ועדת המומחים של Lancet מנתה 14 גורמי סיכון הניתנים לשינוי שקשורים יחד לכ-45% ממקרי הדמנציה - נתון אוכלוסייתי שאינו הבטחה אישית, ובישראל בולטים בו זיהום אוויר, ירידה בשמיעה ובידוד חברתי.
ועדת המומחים של Lancet מנתה 14 גורמי סיכון הניתנים לשינוי שקשורים יחד לכ-45% ממקרי הדמנציה - נתון אוכלוסייתי שאינו הבטחה אישית, ובישראל בולטים בו זיהום אוויר, ירידה בשמיעה ובידוד חברתי.
כמעט מחצית ממקרי הדמנציה אולי ניתנים למניעה. מה עומד מאחורי המספר, ומה באמת רלוונטי בישראל שלוש נקודות מפתח:
* ועדת המומחים של Lancet מנתה 14 גורמי סיכון הניתנים לשינוי, שיחד קשורים לכ-45% ממקרי הדמנציה ברמת האוכלוסייה. * זהו נתון אוכלוסייתי, כלומר מתאם, ולא הבטחה אישית. אף גורם בודד אינו "מונע" דמנציה, וטיפול בו מפחית סיכון אך אינו מבטל אותו. * בישראל בולטים כמה מהגורמים במיוחד: זיהום אוויר באזורים צפופים, ירידה בשמיעה שאינה מטופלת, ובידוד חברתי בקרב מבוגרים. מאיפה הגיע המספר 45% הבסיס הוא דוח ועדת Lancet לדמנציה משנת 2024, שעדכן רשימה קודמת של 12 גורמים והוסיף שניים חדשים, כך שסך הכול 14. לפי ההערכה של הוועדה, אם כל 14 הגורמים היו מטופלים באופן מלא ברמת האוכלוסייה, אפשר היה למנוע או לדחות תיאורטית כ-45% ממקרי הדמנציה.
פרסום עדכני יותר בכתב העת Lancet Healthy Longevity חזר ובחן את הנושא, והצביע על "הפער בין מודעות לפעולה": רוב הציבור שמע שאפשר להפחית סיכון, אך מעטים מתרגמים זאת לצעדים בפועל. ברקע, ארגון הבריאות העולמי מעריך שכ-57 מיליון בני אדם חיו עם דמנציה בעולם בשנת 2021, כשמחלת אלצהיימר אחראית לכ-60 עד 70 אחוזים מהמקרים. אילו 14 גורמים הגורמים הם: השכלה נמוכה בגיל צעיר, ירידה בשמיעה, יתר לחץ דם, עישון, השמנה, דיכאון, חוסר פעילות גופנית, סוכרת, צריכת אלכוהול מופרזת, חבלות ראש, זיהום אוויר, ובידוד חברתי. לאלה הוסיפה הוועדה ב-2024 שני גורמים חדשים: רמות LDL ("כולסטרול רע") גבוהות בגיל העמידה, וירידה בראייה שאינה מטופלת.
שווה לשים לב שהוועדה מיקמה ארבעה גורמים (עישון, דיכאון, חוסר פעילות וסוכרת) בגיל העמידה, ולא רק בגיל המבוגר. כלומר, חלק גדול מ"החלון" לפעולה נפתח שנים לפני הזיקנה. למה זה "מתאם" ולא "מונע", ולמה זה עדיין חשוב המספר 45% הוא מה שנקרא "שבר מיוחס לאוכלוסייה". הוא מתאר כמה מהמקרים קשורים סטטיסטית לגורמים האלה, בהנחה תיאורטית שהיה אפשר לבטל אותם לחלוטין. זה אינו אומר שאדם מסוים שיטפל בלחץ הדם או ילך עם מכשיר שמיעה "ימנע" דמנציה, אלא שהסיכון שלו קשור לירידה.
ההבחנה הזו חשובה גם בכיוון ההפוך. חלק מהגורמים עשויים להיות סימן מוקדם ולא רק גורם: דיכאון, למשל, יכול להופיע בשלבים מוקדמים של תהליך נוירולוגי, כך שהקשר אינו בהכרח חד-כיווני. עם זאת, כל הגורמים האלה כדאיים לטיפול בכל מקרה, גם ללא קשר לדמנציה, וזו כנראה הבשורה המעשית האמיתית. ההקשר הישראלי: מה הכי רלוונטי כאן מבין 14 הגורמים, כמה מהם נוגעים ישירות למציאות הישראלית.
זיהום אוויר. באזורים צפופים ועמוסי תחבורה, כמו גוש דן ומפרץ חיפה, החשיפה גבוהה יחסית. זהו גורם ברמת מדיניות יותר מברמת הפרט, אך רלוונטי לתמונה הכוללת.
ירידה בשמיעה. זהו אחד הגורמים המשמעותיים ברשימה, ובישראל רבים ממתינים שנים לפני שהם מטפלים בה. מכשירי שמיעה כרוכים בעלות, וההיענות נמוכה, אך מדובר בגורם שניתן לשינוי בפועל.
בידוד חברתי. רלוונטי במיוחד בקרב מבוגרים שחיים לבד, עולים שאינם דוברים עברית שוטפת, וניצולי שואה. קשר חברתי סדיר הוא לא רק איכות חיים, אלא גורם שהוועדה מזהה כקשור לסיכון.
לצד אלה, LDL גבוה ולחץ דם ניתנים לניטור ולטיפול במסגרת קופות החולים, וסטטינים כלולים בסל למי שמתאים. פעילות גופנית וגמילה מעישון משלימות את התמונה. מה אפשר לעשות, ומה עוד לא ידוע אין כאן מרשם קסם, אלא שורה של צעדים מוכרים שכל אחד מהם עומד גם בפני עצמו: לבדוק שמיעה ולטפל בירידה, לאזן לחץ דם ו-LDL, לזוז באופן קבוע, לשמור על קשרים חברתיים, ולטפל בדיכאון כשהוא מופיע.
ולגבי הלא ידוע: מידת ההשפעה של כל גורם משתנה בין אנשים ובין אוכלוסיות, המשקל של הגנטיקה (למשל נשאות הגן ApoE) משמעותי, וכיוון הסיבתיות של חלק מהגורמים עדיין נחקר. מה שברור הוא שהחלון לפעולה נפתח מוקדם, ושרוב הצעדים משתלמים בכל מקרה.
הערה: דיכאון מופיע ברשימה כגורם סיכון, אך הטיפול בו מפחית סבל ומשפר תפקוד ללא קשר לכך, ואין לראות בו סיבה להימנע מפנייה לעזרה. מי שחווה מצוקה נפשית יכול לפנות לער"ן (1201) או לסה"ר (חסד ברשת) לתמיכה ראשונית.