אנשים במשקל תקין על פי BMI נמצאו בסיכון גבוה עד 50% למחלות לב, אם היקף המותניים שלהם היה גבוה, אך המחקר לא הוכיח קשר סיבתי ישיר
אנשים במשקל תקין על פי BMI נמצאו בסיכון גבוה עד 50% למחלות לב, אם היקף המותניים שלהם היה גבוה, אך המחקר לא הוכיח קשר סיבתי ישיר
מחקר שפורסם בכתב העת Journal of the American College of Cardiology מצא שמאות אלפי משתתפים היו בסיכון מוגבר משמעותית להתקף לב, שבץ מוחי, אי-ספיקת לב ופרפור פרוזדורים, למרות שמדד מסת הגוף (BMI) שלהם הוגדר כתקין או כעודף משקל. המשותף להם: היקף מותניים גבוה. על פי המחקר, אנשים עם BMI תקין או עודף משקל, אך עם היקף מותניים גבוה או יחס גבוה של מותניים לירכיים, היו בסיכון גבוה ב-15% עד 50% למרבית התוצאות הקרדיווסקולריות שנבדקו. המסקנה: המספר על המשקל לא מספר את הסיפור המלא. המקום שבו השומן מצטבר בגוף חשוב לא פחות, ואולי אפילו יותר.
מדד ה-BMI מחשב את היחס בין משקל לגובה, אך הוא לא מבחין בין שריר לשומן, ולא יודע לספר היכן השומן נמצא. גבר ספורטאי שרירי עשוי לקבל BMI גבוה למרות אחוז שומן נמוך, בעוד אדם רזה למראה עם בטן בולטת עשוי להיראות תקין על פי המדד, אך בפועל להיות בסיכון גבוה למחלות לב.
"ברור כבר זמן רב שלמדד הזה יש מגבלות", אומרת ד"ר ענת ברקוביץ, סגנית מנהל המערך הקרדיולוגי במרכז הרפואי שיבא. "יש אוכלוסיות שבהן ה-BMI אינו משקף היטב את כמות השומן בגוף. למשל, בגבר ספורטאי שהוא שרירי מאוד, המשקל שלו גבוה, הכול מבוסס למעשה על שרירים. יכול להיות לו אחוז שומן נמוך מאוד ו-BMI גבוה מאוד, ולכן המדד לא מתאים לכולם".
הסיבה שהיקף המותניים חשוב כל כך קשורה לסוג השומן שמצטבר באזור הבטן. מדובר בשומן ויסצרלי, שומן שנאגר סביב האיברים הפנימיים, ולא רק מתחת לעור. שומן זה אינו פסיבי: הוא מפריש חומרים ביולוגיים פעילים, כולל אדיפוקינים וציטוקינים, שמשפיעים על חילוף החומרים ומעוררים תהליכים דלקתיים בגוף.
"יש לו תפקיד מטבולי משמעותי מאוד", מוסיפה ד"ר ברקוביץ. "הוא מפריש אדיפוקינים, ציטוקינים וחומרים ביולוגיים פעילים המשפיעים על חילוף החומרים ועל התהליך הדלקתי, ומעלים את הסיכון הקרדיווסקולרי. אם בעבר חשבנו שזה סתם משהו שיושב שם, היום אנחנו מבינים שזו רקמה פעילה מאוד".
היקף המותניים אינו מודד ישירות את כמות השומן הוויסצרלי, אך הוא משמש מדד עקיף טוב להצטברות שומן בטני. לפי הנחיות החברה האירופית לקרדיולוגיה (ESC), הערך המומלץ להיקף מותניים בריא הוא עד 94 סנטימטר.
המחקר החדש אינו הראשון שמצביע על חולשות ה-BMI, והקהילה הרפואית מודעת לכך כבר זמן רב. בהנחיות של החברה האירופית לקרדיולוגיה משנת 2021 הודגש הצורך לשלב מדדים של השמנה מרכזית, כגון היקף מותניים, ובקווים המנחים העדכניים הנושא קיבל דגש רב עוד יותר.
"גם בקווים המנחים לקרדיולוגיית ספורט מודגש כי במצבים מסוימים BMI לבדו אינו מספיק, ויש לשלב מדדים נוספים של הרכב הגוף והשמנה מרכזית", מוסיפה ד"ר ברקוביץ.
עם זאת, המחקר החדש מספק ראיות כמותיות חזקות במיוחד על גודל הסיכון. הממצאים מבוססים על מעקב אחר מאות אלפי משתתפים ועל מדידה של תוצאות קרדיווסקולריות קשות, לא רק סמנים ביולוגיים או גורמי סיכון תיאורטיים.
לדברי החוקרים, הערכת הסיכון הקרדיווסקולרי צריכה להביא בחשבון לא רק את משקל הגוף, אלא גם את המקום שבו השומן מצטבר. BMI נמצא שוב ושוב כמנבא בלתי תלוי של מחלות לב וכלי דם, אך המחקר החדש מראה שאנשים עם BMI תקין עלולים להיות בסיכון גבוה אם היקף המותניים שלהם מעל הנורמה.
מחקר נוסף שפורסם לאחרונה בכתב העת Diabetes, Obesity & Metabolism בחן את הקשר בין קטגוריות השמנה שונות לבין תסמונת קרדיו-כליה-מטבולית. גם הוא מצא שאנשים עם BMI תקין או עודף משקל, אך עם עודף שומן מרכזי, היו בסיכון מוגבר משמעותית.
השאלה המעשית היא כיצד להטמיע את הממצאים האלה בקליניקה. מדידת היקף מותניים היא פשוטה וזולה, ואינה דורשת ציוד מיוחד או מומחיות רפואית. עם זאת, היא עדיין לא חלק שגרתי מהערכת הסיכון במרפאות רבות. מומלץ להתייעץ עם רופא לגבי הערכת סיכון קרדיווסקולרי מקיפה, הכוללת מדידת היקף מותניים לצד BMI ובדיקות נוספות.
כתבה זו היא דיווח חדשותי בלבד ואינה מהווה ייעוץ, אבחון או המלצה רפואית. לקבלת מידע המותאם למצבכם האישי יש להתייעץ עם רופא או איש מקצוע מוסמך.