ניתוח של ניסויים מבוקרים מצא שאצל מי שנטלו ויטמין D2, רמת ה-D3 בדם הייתה נמוכה יותר. זה לא אומר ש-D2 מזיק, אבל זה מחזק את ההעדפה ל-D3.
ניתוח של ניסויים מבוקרים מצא שאצל מי שנטלו ויטמין D2, רמת ה-D3 בדם הייתה נמוכה יותר. זה לא אומר ש-D2 מזיק, אבל זה מחזק את ההעדפה ל-D3.
מי שבודק את התווית של תוסף ויטמין D מגלה לפעמים שתי צורות שונות: D3 (כולקלציפרול) או D2 (ארגוקלציפרול). רוב האנשים מניחים שמדובר באותו דבר בשמות שונים. סקירה של חוקרים מאוניברסיטת סארי באנגליה מציעה שההבדל משמעותי יותר משחשבנו: נטילת ויטמין D2 נקשרה לירידה ברמת ה-D3 בדם, הצורה שהגוף מייצר בעצמו מאור השמש.
ויטמין D3 נוצר בעור שלנו בחשיפה לשמש, ונמצא גם במזון מן החי כמו דגים שמנים וחלמון ביצה. ויטמין D2 מקורו בצמחים ובפטריות, ומשמש בחלק מהתוספים ובמזונות מועשרים, בין היתר משום שהוא מתאים לטבעונים. בגוף, שתי הצורות עוברות המרה בכבד לחומר שנקרא 25-הידרוקסי-ויטמין D, וזה מה שנמדד בבדיקת הדם הרגילה כדי להעריך את מאגרי הוויטמין.
כבר ב-2012 הראה ניתוח-על של חוקרים מאותה אוניברסיטה ש-D3 יעיל יותר מ-D2 בהעלאת הרמה הכוללת של ויטמין D בדם, בעיקר כשהוא ניתן במנה גדולה ולא מדי יום. השאלה החדשה הייתה אחרת: האם D2 לא רק פחות יעיל, אלא גם מוריד את ה-D3 שכבר קיים בגוף?
החוקרים סרקו מחקרים שפורסמו בין 1975 ל-2023, ומתוך 202 מאמרים כללו 20 ניסויים מבוקרים אקראיים. 11 מהם התאימו לניתוח-על כמותי. בכל הניסויים נבדקה רמת ה-D3 בדם לפני ואחרי תוסף D2, בהשוואה לקבוצה שלא קיבלה אותו.
התוצאה הייתה עקבית: אצל מי שקיבלו D2, רמת ה-D3 בדם בסוף הניסויים הייתה נמוכה בכ-18 ננומול לליטר בהשוואה לקבוצות הביקורת. כשבדקו את השינוי לאורך הניסוי עצמו, הירידה הייתה כ-9 ננומול לליטר. שני הממצאים מובהקים סטטיסטית.
הסקירה פורסמה בכתב העת Nutrition Reviews בספטמבר 2025, וחזרה לכותרות באוקטובר 2026 עם פרסום נוסף של האוניברסיטה.
התשובה עדיין לא ידועה. ההסבר המוביל הוא שלגוף יש מנגנון ויסות: כשרמת ויטמין D בכלל עולה, הוא מגביר את הפירוק והפינוי של הצורה הפעילה, ובדרך "משלם" ה-D3. עדות לכך שהקשר בין הצורות מורכב תוארה כבר במחקרים קודמים, אבל המנגנון המדויק לא הוכח.
חשוב להבין מה הממצא לא אומר. D2 עדיין מעלה את רמת ה-D2 בדם ואת סך ויטמין D. ניתוח-על נפרד, שכלל 26 ניסויים ופורסם ב-2026, מצא שתוסף D2 הוריד את רמת הורמון הפאראתירואיד (PTH) והעלה מעט את הסידן בדם, שינויים שמעידים שהוא פועל בגוף. כלומר, D2 אינו מזיק ואינו חסר תועלת. השאלה היא אם הוא הבחירה הטובה ביותר כשיש חלופה.
כאן נמצא הפער הגדול. הסקירה מדדה רמות בדם, לא מחלות, שברים או זיהומים. אין עדיין הוכחה שהירידה ב-D3 משפיעה על תוצאים בריאותיים. מחקר נוסף של הקבוצה, שבדק פעילות גנים בדם, מצא ש-D3, אך לא D2, נקשר להפעלה של מסלולים בחלק מהמערכת החיסונית. החוקרים עצמם מציינים שממצא כזה אינו אומר בהכרח פחות זיהומים, ושנדרשים מחקרים קליניים גדולים.