הזקיקים מאחורי הראש עמידים להורמון שמקריח את הקדמה ושומרים על העמידות גם אחרי ההעברה. אבל השיער המקורי ממשיך להידלדל, והראיות לבחירת מועמדים נשענות בעיקר על סקירות והסכמת מומחים
הזקיקים מאחורי הראש עמידים להורמון שמקריח את הקדמה ושומרים על העמידות גם אחרי ההעברה. אבל השיער המקורי ממשיך להידלדל, והראיות לבחירת מועמדים נשענות בעיקר על סקירות והסכמת מומחים
מי שמסתכל על ראש מקריח רואה כמעט תמיד את אותה תמונה. הקדמה והקודקוד מתדלדלים, והפס שמאחור ומעל האוזניים נשאר מלא. הדפוס הזה איננו מקרי: הוא הבסיס הביולוגי של השתלת שיער, וגם הסיבה שהיא לא פותרת הכול.
זקיק השיער הוא מבנה בתוך העור שמייצר את סיב השערה. בתחתיתו נמצא הבולבוס, שבו תאים מתחלקים במהירות ובונים את השערה, ובתוכו יושבת הפפילה הדרמלית, קבוצת תאים שמכוונת את הצמיחה. גבוה יותר נמצא אזור הבליטה (bulge), מאגר של תאי גזע שמחדש את הזקיק, ולצידו בלוטת חלב שמשמנת את השערה והעור.
הזקיק לא עובד ברצף. הוא עובר מחזורים של צמיחה (אנאגן), נסיגה קצרה (קטאגן) ומנוחה (טלוגן), שבסופה השערה נושרת ושערה חדשה מתחילה לצמוח. את המעבר בין השלבים מכוונים אותות בין תאי הגזע בבליטה לבין הפפילה הדרמלית (JAAD, 2026).
התקרחות תורשתית, שנקראת גם התקרחות אנדרוגנית, היא הקטנה הדרגתית של הזקיקים וירידה במספר הזקיקים הפעילים. אצל גברים אחרי גיל ההתבגרות ואצל נשים אחרי גיל המעבר היא פוגעת בעיקר בקדמת הראש, באמצע הקרקפת ובקודקוד (Nat Rev Dis Primers, 2025).
אצל גברים ההסבר המקובל הוא איתות מוגבר של הורמוני מין גבריים, ובהם DHT (דיהידרוטסטוסטרון), בתוך הזקיקים הרגישים. אצל נשים המנגנון עדיין לא ברור, ונמצאו יותר מ-380 אזורים בגנום שקשורים למצב (Nat Rev Dis Primers, 2025). בכל מחזור שלב הצמיחה מתקצר והזקיק מצטמק, עד שהוא מייצר שערה דקה וקצרה שכמעט לא רואים (Stem Cell Res Ther, 2025).
ב-1959 תיאר רופא העור נורמן אורנטרייך השתלות עצמיות של עור נושא שיער, והתצפית שלו הפכה לעיקרון שנקרא "דומיננטיות התורם" (Ann N Y Acad Sci, 1959). לפי העיקרון הזה, שיער מושתל שומר על התכונות הגנטיות שלו גם במקום החדש (Dermatol Surg, 2025). זקיק מהעורף, שלא מגיב להורמון, ממשיך לא להגיב גם כשהוא יושב בקדמת הראש. סקירה מקיפה מ-2025 מונה את השתלת הזקיקים העמידים מהעורף בין הטיפולים היעילים בהתקרחות תורשתית (Nat Rev Dis Primers, 2025).
את הזקיקים קוצרים באחת משתי שיטות, ושתיהן נחשבות היום מקובלות (Dermatol Surg, 2025). בשיטת הרצועה (FUT) מסירים פס עור מהעורף ומפרקים אותו לשתלים, ונשארת צלקת קווית. בשיטת FUE מוציאים יחידות זקיקים בודדות במקדח זעיר, בלי צלקת קווית, מה שמאפשר תספורת קצרה, אבל גם היא משאירה סימנים קטנים (ISHRS). נשים בוחרות לא פעם ברצועה, כדי לשמור על אזור התורם ולהסתיר את הצלקת בשיער ארוך (J Drugs Dermatol, 2025).
הניתוח נמשך בדרך כלל ארבע עד שמונה שעות בהרדמה מקומית. בין שבועיים לשמונה שבועות אחריו השיער המושתל נושר, ועד החודש השלישי הראש יכול להיראות דליל יותר מלפני הניתוח. רוב המטופלים רואים תוצאה אחרי שישה עד תשעה חודשים, וחלקם רק אחרי שנה (AAD). הנשירה הזאת צפויה: הזקיק עצמו שורד, ומתחיל מחזור צמיחה חדש.
השיער שהושתל עמיד, אבל השיער המקורי בקדמת הראש נשאר רגיש וממשיך להידלדל. לכן רופאי עור ממליצים לא פעם על טיפול תרופתי גם אחרי הניתוח (AAD), והאיגוד הבינלאומי למנתחי שיקום שיער מתאר את המועמד המתאים כמי שהנשירה שלו כבר יוצבה בטיפול תרופתי (ISHRS).
שתי קבוצות התרופות העיקריות הן מעכבי האנזים 5-אלפא רדוקטאז (כמו פינסטריד), שמפחיתים את ייצור ה-DHT, ומינוקסידיל מקומי (Nat Rev Dis Primers, 2025). קונצנזוס בינלאומי של מנתחי השתלת שיער מ-2026 עוסק גם במינוקסידיל בטבליות, וקובע שמינוקסידיל אינו מתאים בהריון ובהנקה, ושלפני טבליות בודקים משקל ולחץ דם (Expert Opin Pharmacother, 2026).
לא כל אחד מתאים. צריך מספיק שיער בריא באזור התורם, וקרקפת שמסוגלת לגדל שיער באזור המקבל (AAD). אצל צעירים הסיכון גבוה יותר, כי קשה לחזות לאן תתקדם הנשירה (ISHRS). בהתקרחות מצלקת, שבה מחלה דלקתית הורסת את הזקיקים, משתילים רק כשהמחלה שקטה, וגם אז חלק מהשתלים אובדים עם השנים (Dermatol Surg, 2025). סקירה מ-2025 ממליצה גם לבדוק לפני הניתוח סימנים של הפרעה בדימוי הגוף ושל דיכאון, כי ציפיות לא מותאמות קשורות לאכזבה (J Cosmet Dermatol, 2025).