מדריך לקריאת דוח תפקודי ריאות: FEV1, FVC והיחס ביניהם, ערכים צפויים, תגובה למרחיב סימפונות, ולמה חשד להגבלה צריך בדיקת נפחי ריאות.
מדריך לקריאת דוח תפקודי ריאות: FEV1, FVC והיחס ביניהם, ערכים צפויים, תגובה למרחיב סימפונות, ולמה חשד להגבלה צריך בדיקת נפחי ריאות.
חלק מהמדריך: COPD: אבחון, טיפול וחיים עם מחלת ריאות חסימתית
קיבלתם דוח של בדיקת תפקודי ריאות, ובו טבלה עם קיצורים באנגלית, אחוזים וחצים. FEV1, FVC, יחס, ערך צפוי, "לפני" ו"אחרי". הפגישה עם הרופא רק בעוד שבועיים, ואתם רוצים להבין כבר עכשיו מה כתוב שם. המדריך הזה עוזר בפענוח ספירומטריה בשפה פשוטה, כדי שתגיעו לפגישה עם שאלות טובות. הוא לא מחליף את פענוח הרופא. ספירומטריה היא בדיקת נשיפה שמודדת כמה אוויר אתם מצליחים לנשוף מהריאות ובאיזו מהירות, והיא בדיקת תפקודי הריאות הנפוצה ביותר (ATS/ERS, 2019).
בספירומטריה שואפים עמוק, ואז נושפים מהר ובכל הכוח לתוך פייה שמחוברת למכשיר, עם מהדק על האף. זו בדיקת תפקודי הריאות הנפוצה ביותר, ולכן גם נקודת ההתחלה בפענוח תפקודי ריאות.
דמיינו שאתם מרוקנים בלון בבת אחת:
FEV1 נמוך אומר שבשנייה הראשונה יצא פחות אוויר מהצפוי. FVC נמוך אומר שבסך הכול נשפתם פחות אוויר מהצפוי. כל אחד מהם לבדו לא מספיק כדי לדעת מה הסיבה.
לא. FEV1 יכול להיות נמוך באסתמה, בברונכיטיס, באמפיזמה, במצבים שמגבילים את נפח הריאות, וגם כשהנשיפה בבדיקה לא הייתה מלאה. האבחנה של COPD: אבחון, טיפול וחיים עם מחלת ריאות חסימתית נשענת על כמה נתונים, ולא על מספר אחד.
היחס FEV1/FVC אומר איזה חלק מכל האוויר יצא בשנייה הראשונה. אצל רוב האנשים הבריאים, רוב האוויר יוצא כבר בשנייה הראשונה. כשדרכי האוויר צרות, הנשיפה איטית יותר, והיחס יורד.
מדדי ייחוס: גודל הריאות שונה מאדם לאדם. אנשים גבוהים וגברים נוטים לריאות גדולות יותר, ותפקוד הריאות יורד מעט עם הגיל. לכן כל תוצאה מושווית ל"ערך צפוי", שמחושב לפי הגובה, הגיל והמין. הדוח מציג לרוב את הערך שנמדד, את הערך הצפוי ואת האחוז מהצפוי (ATS, 2024).
בשנים האחרונות מעבדות רבות עוברות לערכי ייחוס אחידים, שאינם תלויים במוצא, ולכן אותה תוצאה עשויה להיראות מעט אחרת בדוח חדש (ATS, 2023).
כללי אצבע נפוצים הם FEV1 של כ-80% מהצפוי ומעלה, ויחס FEV1/FVC של מעל כ-70%. אבל אין מספר אחד שמתאים לכולם. מעבדות רבות משתמשות בגבול תחתון של הנורמה (LLN) או בציון z לפי גיל, מין וגובה, וזו גם ההמלצה של התקן הבינלאומי העדכני במקום ספים קבועים (ERS/ATS, 2022). איזו שיטה שימשה בדוח שלכם, ומול אילו ערכי ייחוס, זו שאלה לרופא.
הדוגמה הבאה מומצאת, ונועדה רק להראות איך קוראים את השורות בדוח. היא לא מייצגת אדם אמיתי ולא קובעת מה תקין:
| מדד | נמדד | צפוי | אחוז מהצפוי | איך קוראים את השורה |
|---|---|---|---|---|
| FVC | 3.6 ליטר | 4.0 ליטר | 90% | כמות האוויר הכוללת קרובה לצפוי. |
| FEV1 | 2.3 ליטר | 3.2 ליטר | 72% | בשנייה הראשונה יצא פחות אוויר מהצפוי. |
| FEV1/FVC | 64% | 2.3 חלקי 3.6. איזה חלק מהאוויר יצא בשנייה הראשונה. | ||
| FEV1 אחרי מרחיב סימפונות | 2.6 ליטר | עלייה של 300 מ"ל, כ-13% מהערך שלפני. |
בדוגמה כזו הרופא יבדוק אם היחס נמוך ביחס לגבול שהמעבדה משתמשת בו, ואם העלייה אחרי התרופה משמעותית. המסקנה תלויה בתסמינים ובבדיקות נוספות.
ברוב הדוחות יש גם גרף, שמראה את מהירות הנשיפה לאורך כל כמות האוויר שיצאה. בנשיפה תקינה הקו עולה מהר לשיא ויורד בהדרגה בקו כמעט ישר. בחסימה בדרכי האוויר הקטנות, כמו באסתמה או COPD, החלק היורד "שוקע" פנימה ונראה קעור. כשהשיא והחלק העליון של העקומה שטוחים, זה עשוי לרמוז על היצרות בדרכי האוויר הגדולות, כמו בקנה הנשימה או בגרון, וזה מצריך בירור נפרד. הגרף גם עוזר לרופא לראות אם הנשיפה בוצעה נכון.
FEV1 הוא גם מדד מעקב. במחלה כרונית, כמו COPD או אסתמה, ההשוואה החשובה היא לא רק לערך הצפוי, אלא לבדיקות הקודמות שלכם: האם FEV1 יציב, משתפר עם הטיפול או יורד מהר מהצפוי. לכן כדאי לשמור את הדוחות, ולבצע מעקב, ככל האפשר, באותו מכון.
ספירומטריה תלויה במאמץ ובשיתוף פעולה. לכן הנשיפה חוזרת בדרך כלל לפחות שלוש פעמים, עם מנוחה ביניהן (ATS, 2024), והצוות מדריך אתכם עד שהבדיקה מבוצעת נכון. נשיפה שלא נעשתה בכל הכוח עלולה להשפיע על התוצאה. עייפות, סחרחורת ושיעול במהלך הבדיקה צפויים. אם יש סחרחורת, הפסיקו לנשוף ואמרו לצוות.
כדי שהתוצאה תהיה מדויקת (ATS, 2024):
לפעמים חוזרים על הבדיקה אחרי שאיפה של תרופה שמרחיבה את דרכי האוויר, כדי לראות אם אפשר לנשוף יותר אוויר ומהר יותר. בדוח זה מופיע כעמודות "לפני" ו"אחרי". ההגדרה הבינלאומית לתגובה משמעותית למרחיב סימפונות עודכנה ב-2022 לעלייה של יותר מ-10% מהערך הצפוי ב-FEV1 או ב-FVC (ERS/ATS, 2022), אבל הנחיות האסתמה ממשיכות להשתמש גם בעלייה של 12% ו-200 מ"ל.
באבחון אסתמה, ההנחיה הבריטית המשותפת לאסתמה (SIGN, BTS ו-NICE, 2024) משתמשת בשינוי ב-FEV1 כאחד הכלים (NICE/BTS/SIGN, 2024):
| קבוצה | עלייה ב-FEV1 שתומכת באבחנת אסתמה |
|---|---|
| מבוגרים (16 ומעלה) | עלייה של 12% ומעלה וגם 200 מ"ל ומעלה מהערך שלפני התרופה. לחלופין, עלייה של 10% ומעלה מהערך הצפוי. |
| ילדים בני 5 עד 16 | עלייה של 12% ומעלה מהערך ההתחלתי, או 10% ומעלה מהערך הצפוי. |
ההנחיה משלבת את הספירומטריה בתוך מסלול של כמה בדיקות, כמו ספירת אאוזינופילים בדם, FeNO ומדידות של זרימה שיא בבית. תוצאה תקינה לא שוללת אסתמה בהכרח. זו הנחיה בריטית, וההכרעה בישראל נעשית על ידי הרופא או מכון הריאות.
שני הדפוסים העיקריים שהרופא מחפש בדוח נראים אחרת (ERS/ATS, 2022):
| דפוס | מה קורה בריאות | מה רואים בספירומטריה | דוגמאות |
|---|---|---|---|
| הפרעה חסימתית בתפקודי ריאות | דרכי האוויר צרות, והאוויר יוצא בקושי. | נשיפה איטית. FEV1 קטן ביחס ל-FVC, כלומר יחס FEV1/FVC נמוך. | אסתמה, ברונכיטיס, אמפיזמה |
| חשד להגבלה | הריאות מכילות פחות אוויר, כי הן או שרירי החזה לא מתרחבים עד הסוף. | FVC עשוי להיות נמוך. הספירומטריה לבדה לא מספיקה לאשר הגבלה. | סקלרודרמה, סרקואידוזיס, פיברוזיס ריאתי |
לא. ספירומטריה מודדת כמה אוויר יוצא, אבל לא כמה אוויר הריאות מכילות בסך הכול. כדי לאשר הגבלה (רסטריקציה) מודדים את נפחי הריאות, למשל בפלתיסמוגרפיה:
נפחי הריאות עוזרים גם לזהות דפוס מעורב, שבו יש גם חסימה וגם הגבלה. הגבלה יכולה לנבוע מהריאה עצמה, כמו צלקות בפיברוזיס ריאתי, או מבחוץ: עקמת, חולשת שרירי הנשימה או השמנה ניכרת. לפעמים מוסיפים בדיקת דיפוזיה, שבודקת כמה טוב עובר גז מהריאות לדם. ראו DLCO נמוך: מה בודקת הדיפוזיה בריאות?
ספירומטריה תקינה ביום הבדיקה לא שוללת אסתמה, כי באסתמה דרכי האוויר יכולות להיות תקינות בין התקפים. כשיש תסמינים מתאימים, הרופא עשוי להפנות לבדיקות נוספות במכון תפקודי ריאות (NICE/BTS/SIGN, 2024):
ספירומטריה נעשית במרפאות הקהילה של קופות החולים ובמכוני תפקודי ריאות בבתי החולים, בהפניה מרופא. בדיקות מורכבות יותר, כמו נפחי ריאות, דיפוזיה ומבחני תגר, נעשות בדרך כלל במכונים. את הדוח אפשר לרוב לראות באפליקציה או באתר של הקופה, אבל את המשמעות כדאי לקבל מהרופא שהפנה אתכם.
הבהרה רפואית: המדריך נועד למידע כללי, ואינו מחליף אבחנה, פענוח בדיקה או ייעוץ רפואי אישי. במצב חירום התקשרו ל-101.
FEV1 הוא כמות האוויר שיוצאת בשנייה הראשונה של נשיפה חזקה, אחרי שאיפה עמוקה. כלל אצבע נפוץ הוא FEV1 של כ-80% מהערך הצפוי ומעלה, אבל התקן הבינלאומי העדכני ממליץ להשתמש בגבול תחתון של הנורמה או בציון z במקום אחוז קבוע. הערך הצפוי מחושב לפי גובה, גיל ומין, ולכן אין מספר אחד שמתאים לכולם.
לא. FEV1 יכול להיות נמוך באסתמה, בברונכיטיס, באמפיזמה, במצבים שמגבילים את נפח הריאות, וגם כשהנשיפה בבדיקה לא הייתה מלאה. האבחנה של COPD נשענת על כמה נתונים, כולל התסמינים ובדיקת הרופא, ולא על מספר אחד.
היחס מראה איזה חלק מכל האוויר יצא בשנייה הראשונה. כשדרכי האוויר צרות, הנשיפה איטית יותר והיחס יורד, וזה מרמז על דפוס חסימתי, כמו באסתמה, בברונכיטיס או באמפיזמה. כלל אצבע נפוץ הוא יחס של מעל כ-70%, אבל המעבדה עשויה להשתמש בגבול אחר. התוצאה אינה אבחנה בפני עצמה.
לא. ספירומטריה מודדת כמה אוויר יוצא, אבל לא כמה אוויר הריאות מכילות בסך הכול. FVC נמוך יכול להעלות חשד להגבלה, אבל כדי לאשר אותה מודדים את נפחי הריאות, למשל בפלתיסמוגרפיה, ולפעמים מוסיפים בדיקת דיפוזיה.
לא בהכרח. הבדיקה מראה את מצב הנשימה ביום הבדיקה, וכשהתסמינים באים והולכים, כמו באסתמה, ייתכן שתידרש בדיקה חוזרת. אבחון אסתמה משלב כמה כלים, כמו בדיקה לפני ואחרי מרחיב סימפונות, FeNO ומדידות של זרימה שיא בבית. ההחלטה היא של הרופא.
ספירומטריה תקינה ביום הבדיקה לא שוללת אסתמה, כי דרכי האוויר יכולות להיות תקינות בין התקפים. לפי התסמינים, הרופא עשוי להפנות לתגר מטכולין, לתגר מאמץ או למדידת FeNO במכון תפקודי ריאות. אם התסמינים נמשכים, חזרו לרופא גם כשהדוח תקין.
זה הגרף שמראה את מהירות הנשיפה לאורך כל כמות האוויר שיצאה. בחסימה בדרכי האוויר הקטנות, כמו באסתמה או COPD, החלק היורד של העקומה נראה קעור. עקומה שטוחה בחלקה העליון עשויה לרמוז על היצרות בדרכי האוויר הגדולות, וזה מצריך בירור נפרד אצל הרופא.
בדיקת DLCO מודדת כמה טוב עובר גז מהריאות לדם. מה יכול להוריד את הערך, איך משפיעה אנמיה, ואילו בדיקות משלימות את התמונה.
COPD פוגעת בריאות ובדרכי האוויר וגורמת לקוצר נשימה ולשיעול עם ליחה. המדריך מסביר איך מאבחנים אותה, מה כולל הטיפול ומתי החמרה מחייבת פנייה.
שריקה בנשימה היא סימן לדרכי אוויר צרות, לא אבחנה. הסיבות האפשריות מעבר לאסתמה, איך מבררים, ומתי צפצוף מחייב פנייה מיידית.
מתנשפים יותר מבעבר באותו מאמץ? מה השתנה, מה יכול לגרום לכך, איך מתעדים את השינוי לרופא, אילו בדיקות אפשריות ומתי מפסיקים מאמץ מיד.