודמים קטנים יותר דיווחו על דילול בשכבה זו כסימן להופעה והתקדמות של רטינופתיה סוכרתית אצל חולי סוכרת מסוג 2. מחקר יפני שפורסם בכתב העת Graefe's Archive for Clinical and Experimental Ophthalmology בדק, על פי המחקר, 1,273 עיניים של מבוגרים מעל גיל 65 ומצא דילול במספר אזורים ברשתית אצל אנשים עם פרה-סוכרת וסוכרת ללא רטינופתיה גלויה. מחקר טורקי מ-2016 בכתב העת Ophthalmologica בדק, על פי המחקר, 90 חולי סוכרת מסוג 1 ללא רטינופתיה מאובחנת ומצא שינויים מבניים מוקדמים ברשתית בהשוואה ל-100 בריאים.
המחקר החדש מציע שבמקום למדוד רק את העובי הכולל של השכבה, יש לבחון שינויים ספציפיים לפי מגזרים. החוקרים מסכמים שבמקום שינויים גלובליים, מתרחשים שינויים אזוריים ברטינופתיה סוכרתית. הם ממליצים לשלב סמנים ביולוגיים עצביים ספציפיים למגזר באסטרטגיות מקיפות להערכת סיכון וניהול של רטינופתיה סוכרתית.
המחקר הוא מחקר חתך, צילום מצב בנקודת זמן אחת, ולא מעקב לאורך זמן אחר אותם חולים. לכן לא ניתן להסיק ממנו קשר סיבתי ודאי בין העיבוי הטמפורלי לבין התקדמות המחלה. כמו כן, האוכלוסייה שנבדקה הייתה סינית עם שיעור גבוה במיוחד של בצקת מקולרית, ולא ברור אם הממצאים תקפים גם לאוכלוסיות אחרות עם מאפיינים שונים.
כדי לאמת את הממצאים ולבחון את השימוש הקליני שלהם, יידרשו מחקרי מעקב ארוכי טווח שיבדקו אם עיבוי טמפורלי אכן מנבא החמרה עתידית במחלה, ואם שילוב המדידה הזו בפרוטוקולי המעקב משפר את זיהוי החולים בסיכון גבוה. מומלץ לחולי סוכרת להמשיך במעקב הקבוע אצל רופא עיניים ולשמור על איזון סוכר טוב, הדרך המוכחת ביותר למנוע נזק לרשתית.
כתבה זו היא דיווח חדשותי בלבד ואינה מהווה ייעוץ, אבחון או המלצה רפואית. לקבלת מידע המותאם למצבכם האישי יש להתייעץ עם רופא או איש מקצוע מוסמך.