על פי המחקר, עד 15 שנה אחרי הפסקת עישון הסיכון למוות לבבי פתאומי עדיין גבוה יותר מאשר אצל אנשים שמעולם לא עישנו, אך כבר לאחר 5 שנים נרשמת ירידה משמעותית, והמחקר לא הוכיח קשר סיבתי ישיר
על פי המחקר, עד 15 שנה אחרי הפסקת עישון הסיכון למוות לבבי פתאומי עדיין גבוה יותר מאשר אצל אנשים שמעולם לא עישנו, אך כבר לאחר 5 שנים נרשמת ירידה משמעותית, והמחקר לא הוכיח קשר סיבתי ישיר
מעקב אחר 9,106 משתתפים לאורך כמעט שלושה עשורים חושף כיצד החשיפה המצטברת לעישון ומספר השנים מאז ההפסקה משפיעים על הסיכון ארוך הטווח למוות לבבי פתאומי. במחקר שפורסם בכתב העת Tobacco Induced Diseases, חוקרים מדנמרק ומיפן בחנו את הקשר בין עישון לבין הסיכון למוות לבבי פתאומי (SCD), תופעה שונה מתמותה קרדיווסקולרית רגילה ועשויה להיות מונעת על ידי מנגנונים שונים.
המחקר התבסס על נתונים ממחקר הלב של קופנהגן, שהחל ב-1976 ועקב אחרי תושבי העיר לאורך עשורים. בניתוח הנוכחי נכללו, על פי המחקר, 9,106 משתתפים שנבדקו בשנים 1991-1994 ועקבו אחריהם עד למוות או עד דצמבר 2021. במהלך תקופת מעקב חציונית של 28.6 שנים תועדו, על פי המחקר, 890 מקרי מוות לבבי פתאומי.
מוות לבבי פתאומי הוא מוות בלתי צפוי הנגרם מאובדן תפקוד הלב, לרוב עקב הפרעת קצב חמורה. בניגוד למוות קרדיווסקולרי אחר, הקשור לרוב לטרשת עורקים מתקדמת ואירועים כמו התקף לב, מוות לבבי פתאומי מתרחש במהירות ולעיתים אצל אנשים שלא ידעו על מחלת לב קיימת. על פי הדיווח ב-News-Medical, עישון נחשב לגורם סיכון קרדיווסקולרי נפוץ, אך הקשר שלו למוות לבבי פתאומי לא נחקר דיו עד כה.
החוקרים בחנו את סטטוס העישון של המשתתפים בתחילת המחקר (מעולם לא עישנו, הפסיקו לעשן או עישנו באופן פעיל), וחישבו את החשיפה המצטברת לעישון ביחידות של "שנות חפיסה" (מספר חפיסות ליום כפול מספר שנות העישון). בנוסף, הם תיעדו כמה שנים עברו מאז הפסקת העישון אצל מי שהפסיקו.
הממצאים הראו שסיכון למוות לבבי פתאומי גבוה משמעותית אצל מעשנים פעילים לעומת אנשים שמעולם לא עישנו. אצל מי שהפסיקו לעשן, הסיכון החל לרדת באופן הדרגתי, אך התהליך התברר כממושך: רק לאחר כ-15 שנה מהפסקת העישון הסיכון הגיע לרמה דומה לזו של מי שמעולם לא עישנו. עם זאת, כבר לאחר חמש שנים ללא עישון נצפתה ירידה משמעותית בסיכון, מה שמדגיש את החשיבות של הפסקה מוקדמת ככל האפשר.
ממצא נוסף שעלה הוא שהחשיפה המצטברת לעישון (כמה שנים ובאיזו עוצמה אדם עישן לפני ההפסקה) משפיעה על הסיכון גם שנים רבות לאחר מכן. ככל שהחשיפה המצטברת הייתה גבוהה יותר, כך הסיכון למוות לבבי פתאומי נותר גבוה יותר גם אחרי ההפסקה.
החוקרים השתמשו במודלים סטטיסטיים מתקדמים שהתחשבו בגיל, מין, השכלה, צריכת אלכוהול, פעילות גופנית, הכנסה, סוכרת, מחלות לב קיימות ומחלת ריאות חסימתית כרונית. כך הם יכלו לבודד את ההשפעה הייחודית של העישון על הסיכון למוות לבבי פתאומי. בנוסף, הם בחנו קשרים בין סטטוס העישון לבין סמנים מטבוליים וקרדיווסקולריים כמו כולסטרול HDL, לחץ דם סיסטולי, דופק מנוחה, קריאטינין ומדד מסת גוף.
המחקר שפורסם בכתב העת Tobacco Induced Diseases ב-2026 מצא שלעישון קשר ישיר למוות לבבי פתאומי, ובחן פרמטרים של התאוששות קצב הלב והחזרה של מרווחי QT לאחר מאמץ גופני אצל מעשנים. על פי המחקר, עישון הוא גורם סיכון מרכזי שניתן למנוע למחלות לב ומקושר חזק למוות לבבי פתאומי. הממצאים מצביעים על כך שעישון משפיע על יכולת ההתאוששות החשמלית של הלב לאחר מאמץ, מה שעשוי להגביר את הסיכון להפרעות קצב קטלניות.
בישראל, מיליוני אנשים עישנו בעבר או עדיין מעשנים, והממצאים הללו רלוונטיים ישירות עבורם. מחקר המעקב הארוך מדגיש שהפסקת עישון היא השקעה ארוכת טווח בבריאות הלב (גם אם התועלת המלאה מגיעה רק לאחר שנים רבות, השיפור מתחיל מוקדם יותר). ההבדל בסיכון בין מעשן פעיל למי שהפסיק לפני חמש שנים הוא כבר משמעותי, ומעודד הפסקה גם בגיל מבוגר. מומלץ להתייעץ עם רופא לגבי אסטרטגיות הפסקת עישון מותאמות אישית.
עם זאת, החוקרים מדגישים שהמחקר מצא קשר בין עישון למוות לבבי פתאומי, אך לא הוכיח סיבתיות ישירה. מחקרים נוספים נדרשים כדי להבין את המנגנונים המדויקים שדרכם עישון מגביר את הסיכון, ובמיוחד את ההשפעה של עוצמת העישון ומשך החשיפה על התהליכים הביולוגיים.
כתבה זו היא דיווח חדשותי בלבד ואינה מהווה ייעוץ, אבחון או המלצה רפואית. לקבלת מידע המותאם למצבכם האישי יש להתייעץ עם רופא או איש מקצוע מוסמך.