בסקירת קוקרן של 34 ניסויים, אבץ כנראה לא מנע הצטננויות. כטיפול בהצטננות שכבר התחילה הוא אולי קיצר אותה בכיומיים, אבל בוודאות נמוכה ועם יותר טעם רע ובחילה.
בסקירת קוקרן של 34 ניסויים, אבץ כנראה לא מנע הצטננויות. כטיפול בהצטננות שכבר התחילה הוא אולי קיצר אותה בכיומיים, אבל בוודאות נמוכה ועם יותר טעם רע ובחילה.
בסקירת קוקרן של 34 ניסויים, אבץ כנראה לא מנע הצטננויות. כטיפול בהצטננות שכבר התחילה הוא אולי קיצר אותה בכיומיים, אבל בוודאות נמוכה ועם יותר טעם רע ובחילה.
זה מתחיל תמיד באותה צורה. דגדוג קטן בגרון בדרך הביתה, עיטוש אחד יותר מדי בישיבת הצוות, ובערב כבר עומדים מול המדף בבית המרקחת. ליד הוויטמין C והתה עם הדבש מחכה הקופסה שכולם מכירים: טבליות מציצה עם אבץ, עם הבטחה שקטה על האריזה לחזק את מערכת החיסון.
האבץ באמת חיוני למערכת החיסון. השאלה היא אחרת: האם לבלוע עוד ממנו, בזמן שהגוף לא חסר בו, משנה משהו בהצטננות הבאה. כאן נכנסת סקירת קוקרן מ-2024, אחת הבדיקות היסודיות ביותר שנעשו על הנושא.
חוקרים מארה"ב, קנדה ובריטניה אספו כל ניסוי אקראי שבו מבוגרים או ילדים קיבלו אבץ או טיפול דמה, בלי ויטמינים או צמחים נוספים בתוך הכדור. הם מצאו 34 ניסויים עם 8,526 משתתפים: 15 בדקו מניעה ו-19 בדקו טיפול. רוב הניסויים נעשו בארה"ב, ובחצי מהם האבץ ניתן כטבליות מציצה, לרוב גלוקונט. השאר בדקו כמוסות, סירופים, אבקות ואפילו תרסיס לאף.
ההבחנה בין שתי השאלות חשובה, כי התשובות שונות.
מי שלקח אבץ באופן קבוע כדי לא להצטנן, הצטנן כמעט באותה מידה כמו מי שקיבל טיפול דמה. בתשעה ניסויים עם 1,449 משתתפים, הסיכון להצטנן ירד בכ-7% בלבד, הבדל שעשוי להיות מקרי. גם מספר ההצטננויות לאורך חודשים, ומשך ההצטננות כשזו כבר הגיעה, לא השתנו באופן ברור.
במילים פשוטות: כמוסת אבץ יומית לאורך החורף כנראה לא תשמור עליכם מהווירוס שהילד מביא מהגן.
התמונה מעט שונה כשהאבץ מתחיל רק אחרי שההצטננות כבר פרצה. בשמונה ניסויים עם 972 משתתפים, ההצטננות נמשכה בממוצע כ-2.4 ימים פחות. זה נשמע הרבה, אבל יש כאן שני "אבל" גדולים.
הראשון: הניסויים היו שונים מאוד זה מזה, במינון, בסוג המלח ובאופן שבו מדדו "סוף הצטננות". ההבדלים ביניהם כל כך גדולים, שקשה לסמוך על ממוצע אחד. לכן החוקרים דירגו את הוודאות כנמוכה. השני: בשאלות אחרות, כמו חומרת התסמינים או הסיכוי להיות עדיין חולים בסוף המעקב, לא נמצא הבדל ברור.
מה שכן נמצא בוודאות בינונית, הוא שאבץ לטיפול מגדיל את הסיכוי לתופעות לוואי לא חמורות, בכשליש. בעיקר מדובר בטעם מתכתי או רע בפה ובבחילה. בניסויים שבדקו תרסיס אבץ לאף, המחברים מנו גם פגיעה בחוש הריח כתופעת לוואי אפשרית שנבדקה. ניסויי הטיפול לא דיווחו על תופעות לוואי חמורות.
כדאי לדעת גם שהסקירה לא נשארה בלי ויכוח. חוקרים מפינלנד ומאוסטרליה, שחוקרים טבליות אבץ שנים רבות, פרסמו מכתבי ביקורת שטוענים שיש בה ליקויים ושהסיכום שלה מטעה. זה ויכוח לגיטימי בין מומחים, אבל הוא עדיין לא הופך את האבץ לטיפול מוכח.
ובינתיים, הדברים המשעממים עובדים לא פחות: מנוחה, שתייה, ושטיפת ידיים כשחוזרים הביתה.