צנתור מוחי משמש גם לצילום מפורט של כלי הדם וגם לטיפול מתוכם. איך זה נעשה, מה ההחלמה, מה הסיכונים ומה לבדוק לפני שמחליטים.
צנתור מוחי משמש גם לצילום מפורט של כלי הדם וגם לטיפול מתוכם. איך זה נעשה, מה ההחלמה, מה הסיכונים ומה לבדוק לפני שמחליטים.
צנתור מוחי משמש גם לצילום מפורט של כלי הדם וגם לטיפול מתוכם. איך זה נעשה, מה ההחלמה, מה הסיכונים ומה לבדוק לפני שמחליטים.
חלק מהמדריך: שבץ מוחי: איך מזהים את הסימנים, למה כל דקה חשובה ואיך מפחיתים את הסיכון
בכתבה זו
המילים "צנתור מוח" נשמעות מפחידות, ולפעמים מגיעות בלי הרבה הסבר: אחרי CTA שהראתה מפרצת, אחרי דימום, או בלילה שבו בן משפחה הגיע למיון עם שבץ, והצוות אמר שהוא "נכנס לצנתור". עולות שאלות פשוטות: האם זה ניתוח, למה צריך את זה אם כבר עשו CT, וכמה זמן לוקח להתאושש.
צנתור מוחי הוא שם לשני הליכים שונים: בדיקה שמצלמת את כלי הדם מבפנים, וטיפול שנעשה מתוך כלי הדם. כשמבינים מה מתוכנן במקרה שלכם, קל יותר לשאול את השאלות הנכונות לפני שחותמים על הסכמה.
צנתור מוחי פירושו הגעה לעורקי המוח באמצעות צנתר שמוחדר לכלי דם במקום אחר בגוף. זה אינו ניתוח פתוח: אין חתך בגולגולת, והגישה היא דרך דקירה בעורק.
בגרסה האבחנתית מזריקים חומר ניגוד דרך הצנתר ומצלמים ברנטגן. ה"חיסור" (subtraction) ב-DSA, digital subtraction angiography, מסיר מהתמונה את העצם ורקמות אחרות, כך שנשארים בעיקר כלי הדם. באנגלית נתקלים בשמות cerebral angiography, catheter angiography או neuroendovascular procedure. אנגיוגרפיה מוחית נחשבת עד היום "תקן הזהב" של הדמיית כלי הדם במוח, והיא גם השלב הראשון בכל טיפול בצנתור (Semin Intervent Radiol, 2015).
את ההליכים מבצעים רופאים מתחום הנוירורדיולוגיה הפולשנית, ביחידות ייעודיות בבתי החולים, בחדר צנתורים עם מכשיר שיקוף.
צנתור אבחנתי מצלם ומודד, וצנתור טיפולי מטפל בבעיה מתוך כלי הדם. הטבלה משווה ביניהם:
| מאפיין | צנתור אבחנתי | צנתור טיפולי |
|---|---|---|
| מטרה | מיפוי כלי הדם ותשובה לשאלה רפואית | טיפול במצב בכלי הדם |
| מה עושים | מזריקים חומר ניגוד ומצלמים ברנטגן מכמה זוויות | מעבירים סלילים, סטנט, מסיט זרימה (flow diverter), חומר סוגר או מכשיר לשליפת קריש |
| מצבים אופייניים | מפרצת, AVM, היצרות או חסימה, תכנון טיפול | מפרצת, AVM, שבץ איסכמי מחסימה של עורק גדול, היצרות בוורידי המוח |
| עיתוי | לרוב מתוכנן | מתוכנן, או דחוף כמו בשבץ |
| משך ואשפוז | בדרך כלל חצי שעה עד שעה (סורוקה), ולרוב ללא אשפוז ממושך | תלוי בהליך, לרוב עם אשפוז |
| סיכונים עיקריים | שטף דם במקום הדקירה, ולעיתים נדירות שבץ | תלויים בהליך, ובדרך כלל גבוהים יותר מאבחון בלבד |
השניים יכולים להתרחש באותו מפגש. אם האנגיוגרפיה מראה בעיה שאפשר לטפל בה, וכך תוכנן מראש, הצוות עובר ישירות לטיפול. לכן כדאי לשאול לפני ההליך אם יש סיכוי למעבר כזה, ולחתום על הסכמה שמכסה אותו.
הצנתר מוחדר בדרך כלל לעורק במפשעה (עורק הירך), ולפעמים לעורק בפרק היד. הרופא מוביל אותו בהנחיית שיקוף רנטגן דרך אבי העורקים אל עורקי הצוואר, ומשם מזריק חומר ניגוד שמצייר את כלי הדם במוח.
אנגיוגרפיה אבחנתית נעשית בדרך כלל כך:
הבדיקה עצמה אינה כואבת. בזמן הדקירה יש אי נוחות של כמה שניות (סורוקה). בהליך טיפולי, סוג ההרדמה, מקומית עם טשטוש או כללית, תלוי בהליך ובמרכז.
אנגיוגרפיה מוחית מראה את פנים כלי הדם בפירוט הגבוה ביותר, ואת הדם זורם בהם בזמן אמת. היא עונה על שאלות ש-CTA ו-MRA לא תמיד פותרות:
CTA ו-MRA הן בדיקות לא פולשניות, והן נעשות כמעט תמיד קודם. הן עונות על רוב השאלות, אבל לשתיהן רגישות מוגבלת במפרצות קטנות: במחקר השוואתי, MRA זיהתה רק כשליש מהמפרצות הקטנות מ-5 מ"מ (Radiology, 2001). צנתור אבחנתי נשקל כשהתמונה לא ברורה, כשצריך פירוט מדויק לפני טיפול, או כשהתוצאה שלו תשנה את ההחלטה. אם לא ברור לכם מה הוא יוסיף, זו שאלה לגיטימית לפני שמסכימים. השוואה בין כל הבדיקות בדופלר, CTA או MRA: מה ההבדל ואיך בוחרים.
צנתור טיפולי משמש כשאפשר לטפל במצב מתוך כלי הדם עצמו, בלי לפתוח את הגולגולת. המצבים העיקריים הם מפרצת, AVM ושבץ איסכמי, ולכל אחד התקנים ושיקולים אחרים.
דרך הצנתר ממלאים את המפרצת בסלילים, לפעמים בעזרת סטנט, או מציבים מסיט זרימה (flow diverter) שמפנה את הדם מהמפרצת. במפרצות שנקרעו, ניסוי גדול מצא שאחרי שנה מצבם של מטופלים שטופלו בסלילים היה טוב יותר משל מטופלים שעברו ניתוח פתוח (ISAT, Lancet 2002). במפרצת שלא נקרעה ההחלטה מורכבת יותר: ההנחיות האירופיות אינן מעדיפות באופן כללי טיפול בצנתור על פני ניתוח, וההחלטה מתקבלת בצוות רב-תחומי (ESO, 2022). חלק מהמפרצות הקטנות נשארות במעקב בלבד. על ההבדלים בין סלילים, מסיט זרימה וניתוח ראו צנתור או ניתוח למפרצת מוחית: Coiling, Flow Diverter ו-Clipping. על מפרצות עצמן ראו מפרצת מוחית: המדריך המרכזי.
במום עורקי-ורידי (AVM) מזריקים דרך הצנתר חומר סוגר (מעין דבק) אל כלי הדם החריגים. לרוב זה שלב לפני ניתוח או הקרנה ממוקדת (רדיוכירורגיה), ולעיתים טיפול בפני עצמו, אחרי דימום או כדי למנוע דימום. ב-AVM שלא דימם, ניסוי ARUBA מצא תוצאות טובות יותר בטיפול תרופתי ומעקב מאשר בהתערבות, בטווח של כשלוש שנים (ARUBA, Lancet 2014). לכן ההחלטה אישית מאוד.
בשבץ שנגרם מחסימה של עורק גדול, הצנתר משמש לשליפת הקריש (טרומבקטומיה). קודם מבצעים CT ובדיקת כלי דם, CTA או MRA, כדי לאתר את החסימה. בבית החולים מחליטים על טיפול לפתיחת החסימה, בתרופה ממיסת קרישים, בצנתור או בשניהם, לפי זמן ההגעה וממצאי ההדמיה. גם כשאזור הפגיעה במוח גדול, ניסויים אקראיים מצאו שצנתור לשליפת קריש שיפר את התפקוד אחרי שלושה חודשים (NEJM, 2023; Lancet, 2023). ההחלטה מתקבלת בבית החולים לפי ההדמיה. כל דקה מעכבת את הטיפול, ולכן מחייגים מיד ל-101 ולא מגיעים לבד. אחרי שבץ, ההחלמה כוללת לרוב שיקום: ראו שיקום לאחר אירוע מוחי: מה צפוי בדרך להחלמה ואילו מקצועות משתתפים.
בהיצרות בוורידי המוח, שגורמת לטנטון פועם או ללחץ תוך-גולגולתי מוגבר, אפשר להציב בצנתור סטנט שמשפר את ניקוז הדם (סורוקה). גם פיסטולה עורקית-ורידית בקרומי המוח מטופלת לעיתים בצנתור.
ההכנה כוללת בדרך כלל בדיקות דם, ובהן תפקודי כליות וקרישה, סקירה של כל התרופות, וצום של כמה שעות לפני ההליך (מכבי). ההנחיות המדויקות משתנות בין מרכזים, ולכן פעלו לפי מה שנמסר לכם.
לפני ההליך, ספרו לצוות על:
ההחלמה תלויה במצב שטופל. אחרי טיפול מתוכנן במפרצת נשארים לרוב באשפוז קצר ומקבלים תרופות לפי סוג ההתקן, ובהמשך דימות מעקב. אחרי טרומבקטומיה בשבץ, משך האשפוז והשיקום נקבעים בעיקר לפי חומרת השבץ. אחרי דימום מוחי, האשפוז ארוך יותר והמעקב צמוד.
הסיכונים של צנתור מוחי אבחנתי נמוכים, אבל קיימים. בסקירה של כ-20,000 מטופלים, שבץ עם נכות קבועה אחרי אנגיוגרפיה אבחנתית אירע ב-0.14% מהמקרים (Radiology, 2007).
| סיבוך | מה חשוב לדעת |
|---|---|
| שטף דם (המטומה) במקום הדקירה | הסיבוך השכיח ביותר. לרוב חולף לבד, ולעיתים נדירות נדרש טיפול |
| סיבוך נוירולוגי חולף | חולשה או הפרעה בדיבור שחולפות, לרוב בשעות הראשונות |
| שבץ קבוע | נדיר, פחות מאחוז אחד. הסיכון גבוה יותר אצל מטופלים עם טרשת עורקים מתקדמת או דימום תת-עכבישי |
| תגובה לחומר ניגוד או להרדמה המקומית | לרוב קלה, והצוות ערוך לטפל בה |
| פגיעה בכליות | קשורה לחומר הניגוד. הנוזלים אחרי ההליך נועדו להקטין אותה |
| זיהום | נדיר, כמו בכל הליך פולשני |
השיעורים משתנים בין מרכזים ובין מטופלים. להליכים טיפוליים יש סיכונים אחרים, שתלויים במצב ובהתקן, ובדרך כלל הם גבוהים מאלה של אבחון בלבד. כדאי לבקש מהצוות את הנתונים של המרכז שלו, ולשאול כמה הליכים כאלה הוא מבצע.
המעקב אחרי טיפול כולל בדרך כלל דימות. אחרי מפרצת שנסגרה בסלילים משתמשים לעיתים קרובות ב-MRA, שאין בה קרינה, אבל היא עלולה לפספס זרימה שיורית קטנה, ולכן לפעמים חוזרים לצנתור אבחנתי (AJNR, 2014).
כדאי לעבור על ההחלטה שלב אחר שלב, כי התשובה בכל שלב קובעת את הבא. רשימת הבדיקה הזו יכולה לעזור בפגישה עם הצוות:
אם אין תשובה ברורה לאחד השלבים, בקשו הסבר לפני שאתם חותמים. במקרים מורכבים, חוות דעת נוספת היא אפשרות לגיטימית.
איך מגיעים להליך מתוכנן. צנתור מוחי מתבצע בבתי חולים שיש בהם יחידה לנוירורדיולוגיה פולשנית. הליך מתוכנן נעשה בהפניה מהרופא המטפל, דרך הקופה. בצנתור דחוף בשבץ או בדימום, ההליך נעשה במסגרת האשפוז.
צנתור מוח לטיפול בשבץ מתבצע בבתי חולים מצנתרים, שמשרד הבריאות הגדיר ואישר לכך. יש בהם חדר צנתורים מותאם, מצנתר מוח שעבר תת-התמחות בתחום וצוות תומך (מבקר המדינה, 2024).
לפי חוזר משרד הבריאות לטיפול בשבץ משנת 2011, יש שתי רמות של מרכזים. לפי נתוני משרד הבריאות נכון לספטמבר 2023, פעלו 11 בתי חולים מצנתרים מתוך 25 בתי החולים הכלליים (מבקר המדינה, 2024):
| סוג המרכז | מה אפשר לקבל בו |
|---|---|
| מרכז לשבץ: כל בית חולים כללי עם מחלקה לרפואה דחופה (מיון) | טיפול תרופתי ממיס קרישים |
| מרכז-על לשבץ (בית חולים מצנתר) | גם טיפול תרופתי ממיס קרישים וגם צנתור מוחי |
הגדרות המרכזים לפי מבקר המדינה, 2024 ומרכז המחקר והמידע של הכנסת, 2020. רשימת בתי החולים המצנתרים משתנה עם השנים: ב-2020 דווח על תשעה מרכזים כאלה, ולכן הרשימה לא מופיעה כאן.
בחשש לשבץ מחייגים ל-101 (מד"א) ומזמינים אמבולנס בדחיפות (מכבי, נצפה 2026). מד"א הגדיר שבץ כאירוע דחוף לפינוי (מבקר המדינה, 2024).
נוהל של מד"א מ-2019 קובע מתי אפשר לפנות ישירות לבית חולים מצנתר. אחד התנאים הוא שההפרש בזמן הפינוי בינו לבין בית החולים הקרוב אינו עולה על 30 דקות (מבקר המדינה, 2024). כשנדרש צנתור ואין מצנתר זמין, מעבירים את המטופל לבית חולים אחר שיש בו מצנתר זמין (מבקר המדינה, 2024).
רוב החולים בשבץ איסכמי לא עוברים צנתור. ב-2022 עברו צנתור מוחי 7.8% מהחולים בשבץ איסכמי שדווחו לרישום הלאומי. בנתונים חסר דיווח מארבעה בתי חולים (משרד הבריאות, 2024). את ההחלטה על צנתור מקבלים הרופאים המצנתרים, בין היתר לפי ההדמיה (מבקר המדינה, 2024).
כשמתוכנן צנתור אבחנתי או טיפולי, למשל במפרצת או ב-AVM, בררו עם הרופא המפנה ועם הקופה איך מתבצעים ההפניה והתיאום. שאלו גם לאיזה מרכז מפנים ולמה, ומי ימשיך את המעקב אחרי ההליך.
אל תנהגו בעצמכם, ורשמו מתי התחילו הסימנים. על זיהוי סימני שבץ ראו שבץ מוחי: איך מזהים את הסימנים, למה כל דקה חשובה ואיך מפחיתים את הסיכון.
הבהרה רפואית: המדריך נועד למידע כללי למבוגרים, ואינו מחליף אבחנה או ייעוץ רפואי אישי. במצב חירום התקשרו ל-101.
צנתור מוח הוא הליך שבו מובילים צנתר דק דרך עורק, לרוב במפשעה, אל כלי הדם של המוח. הוא משמש לצילום מפורט של כלי הדם (אנגיוגרפיה מוחית, DSA) או לטיפול בהם. הרופאים בוחרים לפי השאלה הרפואית.
לא במובן הרגיל. אין חתך בגולגולת, והגישה היא דרך דקירה בעורק בהרדמה מקומית, לעיתים עם טשטוש. בהליכים טיפוליים מסוימים נותנים הרדמה כללית, אבל גם אז אין ניתוח פתוח.
העור מאולחש לפני הדקירה, ולכן רוב האנשים מרגישים לחץ ואי נוחות קצרה, ולא כאב חד. בזמן הזרקת חומר הניגוד יש לעיתים תחושת חום בראש. ספרו לצוות על כל אי נוחות.
CTA ו-MRA עונות על רוב השאלות, אבל הן פחות רגישות במפרצות קטנות ופחות מפורטות. צנתור נשקל כשהתמונה לא ברורה, לפני טיפול, או כשמתכננים לטפל באותו הליך.
שוכבים כמה שעות בהשגחה, ובדרך כלל משתחררים באותו יום או למחרת. ממאמץ גופני והרמת משקל נמנעים כיומיים, ורגישות במפשעה יכולה להימשך עד כשבועיים. אחרי צנתור טיפולי ההחלמה תלויה במצב שטופל.
בצנתור אבחנתי הסיבוך השכיח הוא שטף דם במקום הדקירה, ושבץ קבוע נדיר, פחות מאחוז אחד. יש גם סיכון לתגובה לחומר ניגוד ולפגיעה בכליות. בצנתור טיפולי הסיכונים תלויים בהליך, ובדרך כלל גבוהים יותר.
בשבץ שנגרם מחסימה של עורק גדול, הצנתר משמש לשליפת הקריש. בבית החולים מחליטים על הטיפול לפי זמן ההגעה וההדמיה, ולכן חשוב לחייג מיד ל-101 ולא לחכות.
צנתור מתוכנן נעשה בהפניה מהרופא המטפל, בדרך כלל נוירולוג או נוירוכירורג, ומתבצע ביחידה לנוירורדיולוגיה פולשנית בבית חולים. במצב דחוף, כמו שבץ או דימום, ההליך נעשה במסגרת האשפוז.