טראומת מלחמה לא נראית אותו דבר אצל כולם. אדם אחד עשוי להתקשות לישון לאחר שהיה באזור שבו נשמעו אזעקות, בעוד שאדם אחר מתמודד עם זיכרונות קשים לאחר שירות מילואים, אובדן של אדם קרוב, פינוי מהבית או חשיפה ממושכת לחדשות ולאירועים מלחיצים. גם התגובה יכולה להשתנות עם הזמן: לפעמים מצליחים לתפקד במשך חודשים ורק מאוחר יותר מתחילים להופיע חרדה, עצב, כעס, ניתוק או תחושת דריכות מתמדת.
טראומת מלחמה לא נראית אותו דבר אצל כולם. אדם אחד עשוי להתקשות לישון לאחר שהיה באזור שבו נשמעו אזעקות, בעוד שאדם אחר מתמודד עם זיכרונות קשים לאחר שירות מילואים, אובדן של אדם קרוב, פינוי מהבית או חשיפה ממושכת לחדשות ולאירועים מלחיצים. גם התגובה יכולה להשתנות עם הזמן: לפעמים מצליחים לתפקד במשך חודשים ורק מאוחר יותר מתחילים להופיע חרדה, עצב, כעס, ניתוק או תחושת דריכות מתמדת.
טראומת מלחמה לא נראית אותו דבר אצל כולם. אדם אחד עשוי להתקשות לישון לאחר שהיה באזור שבו נשמעו אזעקות, בעוד שאדם אחר מתמודד עם זיכרונות קשים לאחר שירות מילואים, אובדן של אדם קרוב, פינוי מהבית או חשיפה ממושכת לחדשות ולאירועים מלחיצים. גם התגובה יכולה להשתנות עם הזמן: לפעמים מצליחים לתפקד במשך חודשים ורק מאוחר יותר מתחילים להופיע חרדה, עצב, כעס, ניתוק או תחושת דריכות מתמדת.
לכן אין "טיפול אחד לטראומת מלחמה" שמתאים לכולם. בישראל קיימות מספר אפשרויות טיפול, כולל EMDR, CBT ממוקד טראומה, טיפול קבוצתי, טיפול משפחתי וטיפול באמנות, לצד טיפולים ותמיכה דרך קופות החולים ומרכזי החוסן.
הדבר החשוב הוא לא רק לדעת מה שמות הטיפולים, אלא להבין מה כל טיפול מנסה לעשות, למי הוא עשוי להתאים, ומה אפשר לעשות אם עדיין לא יודעים איזה טיפול לבחור.
לפני שמתחילים לחפש מטפל, כדאי לחשוב על הבעיה שמביאה אתכם לטיפול. המטרה לא חייבת להיות אבחון רשמי. מספיק לזהות מה השתנה בחיים שלכם מאז האירוע או התקופה המלחמתית.
טראומה יכולה להתבטא במחשבות, רגשות, התנהגות וגם בתגובות גופניות. לדוגמה, אדם יכול להרגיש דריכות כאשר הוא שומע רעש פתאומי, להימנע ממקומות שמזכירים לו את האירוע, לסבול מסיוטים או להרגיש שהוא כל הזמן מחכה שמשהו רע יקרה.
ה-משרד הבריאות מציין שתסמינים הקשורים לטראומה יכולים לכלול בין היתר זיכרונות או מחשבות חוזרות על האירוע, הימנעות, דריכות מוגברת ושינויים במצב הרוח ובהתנהגות.
לפני פגישה ראשונה, אפשר לכתוב לעצמכם:
התשובות יכולות לעזור לכם ולמטפל להבין מאיפה להתחיל.
EMDR, או Eye Movement Desensitization and Reprocessing, הוא אחד השמות שמופיעים לעיתים קרובות כאשר מחפשים טיפול ממוקד-טראומה. הטיפול פותח במקור לטיפול במצוקה הקשורה לזיכרונות טראומטיים, והוא משתמש בפרוטוקול מובנה הכולל התייחסות לזיכרון ולמרכיבים הקשורים אליו.
במהלך טיפול EMDR, המטפל עשוי לבקש מהמטופל להיזכר בהיבטים מסוימים של אירוע מטריד תוך ביצוע גירוי דו-צדדי, כגון תנועות עיניים או גירויים קוליים. המטרה אינה למחוק את הזיכרון אלא לעזור לאדם לעבד אותו כך שהוא יהיה פחות מציף.
לפיהאגודה האמריקאית לפסיכולוגיה, EMDR הוא אחת הגישות שנחקרו לטיפול ב-PTSD.
חשוב להבין שלא כל אדם צריך להתחיל מיד בעיבוד טראומה. לפעמים הטיפול מתחיל דווקא ביצירת תחושת ביטחון, בהבנת התסמינים ובלימוד כלים להתמודדות.
CBT, או טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, מתמקד בקשר שבין מחשבות, רגשות והתנהגות. כאשר מדובר בטראומה, קיימות גרסאות של CBT שמותאמות באופן ספציפי לתגובות טראומטיות.
אחרי אירוע קשה, המוח יכול להתחיל לפרש את העולם בצורה שונה. אדם שהיה באזור מסוכן עשוי לחשוב, למשל, "אני אף פעם לא בטוח", או "אם אני לא בודק את החדשות כל הזמן, משהו רע יקרה."
מחשבות כאלה יכולות להוביל להתנהגויות כמו הימנעות, בדיקות חוזרות, בידוד או דריכות מתמדת.
CBT ממוקד טראומה יכול לעזור לזהות את המעגל הזה ולפתח דרכים בריאות יותר להתמודד איתו. ה-National Center for PTSD מציין טיפולים קוגניטיביים והתנהגותיים בין הגישות המבוססות לטיפול ב-PTSD.
אחד היתרונות של CBT הוא שהוא יכול להיות מאוד מעשי. המטופל לא רק מדבר על מה שמרגיש רע, אלא גם לומד מה לעשות כאשר התחושות והמחשבות האלה מופיעות.
טיפול קבוצתי יכול להיות משמעותי במיוחד עבור אנשים שחוו מצבים דומים. במקום לשבת מול מטפל ולנסות להסביר למישהו שלא עבר את אותה חוויה מה אתם מרגישים, אתם נמצאים עם אנשים שיכולים להבין חלק מההתמודדות מניסיון אישי.
בישראל קיימות מסגרות קבוצתיות שונות עבור נפגעי טראומה, משפחות, אנשי כוחות הביטחון ואוכלוסיות שנפגעו מהמצב הביטחוני. גםמרכזי החוסן מציעים בהתאם למסגרת ולזכאות אפשרויות טיפול ותמיכה שונות.
טיפול קבוצתי יכול לספק:
עם זאת, קבוצה אינה מתאימה לכולם. אדם שמרגיש מוצף מעצם השמיעה של סיפורים טראומטיים של אחרים עשוי להעדיף להתחיל בטיפול פרטני.
אפשר לשאול את מנחה הקבוצה מראש איך היא מתנהלת ומה עושים אם משתתף מרגיש מוצף במהלך המפגש.
טראומת מלחמה אינה תמיד נשארת אצל האדם שחווה את האירוע. כאשר אחד מבני המשפחה חוזר ממילואים, כאשר המשפחה מתמודדת עם אובדן או פינוי, או כאשר אחד ההורים סובל מחרדה משמעותית, כל מערכת היחסים יכולה להשתנות.
לפעמים בני המשפחה רוצים לעזור אבל לא יודעים איך.
בן זוג עשוי לחשוב שהוא צריך "להוציא" את האדם מהמצב. הורה יכול להיות מודאג מההשפעה על הילדים. האדם עצמו עשוי להרגיש שאף אחד בבית לא באמת מבין אותו.
טיפול משפחתי מאפשר להפוך את הבעיה מ־"הבעיה שלו" ל־"משהו שהמשפחה מתמודדת איתו יחד."
אפשר לעבוד על:
לא צריך לחכות עד שכל המשפחה תהיה במשבר כדי לשקול טיפול משפחתי. לפעמים כמה מפגשים יכולים לעזור לבני המשפחה להבין כיצד לתמוך באדם שנמצא במצוקה בלי להפוך בעצמם למוצפים.
לא כולם מסוגלים לדבר באופן ישיר על טראומה. לפעמים הזיכרון קשה מדי, לפעמים אין מילים לתאר אותו, ולפעמים האדם פשוט מרגיש שהוא לא רוצה לדבר.
טיפול באמנות משתמש ביצירה כחלק מהעבודה הטיפולית. זה יכול לכלול ציור, צבע, פיסול, קולאז' או צורות אחרות של ביטוי יצירתי, בהתאם להכשרה של המטפל ולגישה הטיפולית.
המטרה אינה ליצור "אמנות יפה".
היצירה יכולה להפוך לדרך נוספת לבטא רגשות, מחשבות וחוויות שקשה להסביר במילים.
זה עשוי להיות רלוונטי במיוחד לילדים ובני נוער, אך גם מבוגרים יכולים להפיק תועלת מגישות יצירתיות במסגרת טיפולית מתאימה.
לדוגמה, במקום לשאול ילד "מה אתה מרגיש מאז האזעקות?", מטפל יכול להשתמש בפעילות יצירתית כדי לתת לילד דרך עקיפה יותר לבטא פחד, כעס או בלבול.
חשוב לזכור שטיפול באמנות הוא תחום טיפולי בפני עצמו, ולכן כדאי לבדוק את ההכשרה המקצועית של האדם שמציע אותו ולא להסתמך רק על הכותרת "טיפול באמנות".
לא כל מי שחווה טראומה צריך תרופות. עם זאת, במקרים מסוימים פסיכיאטר עשוי לשקול טיפול תרופתי כחלק מתוכנית רחבה יותר, במיוחד כאשר קיימים תסמינים משמעותיים של חרדה, דיכאון, הפרעות שינה או PTSD.
תרופות אינן "מוחקות" טראומה. כאשר הן ניתנות, המטרה יכולה להיות להפחית תסמינים מסוימים ולאפשר לאדם לתפקד טוב יותר ולהשתתף בטיפול פסיכולוגי כאשר הדבר מתאים.
פסיכיאטר הוא רופא שיכול לבצע הערכה רפואית ולרשום תרופות. חשוב לא להתחיל, להפסיק או לשנות מינון של תרופה ללא התייעצות עם איש מקצוע מתאים.
במקרים מסוימים טיפול תרופתי וטיפול פסיכולוגי יכולים להשתלב זה בזה, במקום לבחור בהכרח באחד מהם.
אין תשובה אחת שמתאימה לכולם. הבחירה יכולה להיות מושפעת מסוג התסמינים, מהאירוע שעברת, מהעדפותיך ומהיכולת שלך להתמודד עם שיחה ישירה על הטראומה.
| סוג טיפול | במה הוא מתמקד בעיקר | עשוי להתאים במיוחד ל... |
|---|---|---|
| EMDR | עיבוד זיכרונות טראומטיים | זיכרונות, טריגרים ותגובות טראומטיות |
| CBT ממוקד טראומה | מחשבות, רגשות והתנהגויות | חרדה, הימנעות ומחשבות מטרידות |
| טיפול קבוצתי | תמיכה ועיבוד בתוך קבוצה | תחושת בידוד וצורך בקהילה |
| טיפול משפחתי | יחסים ותקשורת | משפחות שנפגעו מהטראומה |
| טיפול באמנות | ביטוי רגשי באמצעות יצירה | אנשים, כולל ילדים, שמתקשים לבטא הכול במילים |
| טיפול תרופתי | הפחתת תסמינים | מצבים שבהם איש מקצוע רפואי מעריך שתרופה עשויה לעזור |
הטבלה היא נקודת התחלה בלבד. מטפל מקצועי יכול לעזור להחליט איזה מסלול מתאים לאחר הערכה של המצב.
אחת הטעויות הנפוצות היא לחשוב שאתם צריכים לבחור את סוג הטיפול לפני שאתם פונים לאיש מקצוע.
בפועל, אתם יכולים להתחיל דווקא בשאלה פשוטה:
זו סיבה לגיטימית לחלוטין לפנות לטיפול.
בפגישה הראשונה אפשר לספר מה מפריע לכם כרגע ולשאול את המטפל:
התשובות יכולות לעזור לכם להבין אם הגישה והמטפל מתאימים לכם.
אחרי טראומה, אנשים מסוימים מרגישים לחץ "לדבר על הכול" במהירות. אבל טיפול טוב אינו בהכרח מרוץ להגיע מיד לפרטים הקשים ביותר.
לפעמים השלב הראשון הוא דווקא ללמוד לישון טוב יותר, לזהות טריגרים, להפחית דריכות ולבנות תחושת ביטחון.
אפשר להתחיל בשאלות כמו:
רק לאחר שיש יותר יציבות, המטפל והמטופל יכולים להחליט יחד אם וכיצד להתקדם לעיבוד הטראומה.
טיפול מקצועי הוא חשוב, אבל יש גם דברים שאפשר לעשות ביום-יום כדי לתמוך בהתמודדות.
מלחמה יכולה להפוך את היום לבלתי צפוי. שגרה בסיסית של שינה, אוכל, עבודה, פעילות גופנית וזמן עם אנשים קרובים יכולה לספק תחושת יציבות.
להישאר מעודכנים חשוב, אבל צפייה בלתי פוסקת בתוכן מלחיץ עלולה להגביר את הדריכות. נסו לבחור זמנים מוגדרים לקבלת עדכונים במקום לבדוק את הטלפון באופן אוטומטי לאורך כל היום.
רשמו לעצמכם מתי החרדה עולה. האם זה קורה בעקבות אזעקה? הודעה? סרטון? מקום מסוים? הבנה של הטריגרים יכולה לעזור לכם לדבר עליהם בטיפול.
נשימה איטית, התמקדות במה שאתם רואים ושומעים סביבכם, מתיחות, הליכה או פעילות גופנית קלה יכולות לעזור לחלק מהאנשים להתמודד עם עוררות גבוהה.
טראומה יכולה לגרום לאנשים להתרחק מאחרים. נסו לשמור לפחות על קשר עם אדם אחד שאתם סומכים עליו.
לפעמים אנשים מנסים להרגיע את עצמם באמצעות אלכוהול או חומרים אחרים. למרות שהם עשויים להרגיש מרגיעים בטווח הקצר, הם עלולים להחמיר בעיות שינה ומצוקה לאורך זמן.
אם המצוקה קשורה ישירות למצב הביטחוני, אפשר להתחיל לבדוק את האפשרויות הציבוריות לפני שפונים לטיפול פרטי.
קופת החולים: קופות החולים מספקות שירותי בריאות הנפש במסגרת מערכת הבריאות הציבורית. ניתן להתחיל באמצעות פנייה לקופה ובירור אפשרויות הטיפול הזמינות.
מרכזי חוסן:מרכזי החוסן נועדו לתת מענה לאנשים שנפגעו מבחינה רגשית בעקבות המצב הביטחוני, בהתאם לתנאי הזכאות ולמקום המגורים.
מרכזי בריאות הנפש: משרד הבריאות מפעיל ומסדיר שירותים קהילתיים וציבוריים לבריאות הנפש, כולל מרפאות רב-מקצועיות.
טיפול פרטי: אם אתם בוחרים מטפל פרטי, בדקו את ההכשרה שלו ואת הניסיון שלו בטראומה ולא רק את שם השיטה המופיעה בפרופיל.
אם אתם משרתים במילואים או נפגעתם באופן ישיר מאירוע ביטחוני, כדאי גם לבדוק האם אתם זכאים למסלולי סיוע נוספים.
לא כל טיפול מתאים לכל אדם, וגם מטפל מצוין לא בהכרח יהיה המטפל הנכון עבורכם.
אם אחרי תקופה סבירה אתם מרגישים שאין התקדמות, אפשר לדבר על זה ישירות עם המטפל.
אפשר לומר:
לפעמים צריך לשנות את מטרות הטיפול. לפעמים צריך גישה אחרת. לפעמים המטופל זקוק לשילוב של כמה סוגי תמיכה.
החלפת מטפל או גישה טיפולית אינה אומרת שנכשלתם. מציאת טיפול שמתאים לכם היא תהליך.
טראומת מלחמה יכולה להשפיע על הזיכרון, השינה, הגוף, המחשבות, היחסים והיכולת להרגיש בטוח. לכן הטיפול צריך להתייחס לאדם כולו ולא רק לאירוע שהתרחש.
EMDR עשוי להתאים לעיבוד זיכרונות טראומטיים. CBT ממוקד טראומה יכול לעזור לעבוד על מחשבות, הימנעות ודפוסי התנהגות. טיפול קבוצתי יכול להפחית בידוד וליצור תחושת שייכות. טיפול משפחתי יכול לעזור כאשר הטראומה משפיעה על כל הבית. טיפול באמנות יכול לספק דרך נוספת לביטוי כאשר קשה לדבר.
אבל אין צורך להחליט לבד.
אם אתם יודעים שמשהו השתנה מאז שחוויתם את המלחמה, אבל אינכם יודעים איזה טיפול מתאים - זה כשלעצמו מקום טוב להתחיל ממנו.
המטרה הראשונה אינה בהכרח "להתגבר על הטראומה". לפעמים המטרה הראשונה היא פשוט לישון קצת יותר טוב, להרגיש קצת פחות דרוכים, להבין מה קורה לכם ולמצוא דרך לחזור בהדרגה לחיים שאתם רוצים לחיות.
מאמר זה מיועד למטרות מידע כללי בלבד ואינו מהווה אבחון, ייעוץ רפואי או תחליף לטיפול מקצועי. סוג הטיפול המתאים משתנה מאדם לאדם ותלוי בנסיבות, בתסמינים ובהערכה של איש מקצוע מוסמך. אם אתם חווים מצוקה משמעותית, פנו לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש או לשירותי התמיכה הרלוונטיים בישראל. במקרה של סכנה מיידית לעצמכם או לאחרים, פנו לשירותי החירום או לחדר המיון הקרוב.