אובדן של אדם קרוב יכול לשנות כמעט כל דבר בחיים: את השגרה, את היחסים עם המשפחה, את השינה, את התיאבון ואת התחושה לגבי העתיד. עבור ישראלים שמתמודדים עם שכול לאחר שנים של מלחמה, טרור, שירות צבאי, פיגועים או אובדן פתאומי, האבל יכול להיות מורכב במיוחד.
אובדן של אדם קרוב יכול לשנות כמעט כל דבר בחיים: את השגרה, את היחסים עם המשפחה, את השינה, את התיאבון ואת התחושה לגבי העתיד. עבור ישראלים שמתמודדים עם שכול לאחר שנים של מלחמה, טרור, שירות צבאי, פיגועים או אובדן פתאומי, האבל יכול להיות מורכב במיוחד.
אובדן של אדם קרוב יכול לשנות כמעט כל דבר בחיים: את השגרה, את היחסים עם המשפחה, את השינה, את התיאבון ואת התחושה לגבי העתיד. עבור ישראלים שמתמודדים עם שכול לאחר שנים של מלחמה, טרור, שירות צבאי, פיגועים או אובדן פתאומי, האבל יכול להיות מורכב במיוחד.
אבל הוא תגובה טבעית למוות, והוא לא נראה אותו דבר אצל כולם. משרד הבריאות הישראלי מדגיש שתגובות לאובדן יכולות להיות רגשיות, קוגניטיביות, גופניות והתנהגותיות, ושהן מושפעות בין היתר מהנסיבות, מהקשר עם האדם שנפטר ומההקשר התרבותי והחברתי. (אתרי בריאותי)
הקושי הוא שלא תמיד קל לדעת מתי מדובר בעצב ואבל טבעיים, ומתי התסמינים עשויים להצביע על דיכאון קליני או על הפרעת אבל ממושך. לפעמים שלוש החוויות יכולות גם להופיע יחד.
ההבחנה חשובה לא כדי לשפוט את הדרך שבה אדם מתאבל, אלא כדי להבין מתי ייתכן שהוא זקוק לעזרה נוספת.
אבל הוא הדרך שבה הנפש והגוף מסתגלים למציאות חדשה לאחר אובדן משמעותי. אין "דרך נכונה" אחת להתאבל, ואין לוח זמנים שבו אדם אמור להפסיק להתגעגע או להיות עצוב.
משרד הבריאות מתאר אבל כתהליך אישי וייחודי, שיכול לכלול עצב, געגועים, כעס, אשמה, בדידות, ריקנות, בלבול, קשיי זיכרון, שינויים בתיאבון, קשיי שינה ועייפות. (אתרי בריאותי)
לכן אדם יכול להיות מתפקד בעבודה ועדיין להתפרק בבית. אדם אחר יכול להתקשות לעבוד במשך תקופה. מישהו יכול לבכות הרבה, בעוד שאדם אחר מרגיש קהות או חוסר יכולת לבכות בכלל.
כל אלה אינם בהכרח סימנים לדיכאון.
חשוב במיוחד לזכור שאבל אינו בהכרח תהליך ליניארי. אדם יכול להרגיש שהוא מתקדם במשך כמה ימים ואז לחוות יום קשה מאוד בעקבות שיר, תמונה, מקום, יום הולדת או תאריך הקשור לאדם שנפטר.
ההבדל אינו פשוט כמו "אבל הוא עצב ודיכאון הוא עצב עמוק יותר".
גם אבל וגם דיכאון יכולים לגרום לעצב, עייפות, בעיות שינה, ירידה בתיאבון וקושי להתרכז. ההבדל קשור במידה רבה לאופי החוויה, למשכה, להשפעתה על התפקוד ולתוכן של המחשבות והרגשות.
בדיכאון קליני, מצב רוח ירוד או אובדן עניין והנאה נמשכים בדרך כלל לפחות שבועיים ומפריעים באופן משמעותי לחיי היומיום. (National Institute of Mental Health)
באבל, לעומת זאת, הרגשות נוטים להיות קשורים באופן ברור לאובדן. אדם יכול להיות מוצף בגעגועים ובכאב כאשר הוא חושב על האדם שנפטר, אך עדיין להיות מסוגל לחוות רגעים של חיבור, הנאה, צחוק או עניין בדברים אחרים.
אדם שמתאבל על בן משפחה עשוי לחשוב:
"אני כל כך מתגעגע אליו. אני לא מאמין שהוא איננו."
אדם שמתמודד עם דיכאון עשוי לחשוב:
"אין שום דבר טוב בחיים שלי. אני חסר ערך. שום דבר לא ישתנה."
ההבדל אינו מוחלט, ואדם שמתאבל יכול בהחלט לחוות מחשבות שליליות. אבל כאשר תחושת חוסר הערך, חוסר התקווה ואובדן העניין מתפשטים מעבר לאבל עצמו ומשפיעים על כמעט כל תחום בחיים, כדאי לבדוק אפשרות של דיכאון.
| מאפיין | אבל | דיכאון |
|---|---|---|
| מה עומד במרכז? | אובדן וגעגוע לאדם שנפטר | מצב רוח ירוד או אובדן עניין כללי |
| רגשות | יכולים להגיע בגלים | נוטים להיות מתמשכים ורחבים יותר |
| הנאה | עדיין יכולים להיות רגעים של שמחה וחיבור | עניין והנאה עלולים להיעלם מרוב התחומים |
| מחשבות | געגועים, זיכרונות, "הלוואי שהיה כאן" | חוסר ערך, אשמה קשה, חוסר תקווה |
| תחושת העצמי | לרוב נשמרת למרות הכאב | עלולה להיפגע משמעותית |
| קשר לאחרים | לעיתים קרובות יש רצון לתמיכה | עלול להיות חוסר עניין או הסתגרות כללית |
| תפקוד | עשוי להיפגע, אך יכול להשתפר בהדרגה | עלול להיפגע באופן משמעותי ומתמשך |
| מחשבות אובדניות | אינן חלק הכרחי מאבל ודורשות תשומת לב אם מופיעות | יכולות להופיע ודורשות התייחסות מקצועית מיידית |
הטבלה אינה כלי לאבחון. בפועל, אבל ודיכאון יכולים להופיע במקביל, והערכה מקצועית יכולה לעזור להבין מה קורה.
אחת הטעויות הנפוצות היא לחשוב שאם אדם איבד מישהו, כל עצב שהוא חווה הוא "רק אבל".
זה לא תמיד המצב.
לפיAmerican Psychiatric Association, אבל ודיכאון יכולים להופיע יחד, וכאשר הם מתקיימים במקביל, האבל עשוי להיות חמור וממושך יותר. (American Psychiatric Association)
לדוגמה, אדם יכול להתאבל על בן משפחה שנפטר ובמקביל לפתח דיכאון שגורם לו:
במצב כזה אין צורך לבחור בין "אבל" לבין "דיכאון". ייתכן ששניהם מתרחשים, ושניהם ראויים לטיפול ותמיכה.
יש הבדל בין אבל שנמשך זמן רב לבין מצב שבו תסמיני האבל הופכים למשתקים ומתמשכים.
המונח הפרעת אבל ממושך (Prolonged Grief Disorder) נוסף ל-DSM-5-TR של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית. אצל מבוגרים, האבחנה קשורה לתסמינים משמעותיים שנמשכים לפחות 12 חודשים לאחר מותו של אדם קרוב, כולל געגוע עז או עיסוק מתמשך באדם שנפטר, לצד תסמינים נוספים ופגיעה משמעותית בתפקוד. (American Psychiatric Association)
חשוב: משך הזמן לבדו אינו קובע שיש הפרעה.
אדם יכול להתגעגע לאדם שנפטר גם שנים לאחר מותו. יום השנה למוות יכול להיות קשה. חגים, ימי הולדת ואירועים משפחתיים יכולים להציף מחדש רגשות.
מה שחשוב יותר הוא התמונה הכוללת: עוצמת התסמינים, המשך שלהם, הפגיעה בתפקוד והאם האדם מצליח בהדרגה להסתגל לחיים לצד האובדן.
ה-APA מציינת סימנים כמו הפרעה בתחושת הזהות, חוסר אמון במוות, הימנעות מתזכורות, כאב רגשי עז, קושי להשתלב מחדש בחיים, קהות רגשית, תחושה שהחיים חסרי משמעות ובדידות חזקה. (American Psychiatric Association)
שכול בישראל עשוי להיות קשור לא רק לאובדן אישי אלא גם להקשר לאומי, צבאי וחברתי.
אובדן של חייל, מילואימניק, בן משפחה בפיגוע או אדם שנהרג במהלך מלחמה יכול להיות מלווה בקהילה שלמה שמתאבלת יחד עם המשפחה.
גם נסיבות המוות עצמן יכולות להשפיע על תהליך האבל. אובדן פתאומי או אלים עשוי להוסיף שכבות של טראומה, שאלות, כעס או תמונות קשות.
עם זאת, חשוב לא להניח שכל מי שחווה אובדן טראומטי יפתח הפרעת אבל. משרד הבריאות מציין שאבל בנסיבות טראומטיות עשוי להיות גורם סיכון, אך רוב האנשים שמתמודדים עם אבל, גם כאשר האובדן התרחש בנסיבות טראומטיות, לא יפתחו תסמינים של אבל ממושך. (אתרי בריאותי)
טקסי אבלות אינם רק מסורת. עבור אנשים רבים, הם מספקים מבנה בתקופה שבה החיים מרגישים חסרי סדר.
בישראל, מסורות יהודיות כוללות בין היתר את תקופת השבעה, ולאחר מכן את השלושים ואירועי זיכרון בהמשך. משרד ממשלת ישראל מתאר את תקופות השבעה והשלושים כחלק ממנהגי האבלות בישראל. (Government of Israel)
הטקסים יכולים ליצור:
אבל לא כל אדם מתאבל באותה דרך, ולא כל משפחה מקיימת בדיוק את אותם מנהגים. משרד הבריאות מדגיש שאפשר לבחור אילו טקסים או מנהגים מתאימים לאדם ולמשפחתו ולמצוא דרכים אישיות להמשיך את הקשר עם האדם שנפטר. (אתרי בריאותי)
אחת הגישות הלא מועילות היא לחשוב שהמטרה היא להפסיק להתאבל.
אובדן משמעותי אינו משהו שצריך פשוט "להתגבר עליו" ולשכוח. המטרה היא ללמוד בהדרגה לחיות לצד המציאות החדשה.
משרד הבריאות מדגיש את החשיבות של חמלה עצמית, תמיכה, סבלנות והבנה כחלק מההתמודדות עם אבל. (אתרי בריאותי)
אל תרגישו שאתם חייבים להיות חזקים כל הזמן. עצב, כעס, געגוע, בלבול ואפילו קהות רגשית יכולים להופיע כחלק מהאבל.
גם כשאין חשק:
לא תמיד צריך לדבר על האובדן. לפעמים מספיק לשבת ליד אדם אחר, לצאת להליכה או לשתות קפה יחד.
אפשר לשמור תמונות, לכתוב מכתב לאדם שנפטר, לבשל את המאכל האהוב עליו, לספר עליו לילדים או להשתתף במעשה שמנציח משהו שהיה חשוב לו.
יום טוב אינו אומר ששכחתם. יום קשה אינו אומר שחזרתם לנקודת ההתחלה.
אין צורך לחכות עד שתהיה אבחנה רשמית כדי לדבר עם איש מקצוע.
אם אתם מרגישים שמשהו השתנה באופן משמעותי בחיים שלכם מאז האובדן, אפשר להתייעץ.
שימו לב במיוחד אם:
משרד הבריאות ממליץ לפנות לאנשי מקצוע כאשר תגובות אבל חריפות נמשכות לאורך זמן, במיוחד כאשר יש עיסוק אינטנסיבי באדם שנפטר או בנסיבות המוות לצד צמצום משמעותי של היבטים אחרים בחיים. (אתרי בריאותי)
אובדן בזמן מלחמה יכול להיות מורכב מכיוון שהאבל אינו בהכרח מתרחש בסביבה שקטה.
ייתכן שאדם מתאבל ובמקביל:
במצב כזה, ייתכן שלאדם פשוט אין "מרחב" רגשי להתאבל.
זה יכול לגרום לאדם להרגיש שהוא צריך להמשיך לתפקד למרות האובדן. לפעמים דווקא חודשים לאחר האירוע, כאשר המצב מתחיל להירגע מעט, הרגשות הופכים חזקים יותר.
זה לא בהכרח אומר שמשהו השתבש. לפעמים הנפש מתחילה להתמודד עם האובדן רק כאשר יש מספיק ביטחון לעשות זאת.
לא תמיד צריך למצוא את המילים המושלמות.
לעיתים התמיכה הטובה ביותר היא פשוט נוכחות.
לפעמים האדם המתאבל דווקא רוצה לשמוע את שמו של האדם שאיבד ולדעת שגם אחרים זוכרים אותו.
לא.
אבל הוא אינו מחלה שצריך "לתקן". אנשים רבים עוברים תקופות קשות של אבל ומצליחים בהדרגה להסתגל למציאות החדשה בעזרת משפחה, חברים, קהילה, אמונה, מסורות ומשאבים אישיים.
אבל טיפול יכול להיות משמעותי כאשר הכאב הופך למשתק, כאשר מתפתח דיכאון, כאשר יש טראומה סביב נסיבות המוות או כאשר האדם מרגיש שאינו מצליח להתמודד לבד.
המטרה של טיפול אינה לגרום לאדם להפסיק לאהוב או לזכור את האדם שנפטר. היא יכולה להיות לעזור לו להתמודד עם הכאב, לחזור בהדרגה לתפקוד ולמצוא דרך לחיות לצד האובדן.
אפשר לחשוב על שלוש האפשרויות כך:
אבל:"אני כואב כי איבדתי אדם שהיה חשוב לי."
דיכאון:"אני מרגיש רע לגבי עצמי, לגבי החיים ולגבי העתיד, והתחושה הזו משפיעה כמעט על הכול."
אבל ממושך:"הכאב והעיסוק באדם שנפטר נשארים עוצמתיים ומתמשכים במידה שמונעת ממני להשתלב מחדש בחיים."
כמובן, אלה תיאורים כלליים ולא אבחנות. רק איש מקצוע יכול להעריך האם אדם עומד בקריטריונים של הפרעה מסוימת.
אחרי אובדן, עצב אינו בהכרח סימן לדיכאון. געגועים, בכי, כעס, אשמה, עייפות, קשיי שינה ואפילו תקופות שבהן קשה לתפקד יכולים להיות חלק טבעי מתהליך האבל. משרד הבריאות מדגיש שאבל הוא תהליך אישי, ושאין דרך אחת נכונה להתאבל. (אתרי בריאותי)
עם זאת, כדאי לשים לב כאשר המצוקה הופכת מתמשכת ומשתקת, כאשר אובדן העניין והתקווה מתפשטים כמעט לכל תחום בחיים, או כאשר האדם אינו מצליח בהדרגה לחזור לתפקוד.
חשוב גם לזכור שאבל ודיכאון אינם תמיד "או-או". אדם יכול להתאבל על אדם אהוב ובמקביל לפתח דיכאון או הפרעת אבל ממושך.
אחרי שנים של סכסוך ושכול בישראל, אין צורך לצפות מעצמכם "לחזור לשגרה" במהירות. החלמה אינה פירושה לשכוח את האדם שאיבדתם. לפעמים היא פירושה ללמוד כיצד להמשיך לחיות, לאהוב, לזכור ולתפקד - תוך שמירה על הקשר והזיכרון של מי שאיננו.
מאמר זה מיועד למטרות מידע כללי בלבד ואינו מהווה אבחון, ייעוץ רפואי או תחליף לטיפול מקצועי. אבל הוא תגובה טבעית לאובדן, אך תסמינים מתמשכים או חמורים עשויים להצדיק הערכה של איש מקצוע בתחום בריאות הנפש. אם אתם או אדם קרוב חווים מחשבות אובדניות, תחושת חוסר תקווה קיצונית או סכנה מיידית, יש לפנות מיד לשירותי חירום או לקבלת עזרה מקצועית.