שליה נעוצה היא מצב נדיר שמופיע בעיקר אחרי ניתוח קיסרי, כשהשליה נמוכה מעל הצלקת. מה כולל הבירור, מה האולטרסאונד לא יכול לקבוע, ואילו אפשרויות ניתוח הצוות המומחה מציג.
שליה נעוצה היא מצב נדיר שמופיע בעיקר אחרי ניתוח קיסרי, כשהשליה נמוכה מעל הצלקת. מה כולל הבירור, מה האולטרסאונד לא יכול לקבוע, ואילו אפשרויות ניתוח הצוות המומחה מציג.
חלק מהמדריך: הריון בסיכון גבוה: הגדרה, מעקב ובחירת מומחית
בכתבה זו
בדוח הסקירה כתוב "חשד לשליה נעוצה", או שהרופאה אמרה שבגלל הניתוח הקיסרי הקודם צריך לבדוק את השליה בעיון. מיד עולות שאלות: האם זה אומר כריתת רחם, ואיפה ללדת?
שליה נעוצה (Placenta Accreta Spectrum, PAS, נקראת גם "שליה חודרנית") היא מצב שבו השליה משתרשת בצורה לא תקינה בשריר הרחם, ועשויה לחדור דרך דופן הרחם לאיברים סמוכים, כמו שלפוחית השתן (משרד הבריאות, 2024).
בלידה רגילה השליה נפרדת מדופן הרחם אחרי שהתינוק נולד. בשליה נעוצה היא נשארת מחוברת לשריר הרחם, וניסיון להפריד אותה עלול לגרום לדימום חזק (ACOG, 2018, אושרר ב-2025; RCOG, 2026).
המנגנון המקובל הוא פגיעה בשכבה הפנימית של הרחם בגלל צלקת, מניתוח קודם או מגרידה (החברה הישראלית לרפואת האם והעובר, 2018). לפי ההנחיה הבריטית, רוב המקרים נוצרים כשהשליה מתפתחת בתוך פגם בצלקת של ניתוח קיסרי. השם "קשת השליה הנעוצה" (PAS) מבטא שבאותו רחם יכולים להיות אזורי היצמדות שטחית לצד אזורי חדירה עמוקה (RCOG, 2026).
הטבלה מסבירה את המונחים שעשויים להופיע בדוח או בשיחה עם הצוות (AJOG Glob Rep, 2026; RCOG, 2026; החברה הישראלית לרפואת האם והעובר, 2018; RCOG, 2018).
| מונח | מה הוא אומר |
|---|---|
| שליה נעוצה, שליה חודרנית, PAS | השם הכללי לכל הדרגות |
| אקרטה (Accreta), דרגה 1 בסיווג FIGO | סיסי השליה מגיעים עד שריר הרחם ונצמדים אליו |
| אינקרטה (Increta), דרגה 2 | סיסי השליה חודרים לתוך שריר הרחם |
| פרקרטה (Percreta), דרגה 3 | החדירה מגיעה עד המעטפת החיצונית של הרחם (3A), לשלפוחית השתן (3B) או לאיברים אחרים באגן (3C) |
| "חשד לשליה נעוצה" | ממצא באולטרסאונד שמעלה אפשרות, לא אבחנה סופית. האבחנה והדרגה נקבעות רק בניתוח |
כמה זה שכיח. בסקירה של 29 מחקרים מ-15 מדינות, השכיחות הייתה כאחת מכל 817 לידות (RCOG, 2026). במחקר ארצי מארצות הברית על יותר מ-21 מיליון לידות, השכיחות הייתה דומה, ועלתה בכ-15% בשש שנים (Obstet Gynecol, 2025).
הסיכון העיקרי הוא ניתוח קיסרי קודם, יחד עם שליה נמוכה או שליית פתח מעל הצלקת, בעיקר בדופן הקדמית. לפחות 90% מהנשים עם שליה נעוצה בלידה עברו ניתוח קיסרי אחד או יותר, והשליה שלהן הייתה נמוכה או שליית פתח (RCOG, 2026).
אלה גורמי הסיכון שמופיעים בהנחיות ובמשרד הבריאות (RCOG, 2026; משרד הבריאות, 2024):
גם שליה אחורית. בניתוח משני של מחקר מ-16 בתי חולים באיטליה, על 258 נשים עם שליה אחורית נמוכה או שליית פתח אחורית, 8.1% היו עם שליה נעוצה, בעיקר אחרי ניתוח קיסרי או כריתת שרירן, ורק 62% מהן זוהו לפני הלידה (AOGS, 2025).
מתי מחפשים. ההנחיה הבריטית ממליצה לזהות נשים בסיכון כבר בביקור הראשון במעקב, ולחפש אצלן סימנים לשליה נעוצה בסקירת אמצע ההריון (RCOG, 2026). גם נייר העמדה הישראלי ממליץ לבדוק זאת בסונאר של המחצית השנייה אצל נשים בסיכון גבוה (החברה הישראלית לרפואת האם והעובר, 2018).
הבירור נשען בעיקר על אולטרסאונד מכוון בידי בודק מנוסה, לרוב גם וגינלי. בממצא מחשיד, ההנחיות ממליצות על הפניה לצוות רב-תחומי במרכז מומחה (RCOG, 2026; WAPM, 2026).
מה מחפשים באולטרסאונד. מומחים בינלאומיים הסכימו על שבעה סימנים: היעלמות הפס הכהה שבין השליה לשריר הרחם, דופן רחם דקה, הפרעה בקו של דופן שלפוחית השתן, בליטה של השליה, ריבוי כלי דם בין הרחם לשלפוחית, חללים בשליה (לקונות) וכלי דם שחוצים בין השליה לסביבתה (UOG, 2023).
MRI. כשיש מומחיות באולטרסאונד, כולל אולטרסאונד וגינלי, ההנחיה הבריטית לא ממליצה על MRI שגרתי (RCOG, 2026). MRI משלים את הבירור כשהאולטרסאונד לא חד-משמעי, כשהשליה אחורית או לא נמוכה, או כשקשה לראות היטב (WAPM, 2026). גם משרד הבריאות מזכיר MRI בבירור שליה נעוצה (משרד הבריאות, 2024).
הפניה לצוות מומחה. לפי ההנחיה הבריטית, בדיקה ולידה במרכז מומחה עם צוות רב-תחומי נקשרו לפחות ניתוחים דחופים, פחות עירויי דם גדולים ופחות ניתוחים חוזרים (RCOG, 2026). במחקר אוכלוסייה מקנדה, על 778 כריתות רחם בגלל שליה נעוצה, סיבוכים חמורים היו פחות שכיחים במרכזים שמבצעים יותר ניתוחים כאלה (IJGO, 2026). במחקר ממרכז אחד בישראל, על 417 נשים, פרוטוקול של צוות רב-תחומי נקשר לפחות סיבוכים, אבל זו השוואה של לפני ואחרי, לא ניסוי מבוקר (Arch Gynecol Obstet, 2026).
המעקב עובר לרוב למרפאת הריון בסיכון גבוה, עם מעקב אולטרסאונד (שיבא, 2019). שווה לשאול את הצוות אילו מרכזים מטפלים בשליה נעוצה באופן קבוע.
עד הלידה. הסיכון לדימום בהריון דומה לזה של שליית פתח, ויש גם סיכון קטן לקרע ברחם (RCOG, 2026). הסיכון לדימום עולה ככל שההריון מתקדם, ודימום הוא הגורם החזק ביותר ללידה דחופה (RCOG, 2026). בניתוח תיאורי מ-69 בתי חולים בהולנד, יותר ממחצית הנשים בסיכון ילדו לפני המועד שתוכנן, בעיקר בגלל דימום (IJGO, 2026). לכן ההנחיה הבריטית ממליצה על תוכנית חירום כתובה, שתהיה בתיק ההריון למקרה שתצטרכו ללדת בבית חולים אחר (RCOG, 2026). כשצפויה לידה מוקדמת, הצוות שוקל זריקות סטרואידים להבשלת ריאות העובר (RCOG, 2026; WAPM, 2026).
כשמופיע אחד מהסימנים האלה, לא מחכים לבדיקה הבאה:
הלידה היא בניתוח קיסרי (משרד הבריאות, 2024), ומתוכננת מראש. ההנחיות ממליצות שתתקיים לפני תחילת צירים או דימום, בבית חולים עם צוות מנוסה, גישה מיידית לדם וטיפול נמרץ לאם ולתינוק (ACOG, 2018, אושרר ב-2025; RCOG, 2026). המועד נקבע לכל אישה לפי הדימומים, מיקום השליה ונתוני ההריון (WAPM, 2026; RCOG, 2026).
מי בצוות. בדרך כלל מנתח/ת מנוסה בניתוחים מורכבים, צוות הרדמה וטיפול נמרץ, רופא/ת ילודים, בנק הדם, ולפי הצורך גם אורולוג/ית (החברה הישראלית לרפואת האם והעובר, 2018).
על מה מדברים לפני הניתוח. ההנחיה הבריטית ממליצה לדבר מראש על דימום חזק שדורש מנות דם, פגיעה בשלפוחית או בדרכי השתן, כריתת רחם דחופה ואשפוז בטיפול נמרץ (RCOG, 2026). את סוג ההרדמה בוחרים יחד: אפשר לנתח בהרדמה אזורית, אבל לפעמים צריך לעבור להרדמה כללית (RCOG, 2026). אם לא תסכימו לקבל דם, אמרו זאת מוקדם, כדי שהצוות יתכנן חלופות (RCOG, 2026).
מה לא עושים. בחשד ממשי לשליה נעוצה, המנתחים נמנעים מלנסות להפריד את השליה מדופן הרחם (RCOG, 2026; ACOG, 2018, אושרר ב-2025).
אלה הדרכים העיקריות שהצוות עשוי להציג. ההנחיות לא מסכימות איזו מהן עדיפה, והבחירה תלויה בממצאים, ברצון בהריון נוסף ובניסיון הצוות (RCOG, 2026; ACOG, 2018, אושרר ב-2025; RCOG, 2018; JAMA Netw Open, 2025).
| אפשרות | מה עושים | מה חשוב לדעת |
|---|---|---|
| כריתת רחם בזמן הניתוח הקיסרי | אחרי לידת התינוק מוציאים את הרחם יחד עם השליה, בלי לנסות להפריד אותה | ההנחיה האמריקאית רואה בה את הגישה המקובלת ביותר. אחריה אין הריונות נוספים |
| כריתה חלקית של דופן הרחם ושחזור | מסירים את האזור שהשליה נעוצה בו ותופרים את הרחם | שומרת על הרחם. אפשרית בעיקר כשהאזור קטן ומוגבל, ובמיוחד כשהוא לא בחלק התחתון של הרחם. רק בידי מנתחים מומחים |
| השארת השליה ברחם | מיילדים את התינוק ומשאירים את השליה, שנספגת לאט. לפעמים מתכננים כריתת רחם בהמשך | נשקלת כשכריתת רחם לא מקובלת על האישה או לא מתאימה. צריך מעקב צמוד, יש סיכון לדימום ולזיהום, וחלק מהנשים יזדקקו בכל זאת לכריתה |
ההנחיה הבריטית מעדיפה, כשאפשר, ניתוח ששומר על הרחם, אבל רק בידי מנתחים מומחים ואחרי הסבר על הסיכונים. זו המלצה שמבוססת על דעת מומחים, והבחירה נשארת לצוות המטפל (RCOG, 2026). נייר העמדה הישראלי מ-2018 רואה בכריתת הרחם בזמן הניתוח הקיסרי את הדרך הבטוחה ביותר לבריאות האישה, אבל ממליץ לשוחח עם האישה על המשמעות שיש עבורה לשמירה על הרחם. לגבי השארת השליה ברחם, הוא מציין שזה לא מבטיח שהפוריות תישמר (החברה הישראלית לרפואת האם והעובר, 2018). בסקירה של 14 הנחיות מרחבי העולם הייתה הסכמה מלאה על הצורך בצוות מומחה, אבל בנושאי הניתוח עצמו ובייעוץ לגבי פוריות ההסכמה הייתה נמוכה, בעיקר כי אין מספיק ראיות (JAMA Netw Open, 2025).
הראיות עצמן חלשות. מטה-אנליזה מ-2026, של ניסוי מבוקר אחד ו-11 מחקרים לא אקראיים על 1,586 נשים, השוותה כריתה חלקית של דופן הרחם ושחזור לעומת כריתת רחם. היא מצאה שהכריתה החלקית אולי לא מוסיפה נזק, אבל רמת הוודאות נמוכה, ורוב הנשים במחקרים היו עם שליה נעוצה בחלק העליון של הרחם (Rev Bras Ginecol Obstet, 2026). לפעמים ההחלטה הסופית מתקבלת רק בחדר הניתוח (RCOG, 2026).
יש מרכזים שמשתמשים גם בצנתרים עם בלונים בכלי הדם של האגן, כדי להפחית דימום. לפי ההנחיה הבריטית, אין מספיק ראיות לשימוש שגרתי בהם (RCOG, 2026).
האבחנה, הניתוח ולפעמים אובדן הרחם יכולים להיות חוויה טראומטית, גם לבן או לבת הזוג (RCOG, 2026). נשים תיארו אבל על האפשרות להרות שוב (RCOG, 2026).
הנתונים על דיכאון וטראומה לא אחידים. בסקר בבית חולים אמריקאי אחד, 21% מ-61 נשים שעברו כריתת רחם דיווחו על תסמינים של הפרעת דחק פוסט-טראומטית, בלי קבוצת השוואה (Am J Perinatol, 2026). במחקר רטרוספקטיבי ממערכת בתי חולים אחת בארצות הברית, תסמיני דיכאון אחרי לידה היו שכיחים יותר בשליה נעוצה, ונמצאו אצל כאחת מכל חמש נשים (Placenta, 2026). במחקר שלישי, ממרכז אמריקאי אחד, ציוני שאלון הדיכאון של נשים עם חשד לשליה נעוצה לא היו גבוהים יותר, אבל רק לכמחצית מהן היה ציון (Pregnancy, 2026).
ההנחיה הבריטית ממליצה ליידע על תמיכה נפשית לפני הלידה ואחריה, ולשתף את בן או בת הזוג בהחלטה על ההרדמה (RCOG, 2026). בסקר מקוון בינלאומי של 155 נשים אחרי שליה נעוצה, פחות ממחצית קיבלו הצעה להפניה לתמיכה נפשית (IJGO, 2026). לכן כדאי לבקש אותה בעצמכם, ולבקש אחרי הלידה שיחת סיכום עם הצוות (RCOG, 2026).
אחרי שימור הרחם, הסיכון שהמצב יחזור בהריון הבא גבוה, ולכן ההנחיה הבריטית ממליצה לדבר על אמצעי מניעה ועל תכנון ההריון הבא (RCOG, 2026). במחקר קטן ממרכז אחד בישראל, על 32 נשים שהרו שוב אחרי ניתוח משמר רחם, סיבוכים היו שכיחים יותר מאשר בקבוצת השוואה (Am J Perinatol, 2025).
ממצא באולטרסאונד מעלה חשד, אבל את האבחנה ואת עומק החדירה אפשר לקבוע רק בזמן הניתוח ובבדיקת הרקמה (RCOG, 2018; RCOG, 2026).
אפשר לפספס. בידי בודקים מיומנים, אולטרסאונד בשליש השני מזהה יותר מ-90% מהמקרים (RCOG, 2026). במחקרי אוכלוסייה, לעומת זאת, מחצית עד שני שלישים מהמקרים לא אובחנו לפני הלידה, אבל חלק מהמקרים האלה כנראה לא היו שליה נעוצה של ממש (RCOG, 2026). ההנחיה האמריקאית מדגישה שאולטרסאונד תקין לא שולל שליה נעוצה, ושגורמי הסיכון חשובים באותה מידה (ACOG, 2018, אושרר ב-2025).
אפשר גם לחשוד בלי שיש. במחקר רב-מרכזי מ-2025 על 78 נשים בחשד גבוה, הבדיקה בשליש השלישי זיהתה 84% מהמקרים, אבל רבים מהסימנים הופיעו גם בשליית פתח בלי שליה נעוצה (AOGS, 2025). גם צלקת דקה או פתוחה ברחם יכולה להיראות כמו שליה נעוצה (RCOG, 2026).
השאלות האלה עוזרות להבין מי יטפל בכם ואילו החלטות לפניכם:
הבהרה רפואית: המדריך נועד למידע כללי למבוגרים, ואינו מחליף אבחנה או ייעוץ רפואי אישי. במצב חירום התקשרו ל-101.
רוב הסיבוכים של שליה נעוצה הם של האם, לא של העובר (החברה הישראלית לרפואת האם והעובר, 2018). לתינוק הסיכון העיקרי הוא לידה מוקדמת: במחקר ארצי מארצות הברית, יותר ממחצית הנשים עם שליה נעוצה ילדו לפני שבוע 37 (Obstet Gynecol, 2025). במחקר של 23 מרכזים מומחים, בלי קבוצת השוואה, החוקרים תיארו את התוצאות כמרגיעות, אבל בכ-15% מההריונות הייתה לתינוק תחלואה משמעותית (AOGS, 2025).
לא תמיד. כריתת רחם היא הגישה השכיחה, אבל יש גם ניתוחים ששומרים על הרחם, בעיקר במרכזים מנוסים (RCOG, 2026). לפעמים ההחלטה הסופית מתקבלת רק בניתוח, ולכן כדאי לדבר מראש על כל האפשרויות.
כשיש שליה נעוצה, הלידה בניתוח קיסרי (משרד הבריאות, 2024). ניסיון להוציא את השליה בדרך הרגילה עלול לגרום לדימום חזק, ולכן ההנחיות ממליצות על ניתוח מתוכנן לפני שמתחילים צירים (ACOG, 2018, אושרר ב-2025).
כן. ניתוח קיסרי מעלה את הסיכון לשליה נעוצה ולשליית פתח בהריונות הבאים. המצבים האלה נדירים, אבל משמעותיים (משרד הבריאות, 2024). ההנחיה הבריטית ממליצה להסביר את זה לנשים שמבקשות ניתוח קיסרי בלי סיבה רפואית (RCOG, 2026).
לרוב החשד עולה בבדיקת אולטרסאונד במחצית השנייה של ההריון. נשים עם שליה נעוצה נמצאות בסיכון גבוה יותר לדימום בהריון (החברה הישראלית לרפואת האם והעובר, 2018). דימום, צירים או כאב הם סיבה לפנות מיד.
החיפוש המכוון נעשה בעיקר בסקירת אמצע ההריון ובבדיקות ההמשך (RCOG, 2026). הנחיה בינלאומית מ-2026 מייעצת לנשים אחרי ניתוח קיסרי לעשות אולטרסאונד וגינלי מוקדם, כדי לראות איפה ההריון השתרש. השתרשות נמוכה ליד הצלקת היא סיבה למעקב צמוד (WAPM, 2026).
אחרי כריתת רחם לא. אחרי ניתוח ששמר על הרחם אפשר, אבל הסיכון שהמצב יחזור גבוה, וההריון מנוהל בסיכון גבוה (RCOG, 2026). כדאי לתכנן אותו מראש עם הצוות שטיפל בכם.
שליה נמוכה באמצע ההריון היא ממצא שכיח, וברוב המקרים השליה כבר לא נמוכה בשליש השלישי. המדריך מסביר מה ההבדל בינה לבין שליית פתח, איך נראה המעקב, מה זה משנה בלידה ומתי פונים מיד.
שליה קדמית ושליה אחורית הן שני המיקומים השכיחים של השליה. המדריך מסביר מה המיקום משנה בפועל, מה הוא לא אומר, ומתי ירידה בתנועות או שליה נמוכה אחרי ניתוח קיסרי דורשות בדיקה.
מתי עושים סקירה מאוחרת, מה בודקים בה, מה היא לא יכולה לגלות ומה קורה אחרי סמן רך או ממצא. כולל רשימת איברים, שיעורי גילוי וטבלת סוגי ממצאים.
מה נחשב הריון בסיכון גבוה לפי משרד הבריאות, מה כולל המעקב ואיך מגיעים למרפאה להריון בסיכון. כולל טבלת קריטריונים, מילון מונחים ושאלות למומחית.
צוואר רחם מקוצר מעלה את הסיכון ללידה מוקדמת, אבל לא קובע אותה. איך נמדד אורך צוואר הרחם, מה עושים כשהוא קצר, ומתי פונים למיון יולדות.
