ניסוי אחד ב-100 גברים מצא עלייה דומה במספר השערות עם שמן רוזמרין ועם מינוקסידיל 2% אחרי חצי שנה, בלי קבוצת דמה. השוואה של 24 ניסויים מאשרת את התרופות המוכרות, ועל הרוזמרין הראיות דלות.
ניסוי אחד ב-100 גברים מצא עלייה דומה במספר השערות עם שמן רוזמרין ועם מינוקסידיל 2% אחרי חצי שנה, בלי קבוצת דמה. השוואה של 24 ניסויים מאשרת את התרופות המוכרות, ועל הרוזמרין הראיות דלות.
ניסוי אחד ב-100 גברים מצא עלייה דומה במספר השערות עם שמן רוזמרין ועם מינוקסידיל 2% אחרי חצי שנה, בלי קבוצת דמה. השוואה של 24 ניסויים מאשרת את התרופות המוכרות, ועל הרוזמרין הראיות דלות.
זה מתחיל בתמונה אקראית מלמעלה, בחתונה של חבר או במעלית עם מראה כפולה. פתאום רואים את מה שהמספרה כבר ראתה מזמן: הקו הקדמי נסוג, הקודקוד דליל. ותוך יומיים האלגוריתם כבר יודע. הפיד מתמלא בסרטונים של גברים שמעסים שמן רוזמרין בקרקפת, עם תמונות "לפני ואחרי" ומשפט אחד שחוזר: "עובד כמו מינוקסידיל, רק טבעי".
המשפט הזה לא הומצא יש מאין. הוא נשען על ניסוי אמיתי. השאלה היא כמה משקל אפשר לתת לו.
ב-2015 פורסם ניסוי מאיראן שבו 100 גברים עם התקרחות גברית תורשתית חולקו באקראי לשתי קבוצות: 50 מרחו שמן רוזמרין, ו-50 מרחו מינוקסידיל 2%, התרופה המוכרת למריחה. המעקב נמשך חצי שנה, עם צילום מקצועי של הקרקפת בתחילת הדרך, אחרי שלושה חודשים ואחרי שישה.
אחרי שלושה חודשים, לא קרה כלום באף קבוצה. אחרי שישה חודשים, מספר השערות עלה בשתי הקבוצות, ולא היה הבדל מובהק ביניהן. דווקא גירוד בקרקפת היה שכיח יותר אצל מי שמרח מינוקסידיל.
מכאן נולדה הכותרת "רוזמרין כמו מינוקסידיל". אבל שימו לב למה שחסר: לא הייתה קבוצה שקיבלה שמן דמה. כשאין קבוצת דמה, קשה לדעת כמה מהשיפור נובע מהטיפול עצמו. ונוסף על כך, ריכוז של 2% הוא הנמוך מבין הריכוזים הנפוצים של מינוקסידיל.
ב-2025 פרסם צוות מקנדה ומבנגלדש מטה-אנליזה רשתית, שיטה שמאפשרת להשוות כמה טיפולים יחד גם כשלא כולם נבדקו זה מול זה. הם אספו 24 ניסויים שבדקו את השינוי בצפיפות השיער אחרי 24 שבועות, והשוו שמונה טיפולים מקובלים ושבעה מוצרים לא קונבנציונליים.
המסקנה המרכזית לא מפתיעה, אבל חשובה: התרופות המוכרות עובדות. דוטסטריד בכדור, מינוקסידיל במריחה או בכדור ופינסטריד בכדור או במריחה קיבלו שוב אישור ליעילותן. על הרוזמרין ומלטונין במריחה, החוקרים הציעו הכוונה זהירה בלבד, כי הנתונים עליהם דלים, ובמקרה של הרוזמרין נשענים בעיקר על הניסוי האיראני.
הרוזמרין מוכר משהו שהתרופות לא מוכרות: תחושה של טבעי, זמין ובלי מרשם. מינוקסידיל מחייב התמדה ויכול לגרות את הקרקפת, ופינסטריד מעורר אצל גברים חששות מתופעות לוואי. בין זה לבין בקבוקון ריחני מהמדף, ההחלטה הרגשית קלה.
ויש גם את עניין התמונות. סרטון "לפני ואחרי" ברשת לא מראה תאורה זהה, זווית זהה או מה עוד עשה המצלם באותם חודשים. ניסוי מבוקר נועד בדיוק לנטרל את זה.
אבל התקרחות גברית היא תהליך מתקדם. כל חודש שעובר בניסיונות עם מוצר שלא הוכח, הוא חודש שבו זקיקים נוספים עלולים להיחלש.