נתוני בריאות לאומיים מארה"ב מצאו ש-71.5% מהמבוגרים הרגישו מאוד עייפים או מותשים לפחות בחלק מהימים, ו-16.6% דיווחו על עייפות תכופה. המספרים לא מסבירים למה אנחנו עייפים, אבל הם מזכירים שלא כל עייפות מתמשכת צריכה להפוך לרעש רקע.
נתוני בריאות לאומיים מארה"ב מצאו ש-71.5% מהמבוגרים הרגישו מאוד עייפים או מותשים לפחות בחלק מהימים, ו-16.6% דיווחו על עייפות תכופה. המספרים לא מסבירים למה אנחנו עייפים, אבל הם מזכירים שלא כל עייפות מתמשכת צריכה להפוך לרעש רקע.
בכתבה זו
יש עייפות שקל להסביר: לילה קצר, שבוע עמוס, ילדים שהתעוררו, אימון קשה או כמה ימים של מתח. ויש עייפות אחרת, כזו שמתחילה להרגיש כמו מצב ברירת המחדל.
היא לא תמיד דרמטית. לפעמים פשוט צריך עוד קפה כדי להתחיל את היום, מאבדים ריכוז אחר הצהריים, דוחים אימון כי אין כוח, או מתרגלים לתחושה ש"אני תמיד עייף".
נתונים חדשים מארה"ב מראים עד כמה החוויה הזו נפוצה. אבל המספר המעניין באמת אינו כמה אנשים היו עייפים פעם או פעמיים, אלא כמה מדווחים על עייפות שחוזרת ברוב הימים.
המרכז הלאומי לסטטיסטיקה של בריאות, שפועל במסגרת ה-CDC האמריקאי, ניתח את סקר הבריאות הלאומי של 2024. המשתתפים נשאלו באיזו תדירות, בשלושת החודשים האחרונים, הם הרגישו "מאוד עייפים או מותשים".
רוב המבוגרים, 71.5%, דיווחו על התחושה לפחות בחלק מהימים. 54.9% אמרו "בחלק מהימים", 10.7% "ברוב הימים" ו-5.9% "בכל יום".
כשהחוקרים חיברו את שתי הקבוצות האחרונות להגדרה של עייפות תכופה, הם הגיעו ל-16.6% מהמבוגרים, בערך אחד מכל שישה. זה כבר מספר שקשה לפטור במשפט "כולם קצת עייפים".
הבעיה עם המילה "עייפות" היא שהיא מתארת תחושה, לא סיבה.
שינה קצרה או מקוטעת יכולה להוביל לה. כך גם סטרס ממושך, דיכאון, חרדה, חסר ברזל, תפקוד לקוי של בלוטת התריס, זיהומים, תרופות מסוימות, מחלות כרוניות ותזונה לא מספקת.
גם אדם שישן שבע או שמונה שעות יכול לקום מותש, אם השינה שלו מקוטעת, אם יש לו הפרעת נשימה בשינה או אם השעון הביולוגי שלו לא מסונכרן עם שעות החיים בפועל. לכן "אני עייף" אינו אבחנה, אלא נקודת פתיחה.
הנתון המעניין יותר בדוח אינו רק השכיחות, אלא מה מופיע יחד עם העייפות. מבוגרים עם עייפות תכופה דיווחו הרבה יותר על קשיים בתפקוד: בערך מחצית מהם דיווחו על קושי בלפחות שלושה תחומי תפקוד, לעומת כ-16.9% בלבד בקרב אנשים בלי עייפות תכופה.
זה אינו מוכיח שהעייפות היא שהובילה לקושי. ייתכן שאותו מצב בריאותי עומד מאחורי שניהם.
אבל מבחינת החיים עצמם, ההבחנה חשובה: עייפות שהופכת קבועה ומתחילה להשפיע על עבודה, פעילות, ריכוז או תפקוד היא משהו אחר מעייפות אחרי לילה רע.
עייפות תכופה הייתה שכיחה יותר אצל נשים: 20% לעומת 13% אצל גברים. היא הייתה נפוצה יותר גם בחלק מהקבוצות הצעירות יותר, באנשים עם הכנסה נמוכה יותר ובאזורים פחות עירוניים.
הנתונים האלה אינם מסבירים את הסיבה, אבל הם מזכירים שעייפות אינה רק עניין של "ניהול זמן טוב יותר". עבודה, מצב כלכלי, בריאות, טיפול בילדים, גישה לטיפול רפואי, שינה וסטרס יכולים כולם להצטלב באותה תחושה.
עייפות הפכה לשוק. קפה, משקאות אנרגיה, תוספים, ויטמינים וטריקים של בוקר מבטיחים לתת עוד קצת כוח. לפעמים קפה באמת עוזר לעבור בוקר עייף, אבל כשהעייפות חוזרת שוב ושוב, הפתרון המהיר עלול להסתיר את השאלה החשובה יותר.
המסר אינו שעייפות היא סימן למחלה. ברוב המקרים יש לה הסברים פשוטים יותר. המסר הוא שעייפות כרונית אינה חלק בלתי נמנע מהחיים, שחייבים לקבל.